אהל דוד מסכתות שונות טז

ומדקדק הצל"ח למה לא אמר כאן הש"ס וצריכא כמו לקמן דף ק"ך ותירץ בן בתי התורני מוה' מנדל כהן דהנה רש"י כתב שם דהצריכא הוא דטמא ושהי' בדרך רחוקה לא ילפינן מערל ובן נכר דהא אית להוא תשלומין בפ"ש משמע מתוך פירש"י דוקא משום שיש לו תשלומין דהיינו למ"ד שני תשלומין דראשון דהוי שניהם כיום א' מש"ה אמרינן דה"א דאין צריך לאכול מצה בפסח ראשון משום דעתיד לקיים בפ"ש על מצות ומרורים דזה יהיה נחשוב כמו שאוכל בפ"ר לכך ה"א דאינה צריך לאכול מצה בפ"ר בלי פסח אבל למ"ד פ"ש רגל בפני עצמו הוא שפיר יוכל למילף טמא ושהיה בד"ר מערל ומב"נ משום אף דטמא וד"ר עתיד לעשות פ"ש מ"מ אינה מקיים בזה אכילת מצה דפ"ר כיון דהוא רגל בפני עצמו ולקמן דף צ"ה ע"ב איתא ר' יודא אומר פ"ש דוחה את השבת פ"ש דוחה הטומאה וכתב רש"י דהיינו למ"ד קרבן לה' לא היקרב במעדו בשבי ובדף צ"ג מבואר דהך מ"ד סובר שני רגל בפני עצמו וא"כ ע"כ מוכח דר"י סובר דפ"ש רגל ב"ע הוא וא"כ לפי"ז ניחא דכאן קאי תירץ הש"ס לר"י לכך לא מצי הש"ס לומר הצריכא דאיכא למילף טמא ושב"ר מערל וב"כ ואי מטמא וד"ר יש לו תשלומין הא איהו סובר דשני רכל ב"ע הוא אבל לקמן דף ק"ך דקאי לראב"י שפיר קאמר צריכא משום די"ל דסובר שני תשלומין דראשון ע"כ

שם האי לקובעו חובה הקשה הש"א על הרא"ש שכתב שילהי פסחים דצריך לאכול כזית מרור משום דמברכינן על אכילת מרור וסתם אכילה בכזית ומדלא אמר משום על מצות ומרורים יאכלהו ע"כ דיאכלהו קאי על פסח לחוד א"כ מנ"ל לקובעו חובה ונראה דעל זה לא צריך קרא כיון דמצה איתקש לפסח כדאיתא פסחים דף ק"ך אכל מצה אחר חצות לא יצא דאיתקוש לפסח ממילא איתקש ג"כ דבעי כזית ואי דא"כ לא היה צריך הרא"ש לומר דצריך לאכול כזית מרור משום ברכה תיפק דמרור איתקוש ג"כ למצה כמ"ש רש"י פסחים דף ל"ט ע"א דומי' דמצה מה מצה של זרעים משום דהוקשו זה לזה ונראה דבמס' זבחים דף כ' מסיק ר"פ דבתר מלמד אזלינן וכאן המלמד הוא פסח דהוא קדשים ובקדשים דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש וא"כ אינו קוור ומלמד על מרור כיון דהמלמד הוא קדשים ואף שהוא המינו ודבר אחר כיון דילפינן מרור ממצה דבעינן מין זרעים ממילא נוכל למילף ג"כ אף דבר דלא כתיב בגופי' רק דילפינן בהקישא וכמ"ש תוס' יומא דף כ"ג ע"ב ד"ה ילבש ושם דף נ"א ד"ה דוחה מ"מ האי המינו וד"א אי הוי היקש הוי פלוגתא דר"י ור"ע בזבחים דף נ"ו ואף דהלכה כר"ע מחבירו מ"מ הואיל ועיקר פלוגתא הוא גבי קדשים דאינו נוהג בזה"ז דעת מהריק הוא בתיו"ט מס' כלים פ"ג משנה ב' דאין כלל זה נאמר אלא בדבר הנוהג בזה"ז ועיין במג"א סימן רי"ח בא"ח ס"ק ג' לכן כתב הרא"ש מדברכינן על אכילת מרור וביותר לפמ"ש הכ"מ דאין הלכה כר"ע נגד רבי ישמעאל שהוא רבו עיין פי"ח מה' כלים ובאמת דבר זה צריך שקידה בכמה מקומות עיין תיו"ט סוף פ"ב דשבועות ובר מן דן הנה בהאי ברייתא דזבחים דף נ"ו הגירסא ראיתי בספרי ר' שמעון במקום ר' ישמעאל ולדעתי הגירסא נכונה הוא ר' ישמעאל ולא ר"ש דבמס' זבחים דף מ"ה מקשה הש"ס וכי דבר הלמד בהיקש וכו' ומאי קושי' הלא הוא המינו ודבר אחר דר"ש גופי' יליף סוף פ"ק דתמורה דתמורה אינו נוהג בקרבן ציבור דאיתקוש תמורה למעשר בהמה וח"כ ממילא נוכל למילף ג"כ מה דילפינן ממקום אחר ועיין מנחות דף י"א תוס' ד"ה והרי זריקה ואף דאכתי קשה מנ"ל להש"ס להקשות דלמא ס"ל לר"ש המינו ודבר אחר לא הוי היקש מ"מ אין זה קושי' כ"כ ובתשובת ר"ב אשכנזי דף ט' לא גרס בהאי דזבחים דף מ"ה דברי ר"ש

מה שכתבתי על הא דכתב הרא"ש שילהי פסחים דמרור בעי כזית מדמברכין על אכילת מרור והקשה ש"א מרלא אמר הרא"ש דכתב על מצות ומרורים יאכלהו ש"מ דיאכלהו לא קאי רק על פסח א"כ מנ"ל לקבעו חובה דילמא הא דכתב בערב תאכלו מצות לומר דבעי כזית ותרצתי דעל מצה לא צריך קרא דמצה איתקש לפסח ואף דמרור איתקש למצה מ"מ למ"ד בזבחים דף ב' דבתר מלמד אזלינן והמלמד הוא קודש דהוא פסח ודבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש רק הא הוא המינו ודבר אחר כיון דמהא ילפינן מה מצה מין זרעים כדאי' פסחים דל"ט שוב נוכל למילף אף מה דילפינן ממקום אחר כמ"ש תו' יומא דף כ"ג ד"ה ילבש כראה דהמינו ודבר אחר פלוגתא דר"י ור"ע הוא בזבחים דף כ"ז ואף דהלכה כר"ע מחבירו מ"מ בהאי פלוגתא יש מקום לומר דהלכה כר"י דהוה היקש דבזבחים דף נ"ה איתא תני מרי על עולתכם וכו' מה עולה טעונה צפון וכו' וקשה תיפק מהקישא קמא דהא איתקש זבחי שלמי צבור לחטאת ונימא מה חטאת טעון צפון אף שלמי צבור ואף דחטאת דטעונה צפון הוא מדאיתקש לעולה ודבר הלמד בהיקש אינו חוזר' ומלמד בהיקש הא המינו ודבר אחר הוא דהא בהאי הקישא ילפינן מה חטאת נאכל לזכרי כהונה דזה כתב בגופי' גמרינן כמי מני' מאי דאתי' ליה מהקישא וכמ"ש תוס' יומא דף כ"ג ע"ב ד"ה ילבש וע"כ דאתי הך ברייתא כר"י דהמינו ודבר אחר הוה היקש וכבר כתבו תר"י רפ"ו דברכות דהלכה כר"א גבי צלף הואיל והברייתא מסייעו ה"ה הכא ג"כ ברייתא דרב מרי מסייעו לר' ישמעאל ובזה מיושב מה שהקשו תוס' זבחים דף נ"ה דמנ"ל עיכובא ולהנ"ל ניחא דמ"ד המינו ודבר אחר לא הוה היקש יש לנו תרי הקישים דכתיב על עולתכם וזבחי שלמיכם מה עולה טעונה צפון וגם הקישא קמא דאיתקש זבחי שלמי ציבור לחטאת אף דחטאת גופי' נלמוד מהקישא הלא הוא המינו ודבר אחר כיון דגמרינן לענין זכרי כהונה דכתב בגופי' גמרינן אף מאי דאתי ליה מהקישא ומוקמינן חד הקישא לעכב ור"י דסובר דהמינו ודבר אחר הוה היקש מ"מ יש תרי הקישים דהיקשא דעל עולתכם והקישא דזאת תורת העולה ולחומרא מקשינן דהרי ר"י סובר במסכת חולין דף כ"א דאף דבר שאינו נוהג בכל הזבחים ילפינן מהקישא זאת תורת העולה וכו' ובזה ניחא דברי ר"ת הביאו תוס' מסכת שבועת דף יו"ד ד"ה ואיתקש ותירץ ר"ת בספר הישר כיון דהך הקישא דמועדכם וכו' והקשה מהר"ם ברבי א"כ למה הוצרך תנא דבי ר' ישמעאל שם בשבועת דף טי"ת למילף מבנין אב הואיל וזה בא בזמן קבוע וכו' הלא רב ישמעאל סובר שם כר"מ דכולן כפרתן שוה ויליף מהקישא דבמועדיכם א"כ הוה ליה למילף מהקישא ואין זה דבר הלמד בהיקש כיון דהוה הקישא לחדא מילתא הוה הקישא לכולהו מילתא ונראה דהא דכתב ר"ת כיון דהוה הקישא וכו' כדמוכח בסוף איזהו מקומן כוונתו דשם בזבחים דף נ"ז סובר ר"ע