אהל דוד מסכתות שונות יח

דף מ"ה ע"א ור"י בשלמא בעלים בני טענה נינהו גם ראיתי לפני יהושע בחדושיו למס' פסחים דף צ"ח ד"ה אלא בסוף הדיבור כתב דלא אשכחן שאסור לגרום טומאה למעשר ולדידי קשה מסוגי' דסוכה דף ל"ה ע"ב של מעשר שני למ"ד מפני שמכשירה הרי מכשירה ולעיל כתב רש"י שאסור לגרום טומאה וכיון דלכתחילה לא יטול אתרוג של מעשר שני ש"מ דגם אסור לגרום טומאה למעשר שני

דף כט רבא אמר לעולם ר"ש היא והרמב"ם פסק לאחר זמנו כר"ש הואיל וסתם מתני' כוותי' אבל לפ"ז הדרינן לכללא ר"י ור"ש הלכה כר"י והראב"ד דעתו הואיל דמצינו סתם מתני' בלאחר זמנו ה"ה לפ"ז ובספר אור חדש ובספר שאגת ארי' כתבו דאיך נימא דסתם מתני' בלפ"ז כר"ש הלא איתא סתם מתני' לקמן דף מ"ט ההולך לשחוט את פסחו ונזכר שיש לו חמץ בביתו וכו' מבטלו בלבו וקשה האיך מהני בטול בלב הא ביטל הוא מצד הפקר והפקר צריך ג' ותירץ הר"ן כיון דחמץ אינו ברשותו ומסברא ראוי' שלא יעבור כיון דאסור בהנאה רק דהכתוב עשה כבילו הוא ברשותו לכך מהני ביטל כ"ד וקשה ניהו דבטיל זה מהני שלא יעבור על ב"י בי"ט דאז הוי אינו ברשותו אבל איך יוכל לשחוט את פסחו הלא הוא עובר על לא תשחט על חמץ ולא סגי' ביטל בלב ולשיטת הראב"ד דסתם מתני' כר"ש בלפני זמנו מותר א"כ הוי ברשותו ולצרוך הפקר גמור וא"א הרב מוה' מנדל זלה"ה תירץ דמתני' איכא לאוקמי' בעיסה מגולגלת וכמו דמוקי הש"ס לעיל דף ד' הא דקתני היה יושב בבה"מ ונזכר שיש לו חמץ דמיירי בעיסה מגולגלת כן י"ל הכא דקדים ומבטל מיירי דידע בשעה שישחוט את פסחו עדיין לא יחמוץ רק טרם שיבוא לביתו יחמוץ ויעבור על ב"י וא"כ שפיר מהני הביטל ול"נ בדעת הרמב"ם דיש הוכחה דמתני' לא סתם כר"ש רק לאחר זמנו ולא בלפ"ז דהא ר"י סובר לעיל דף כ"ט ע"ב דחמץ שלא בזמנו מותר כר"ש והבעה"מ כתב דחמץ לפ"ז לר"ש מותר באכילה דבאכילה משביתו ואכ"ק איך אמר ר"י לעיל דף ט"ו מחלוקת בשש אבל בשבע ד"ה שורפין וקשה איך יגרים טומאה הא מד"ת מותר לאכול ובפרט דר"י אמר הלכה כסתם מתני' וכהרמב"ם ניחא דלא סתם מתני' כ"א לאחר זמנו כר"ש ולא לפ"ז וא"כ הא דאמר ר"י לעיל דכ"ט דחמץ שלא בזמנו מותר כוונתו ג"כ הוא אלאחר זמנו אבל לפני זמנו אין הלכה כר"ש משום דלא סתם מתני' כוותי' ואין להקשות איך אמר ר"י אבל בשבע ד"ה שורפין דילמא ר"י דאמר אינו מן המידה סובר כר"ש בלפני זמנו ולשיטת בעה"מ מותר באכילה כל היום וכה"ג הקשו תוס' ר"פ אלו נערות י"ל דבה"מ סובר כתירץ הריטב"א שם דמתרץ הא דאמר הכל מודים הוא אליבא דרבנן דל"ל דר"נ ב"ה והאי הכל מודים קאי לר"ש ב"מ ולר"ש התימני וכה"ג צ"ל בסוגי' דיבמות דף ע"ד ה"נ כיון שבעלה עשאה זונה וקשה דלמא ר"י כר"א דזונה כשמה אלא דקאי אדר"י ועיין שבת דף מ"ד ע"א תוס' ד"ה לדברי ור"א דסובר דזונה כשמה יבמות דף ס"א

שם במהרש"א ד"ה יש טועים דקשה להו וכו' וקשה לי דילמא לכך פטור מקרבן הואיל ופטור מתשלומין פטור נמי מקרבן כמ"ש תוס' ד"ה וי"א דבמקום שאין קרן אין חומש וקרבן ועיי' במהרש"א ד"ה ר"נ וריב"א מקשה לרש"י מהא דמצניע אי מיירי בהזיד בחמץ א"כ גם לתירץ רש"י ז"ל הך סברא כיון דפטור מקרן פטור נמי מקרבן ונראה דרש"י מתרץ להך ברייתא דהמצניע אתי' כמונבז ר"פ כלל גדול דמקיש שוגג למזיד ואפילו לא שגג רק בקרבן חייב הרי דגלי קרא דמיתה לא פטרי מקרבן רק יש לפקפק הלא גם מונבז מודה דאם שגג בכרת ובלאו גם כן חייב ע"כ

שם ע"ב תוס' ד"ה רב אשי ומ"מ שרי להסיק תחת תבשילו והקשה מהרש"א א"כ קשה לר"י ומתרץ דר"י פליג וס"ל דאפילו להסיק אין פודין ומ"ו בצל"ח כתב דר"י מוקי כגון שלהסיק אינה שוה פרוטה והנה בתוס' מסכת ב"ק דנ"ג ע"ב ד"ה ולענין כלים מבואר להדי' כדברי מהרש"א אמנם מדברי תוס' מסכת מעילה דף ט"ו ד"ה אפילו שכתבו דלהסיק פודין ומאי קושי' דילמא סובר עולא כרב דאפילו להסיק אסור א"ו דגם ר"י סובר דלהסיק מותר רק דמוקי דאינו ש"פ בלהסיק אמנם קשה מסוגין דשבועות דף י"א מתה תפדה והא אין פודין קדשים להאכילן לכלבים ומאי קושי' הלא ראוי' להסיק תחת תבשילו בשלמא לשיטת תוס' מסכת ב"ק נוכל לומר דקושית הש"ס היא לר"י אבל לשיטת תוס' מסכת מעילה קשה ונראה דתוס' מסכת מעילה סברי כשיטת רש"י בשבועת דר"ש לחוד הוא דס"ל פרה קדשי ב"ה אבל לרבנן פרה קדשי מזבח היא והך ברייתא מתה תפדה לא אתי' כר"ש ובקדשי מזבח אפילו להסיק אסור ובזה מתורץ מה שמקשים על תוס' מסכת ב"ק דף כ"ג אש"כ דרבא כר"י ס"ל אבל לר"א שרי לפדות להסיק א"כ מאי הקשה רב אשי במסכת ב"ק דף י' ליתני חומר שור מבור וכו' ובור פטור פסולי המוקדשין הלא לרב אשי גבי בור חייב ושפיר קרינן והמת יהיה לו דראוי' לפדות ולהסיק תחת תבשילו ולשיטת מ"ו בצל"ח ניחא דכוונת רב אשי ליתני שור חייב דהיינו אפילו אינה ש"פ להסיק רק להאכיל לכלב ש"ע חייב וגבי בור פטור ותוס' שכתבו דרבא כר"י ס"ל דלא ניחא לאוקמי' דברי רבא דמיירי דוקא שאינה ש"פ להסיק דאמורא צריך לפרש דבריו ועיין מעילה דף י"ט ע"א רש"י ד"ה אמר ר"פ וסיפא דאין פודין וקשה הלא אכתי יוכל לפדות להסיק רק דגם שם יש לאוקמי' שאינה ש"פ להסיק וק"ל

דף ל לאחר זמנו מותר כר"ש ודעת הטור דמותר היינו בס' והקשה המג"א סימן תמ"ז ס"ק מ"ד א"כ למה אמר רבא כר"ש הא אפילו לרב יודא שרי דלמה יהיה חמיר מכל שאר אסורין שבתורה ונראה דהמג"א גופי' כתב שם ס"ק ה' בשם מהרא"י דנוקשה אינה בטל בס' הואיל דלא בדיל אף דליכא כרת והמג"א צידד להקל הואיל דנוקשה הוא מדרבנן וא"כ אולי סובר הטור ג"כ דחמץ במשהו הואיל דלא בדיל וא"כ לכך צריך רבא לומר לאחר זמנו כר"ש דלר"י דסובר לא"ז אסור מד"ת ראוי' שיהיה במשהו דלאחר זמנו פשיטא דלא בדיל דהרי אוכל חמץ רק מה שנשאר לו לאחר הפסח אבל לר"ש מותר בס' כיון דהוא מדרבנן וכמו שפסק מג"א גבי נוקשה ומיושב ג"כ מה שהקשה המג"א דמ"ש מלפני זמנו דשאני לפי"ז דחשיב קצת בדיל וכמ"ש מג"א לעיל דחשיב קצת בדיל כיון דהוא זמן ביעור

דף לב חמץ בפסח בר דמים הוא והקשה הפ"י דילמא מיירי בתרומה שלא בא ליד כהן ומ"ו בצל"ח הישב