אהל דוד מסכתות שונות יז

דהמינו ודבר אחר לא הוה היקש ור"ת מדמה זה לזה ולכאורה קשה הא רב ישמעאל סובר שם בזבחים דף נ"ז דהמינו ודבר אחר הוה היקש ובמסכת שבועת מסיק הש"ס דרבי ישמעאל סובר כל שעירים כפרתן שוה והלא איהו סובר דהוה היקש אמנם זה טעות דהא רב ישמעאל סובר דאין בה ויש בה בר קרבן וחיצון לא מכפר רק על אין בה ואין בה ועל טהור שאכל טמא וזה מפורש בהדי' וליכא רק חדא הקישא וטהור שאכל טמא אף דילפי מג"ש דציץ הלא תוס' כתבו דציץ הוא תכשיט ור"ת בספר הישר לא הוצרך לתרץ רק לר"מ דסובר דר"ח ורגלים מכפרים גם על אין בה ויש בה ויליף מהקישא לחיצון וחיצון נלמוד מהקישא דפנימי שפיר קשה כיון דחיצון גופי' נלמוד מהקישא דפנימי ואיך חוזר ומלמד על ר"ח ורגלים לכך תירץ ר"ת כיון דהוה הקישא גמור לחיצון ורגלים לענין אין בה וא"ב דכתב בהדי' לה' עבדינן הקישא לכולה מילתא ומביא ראי' מפ' איזהו מקומן וסובר ר"מ כר"ע דהמינו ודבר אחר לא הוה היקש וא"כ מיושב קושי' מהר"ם הנ"ל שהקשה למה יליף תנא דבי' רבי ישמעאל מבנין אב הואיל וזה בא בזמן קבוע וכו' ולמה לא יליף מהקישא דבמועדכם ואיתקש ר"ח ורגלים לחיצון וכיון דהוה הקישא לחדא מילתא עבדינן לכולהו זה אינו לרבי ישמעאל דהא ר"ת יליף זה מהאי דאיזהו מקומן ומדמה זה להמינו ודבר אחר והלא ר' ישמעאל סובר המינו ודבר אחר הוה היקש אמנם בספרי היא הגירסא ר"ש במקום רבי ישמעאל ולדעתי כן הוא הגירסא נכונה דבזבחים דף מ"ה מקשה ש"ס וכי דבר הלמד בהיקש וכו' וקשה הלא הוא המינו ודבר אחר דר"ש גופי' יליף ספ"ק דתמורה מהאי הקישא דתמורה אינו נוהג בקרבן ציבור ולגירסת הספרי ניחא דר"ש סובר המינו ודבר אחר הוה היקש ומ"מ אין סתירה למה שכתבתי בישוב דברי ר"ת בספר הישר דאולי גם רבי ישמעאל סובר דהמינו ודבר אחר הוה היקש אלא שקשה לי על הרא"ש דלמה לא כתב דמרור צריך כזית דמרור איתקש למצה ובמצה כתיב בערב תאכלו ויש לתרץ בדוחק לפמ"ש הפנ"י דהא דאין היקש למחצה הוא דוקא אם אין סברא לחלק אבל אם יש סברא לחלק והיקש אינו מיותר אז יש היקש למחצה וכיון דבמרור עיקר הקפידא שיטעם טעם מרירות גם בפחות מכזית טועם טעם מרירות וזה דוחק ובסברת הפנ"י שכתב דהיכא דיש סברא לחלק לא אמרינן אין היקש למחצה מיושב מה שהקשה הפנ"י על ש"ס פסחים דף כ"ב והרי דם וכו' והקשה פנ"י הלא דם איתקש לחלב כדאי' ריש כריתות ונראה דשם במסכת כריתות דף ד' ע"ב איתא כל חלב וכל דם מה חלב שחלבו חלוק מבשרו ואין מצטרפין אף דם ופרש"י מה חלב על כרחך אין מצטרפין דזה אסור וזה מותר ואין היתר מצטרף לאיסור (וקצת קשה דא"כ מאי הקשה ש"ס בפסחים דף מ"ד דנגמר כל התורה מנזיר דהיתר מצטרף לאיסור א"כ הך הקישא דכל חלב ודם איך מתוקמי') אף דם אעפ"י שאיסורו נוהג בטמאים וראוי להצטרף דם והבשר להתחייב משום טמא אפ"ה לא מצטרף שנלמוד מחלב מה חלב ע"כ אין מצטרף שזה אסור וזה מותר אף דם ע"ש ולסברת פנ"י שכתב דמידי דלא כתב בהדי' אלא מסברא לא אמרינן אין היקש למחצה שפיר הקשה והרי דם ואי דמקשינן דם לחלב שוב קשה על ברייתא דריש כריתות דיליף מה חלב שחלבו חלוק אף דם הלא לא כתב בהדי' אלא מסברא והיקש איצטרך שיהיה דם מותר בהנאה א"כ איך נילף מה חלב שחלבו חלוק מבשרו וכו' כיון דהקישא איצטרך למשרי דם בהכאה ולא שייך בזה אין היקש למחצה לכן משני הש"ס דכתיב על הארץ תשפכנו וכו' וכיון דלית לן לאוקמי הקישא אמילתא אחריתא מוקמינן על הא דחלבו חלוק מבשרו ובזה מיושב מה שהקשו תוס' חולין דף ל"ה דלמה נקט הש"ס דם פסולי מקודשין ולהנ"ל ניחא דשם קאי לר"ש ור"ש בודאי לא ס"ל הך הקישא דריש כריתות מה חלב שחלבו חלוק מבשרו דהא ר"ש סובר כל שתוא למכות והיינו לשיטת האומרים דר"ש סובר כ"ש למכות אפילו עי"ת

ובאמת קשה לי על ר"י שהביאו תוס' מסכת ע"א דר"ש לא אמר כל שהוא ע"י תערובת מדברי ירושלמי פ"ג דפסחים הלכה א' רב אמר זה שיעור ואמר רב זה כותח הבבלי ומפרש קרבן עדה כי היכא דשיעור פטור היינו שיעור ה"ה ע"י תערובת תיפתר (דקשה מברייתא על עירובו סופג מ') ותירץ שיש בו חמץ ואין בו כזית וכר"ש דכל שהוא למכות ע"ש הרי דגם עי"ת סובר ר"ש כל שהוא למכות גם קשה לי על ירושלמי דמוקי דאין בו כזית איך איתא בברייתא על חמץ ברור חייב כרת ועי"ת סופג מ' ואי אין בו כזית כרת מאי עבידת' ולדעת רמ"ה הביאו דטעמי' דר"ש דכל שהוא למכות הואיל והוא במזיד אחשבי' ניחא דבאמת גם כרת חייב רק מקרבן הוא פטור הואיל וקרבן הוא בשוגג לא אחשבי' ובאמת אני נבוך א"כ לר"י דאמר במסכת שבת כיון ששגג בכרת אעפ"י שהזיד בלאו א"כ בכה"ג שהזיד בלאו אם יש לומר גם בזה אחשבי' ויחייב קרבן ועיי' תוס' שבועת דף כ"א ד"ה ד"ה לא ויש להביא ראי' לרבינו יקיר מסוגי' דחולין דף צ"ח תוס' ד"ה מאי וכתבו תוס' שם משום דאיכא לאוקמי' קרא דחטאת ומשרת על היתר מצטרף לאיסור וקשה דאכתי מאי מקשה ש"ס דילמא הך ברייתא זה היתר הבא מכלל איסור אתי כר"ש דסובר כל שהוא למכות ולא שייך היתר מצטרף לאיסור אבל לרבינו יקיר ניחא ולשיטת תוס' במסכת ע"א שכתבו דר"ש אסור כ"ש אפילו עי"ת נראה דהם מתרצים מה שהקשו תוס' בחולין דף צ"ח ד"ה מאי חזית הא לקולא ולחומרא לחומרא גמרינן הלא מצינו טעם כעיקר אפילו לקולא כהאי מתני' דמסכת חלה הובא בש"ס דזבחים דף ע"ח העושה עיסה מן חטין ומן האורז אם יש טעם דגן וכו' ואדם יוצא י"ח בפסח הרי דאזלינן אפילו לקולא ור"י סובר כראב"ד דאות גורר טעם דגן ועיי' פסחים גם מה שהקשו תוס' חולין דף צ"ח ד"ה מאי ואע"ג דלחומרא מקשינן כיון דאיכא לאוקמי קרא דדם הפר בעולין לא הבנתי הא ר"י סובר מב"מ לא בטל אפילו לקולא כדאי' זבחים דף ל"ו דמקשה ש"ס וליפלג ר"י לערב דמו בדם פסולין ומשני ר"י לטעמי' דאין דם מבטל דם וכן בזבחים דף ע"ח דם קדשים שנתערב בדם חי' אין דם מבטל ואפילו טיפה א' של דם קדשים שנתערב בדם בהמת חולין כשר לזריקה הרי דגם לקולא סובר ר"י מב"מ לא בטל ועיי' מנחות דף כ"ג תוס' ד"ה שחוטה ובעיקר סברת פנ"י שכתב היכא דיש סברא לחלק ואיכא לאוקמי' הקישא אמילתא אחריתא לא אמרינן אין היקש למחצה צריך שקידה בכמה מקומות ויש להביא קצת סמך מסוגי' דכריתות דף כ"ב ע"ב ואי מזאת תורת האשם וכו' לא יהא ספקו חמור מודאי וכו' הרי דהיכא דיש סברא לחלק לא אמרינן אין היקש למחצה ואולי סברת הפנ"י תלי' בפלוגתא דרבי יעקב וחכמים במסכת ב"ק