אהל דוד מסכתות שונות יט

דהלא הוא ממון שאין לו תועבים ואם דחייב לצאת י"ש א"כ בסיפא אמאי פטור הא לצאת י"ש אין קים לי' בדרבה פטרו כדאיתא ב"מ דף צ"א ול"נ לקיים דברי הפ"י דהנה הרשב"א בתשובה סימן ש"ב כתב לר"פ ולהמקשה במסכת ב"מ לא סברי האי אסרה תורה אתנן בבא על אמו שנתחייב בנפשו ואין חיוב ממון חל עליו כלל ואין אומרים לו צא ידי שמים ע"ש וא"כ אביי דמשני ג"כ במסכת ב"ר שם ומוקי כר"מ ולא משני כרבא איהו ג"כ לא סבירא לי' כרבא אתנן אסרה תורה וסובר אביי דאפילו לצאת י"ש מיתה פוטרתו והנה סוגי' דהכא לא אתי' כרבא דהא רש"י כתב דקי"ל דמיתה בידי שמים פוטרתו וזה דלא כרבא במסכת כתובת דף ל' וכיון דלא אתי' כרבא שפיר הקשה הפ"י דהרי לאביי קים לי' ב"מ פוטרתו אפילו לצאת י"ש וכמ"ש המרש"א [בסוף ה"ס כתבתי עם דברי אא"ז זצ"ל דבר קטן בסוגי' זאת בעזרת השם אני נכדו מנחם דייטש]

ובזה ניחא דברי תוס' מסכת ב"ק דף ד' ע"א שהקשו ל"ל עליו למעוטי אדם מכופר תיפק דקים ליה בדרבה ואפילו שוגג דהא תנא דבי חזקי' ולכאורה קשה דאי לאו עליו הוה מחייב לצאת י"ש ואי תפס לא מפקינן כמ"ש רש"י במסכת ב"מ דף צ"א לכך כתב רחמנא עליו למעוטי אדם מכופר קמ"ל קרא דאין שום חיוב תשלומי כופר וממילא אם תפס מפקינן אבל משום קליב"מ הוה מחייבינן ליה לצאת י"ש ושוב מצאתי שכוונתי בזה בספר יראים סימן ר"ז ולשיטת רשב"א ניחא דקושי' תוס' היא לר"פ ולאביי במסכת ב"מ דף צ"א דלא ס"ל אתנן אסרה תורה וכו' והנה לאביי ור"פ דס"ל דהיכא דקלב"מ פטור אף לצאת י"ש קשה קושית תוס' ריש ב"ק למה לי עליו למעוטי אדם מכופר תיפק דאפילו בשוגג פטור מתנא דבי' חזקי' ונראה דתנא דבי' חזקי' מוקי עליו למעט תם מחצו כופר וכן מצינו בירושלמי פ"ד מסכת ב"ק ור"א דמפיק תם מח"כ או ר"י דמחייב ח"כ בתם באמת לא ס"ל הך תנא דבי חזקי' ובזה מיושב קושי' תוס' במסכת כתיבת דף ל"ה דאמר רבא מי איכא למ"ד ח"מ שוגגין פטורין והא תנא דב"ח והקשו תוס' הא בריש הנחנקין איתא הניחא וכו' אלא למאן דלית ליה תב"ח ולהנ"ל ניחא דסוגי' דריש הנחנקין קאי לר"פ ואביי דלא ס"ל האי דאתנן אסרה תורה וקי"ל בדרבה פוטר אפילו לצאת י"ש א"כ ר"י דמחייב תם בח"כ או לר"א דמפיק מנקי ע"כ מוקי עליו למעט אדם מכופר וק' קושי' תוספת תיפק מתנא דב"ח וע"כ דלא ס"ל תנא דב"ח אבל רבא דאמר אתנן אסרה תורה וכו' דאפילו היכא דקים ל"ב חייב לצי"ש לדידי' נוכל לומר דכ"ע ס"ל כתנא ד"ח ואיצטרך עליו למעוטי אדם מכופר לומר שאין חיוב כופר כלל ופטור אפילו לצאת י"ש אמנם ראיתי בירושלמי דדרש תם דפטור מכופר מרישא דקרא אם כופר יושת עליו וש"ס שלנו דמפיק אדם מכופר מסיפא דקרא ככל אשר יושת עליו לכן נראה לתרץ קושי' תוס' על ד"א ועיין לקמן ב"ק דף ט"ו וק"ל

והנה מדברי רש"י שכתב דשוגג דרישא ששגג בשתיהן דאי הזיד בחמץ איפטר ליה כרת ע"כ לא ס"ל סברת תוס' בדף כ"ט שכתבו דתשלומי תרומה הואיל וכפרה הם וא"י למחול לא שייך למיפטרה משום קלב"מ דאל"כ מצינו לאוקמי' אפילו הזיד בחמץ ואפ"ה משלם ואעפ"כ נ"ל קושי' תוס' שמקשים בכתובת אמר רבא מי איכא למ"ד וכו' ובריש הנחנקין אמר הניחא למאן דל"ל תנא דב"ח וכו' ונראה דרש"י סובר כשיטת האומרים דלרחב"ה אפילו ששגת כרת פוטר מתשלומין ומשנתנו דמוקי כרנב"ה ואשוגג משלם קו"ח ע"כ לא ס"ל כתנא דב"ח וכ"כ מהרש"א להדי' דלרש"י משנתינו פליג על תנא דב"ח לכן שפיר מקשה ר"פ הנחנקין הניחא וכו' אלא למאן דל"ל תכא דב"ח וכוונת הש"ס על מתני' דאוכל ת"ח דפליג על תנא דב"ח אבל רבא הקשה מני איכא למ"ד וכו' והא תנא דב"ח דהרי רבא סובר רפ"ג דכתובת דדוקא כרת פוטר מתשלומין לרנב"ה ולא מיתה ב"ש ולדידיה ע"כ לא מתוקמי' מתני' כרנב"ה כמ"ש רש"י דא"כ הוי למינקט האוכל חמץ חולון של חבירו ואיהו מסקי מתני' דלפי מידה משלם וא"כ לא מצינו תכא דפליג על תנא ד"ח ובזה ניחא דעת הרמב"ם שפסק לפי דמים משלם וקשה הלא אליבא דרבא ע"כ טעמי' דמתני' דלפי מדה משלם ואביי ורבא הלכה כרבא ובאמת לפמ"ש הב"ח או"ח סימן שס"ב דלא נאמר כלל זה רק היכא דפליגי אליבא דנפשייהו אבל היכא דפליגי אליבא בא דמ"ד לא כאמר כלל זה וגם לפי מה שכתב הרמב"ן בס' הזכות פ' החולץ סימן ו' ניחא ולהנ"ל דרמב"ם פסק כסוגי' דפרק הנחנקין א"ש וק"ל

ד' ל"ג ע"ב גזירה דילמא אתי' לידי תקלה נשמע מזה דאפילו באיסר דרבנן חיישינן לתקלה דהא תותים הוא תרומת פירות דרבנן וכן במסכת סוטה דף מ"ח כתב דאחמור רבנן דלא לעכוב לעצמו ולמכור לכהן דלמא משהי לה גבי' ואתא למאכל והנה במסכת יומא דף י"ג איתא אינו עובד כל היום ופרש"י אבל בלילה עובד דאנינות לילה דרבנן לכך לא גזרו שמא יאכל ויש לחלק אמנם בסוף פ"ק איתא ב"ש אומרים תישפך חבל דילמא אתי לידי תקלה ור"א הוא מתלמידי ב"ש ור"א סובר בשיטות ר"ח סה"כ אין טומאה למשקין כל עיקר וכברה דזה פלוגתא דתנאי היא במס' תרומת פ"ט מ"ב ר"ט אומר ילקטו עני' כהנים ואף דגדולי תרומה הוא דרבנן אפ"ה חייש לתקלה אבל ת"ק דסובר אפילו עניי ישראל מלקים איהו לא חיישי גבי דרבנן לתקלה דילמא אתי למיכל

טור סימן של"א כתב תרומת מעשר של דמאי מוכרה לכהנים והשה"מ הקשה מדאיתא פ"ב דערלה ת"מ של דמאי עולה בק"א וצריך להרים ומפרש הירושלמי משום גזל השבט ומאי גזל איכא והא מותר למכרה לכהנים וחתני הרב החריף מוה' מאיר נ"י תורץ הלא תוס' במסכת בכורת דף כ"ב ע"ב ד"ה תירם כיון דתירקב ואסור בהנאה לא תירם דכיון דאסור בהנאה ליכא גזל השבט ותירצו משום לא פלוג א"כ גם על הטור י"ל משום לא פלוג

ד' לה ע"ב הקשו תוס' על רש"י דסובר מי פירת הוא חמץ נוקשה מסוגי' דמנחות דף נ"ז דמקשה הש"ס מנחת נסכים מי פירות נינהו ונראה דתוס' רפ"ג כתבו דיש שום לימוד דנוקשה פסול למנחות וא"כ שפיר מקשה הש"ס מכחות נסכים מ"פ נינהו ואי דהוי נוקשה א"כ ל"ל האי למוד דנוקשה פסול למנחות תיפק מדרבנן מנחות נסכים לחימוץ דהלא מי פירות אינו רק נוקשה ומשני מגבלה במים ואולי דעת רש"י דמי פירות עם מים הוא חמץ גמור ולכך איצטרך לימוד מיוחד על נוקשה (ומשמעות תוס'