אהל דוד מסכתות שונות טו

לגירסת הר"א דגרם אף מפרר א"כ ה"א דקאי אף בי"ט ומשבית בשריפה לשיטת הריב"א דכתב אי הבערה ללאו יוצאת הבערה בי"ט מותר לכך אמר מצינו להבערה שהיא אב מלאכה וממילא גם לשרף או להשליך לכלב אסור כדאיתא בירושלמי אלא וודאי דגם רבא סובר כר"י דנהמא לא בעי פירור לכך פסק הרמב"ם כר"י

ש"ם חלבו של שור הנסקל יוכיח עיין מ"ש מ"ו בצל"ח שכתב בעגלה ערופה דאסור בהנאה מדכתיב וערפו שם ממילא ליכא לאו רק עשה והקשיתי דהלא דברי אמ"ו קאי לשיטת הברטנורה והלא הברטנורה בפ"ב דקידושין כתב דעגלה ערופה אסור בהנא' דכתיב כפרה כקדשים וממילא איכא לאו והשבני דלאו לכל מילי איתקש שהרי לא מצינו אם נהנה מע"ע שחייב חומש ואשם אמנם מצאתי להרמב"ן בסוף ספר המצות וז"ל הנכון שנאמר בשער נזיר שימנה בכלל עשה שאמר ד' יתעלה קודש יהיה שכתב בה כפרה אבל ע"ע כקדשים תהי' מניעה כמותם נימנית לעצמם כמו שנמנה שערל אסור בפסח ובתרומה ולוקה ובאה מן הפסח בג"ש כמו שהזכיר הרב במצוה ק"ל וע"ש אמנם מדברי תוס' מסכת קידושין דף נ"ז ד"ה כפרה שהקשו דלמה לי תרי קראי כפרה כקדשים וגם וערפו שם משמע דלא כהרמב"ן דלשיטת הרמב"ן איצטרך כפרה לעבור בלאו וערפו שם לעבור בלאו ועשה ועוד הקשיתי לו מסוגי' דזבחים דף ע' ע"ב חלב של שור הנסקל וכו' מניין ת"ל כל חלב הרי דגלי קרא דאיסר ש"ה וע"ע חל על חלב והשבני ח"ל אטו נזכר ר' יודא בזבחים ור"י אף אם נימא דדריש כל אכתי מאן יימר דבזה דריש כל כיון שהוא סותר לכלל גדול דאין אסור חע"א ועיין פסחים דף מ"ג ע"ב תוס' ד"ה מאן ולשיטת הטור סי' תמ"ב בא"ח דנוקשה חמיר מתערובת א"ם ר' יודא דלית לי נוקשה גם תערובת ל"ל א"כ וודאי לא דריש כל ע"כ ולדידי קצת קשה דהרי האי דזבחים כל חלב לרבות חלב של שור הנסקל הוא ת"כ פ' צו פ"י ה"ז וסתם ספרא הוא ר"י ועיין יומא דף מ"א ובמס' כריתות דף כ"ב ובשילהי מס' בכורות והנה תוס' מס' נדה דף נ"ה כתבו בשם ר"ת דעור אדם מותר בהנאה דהא ילפי מע"ע וע"ע כתיב כפרה כקדשים ועור קדשים מותר בהנאה ובתשו' צ"צ הקשה דהא מלכפר לא ילפינן רק דאסור מחיים אבל אחר העריפה ילפינן מדכתיב וערפו שם כמ"ש תוס' מסכת קידושין דף נ"ז ד"ה כפרה ולי נראה דודאי האי קרא דלכפר כפרה כתיב כקדשים קאי גם אחר עריפה דאל"כ קשה מסוגי' דזבחים דף ע' ע"ב דמסיק הש"ס דע"ע אינו מטמא טומאת נבלה דכתיב לכפר כקדשים והלא האי לכפר לא קאי על אחר עריפה א"ו דתוס' לא כתבו רק דאי לאו וערפו שם לא הוה מוקמינן לכפר רק מחיים אבל השתא דכתיב וערפו שם בא זה וגילה ע"ז דלכפר קאי גם אחר עריפה והנה מסוגי' דזבחים דף ע' דמסיק הש"ס דעריפתה מטהר מטומאת נבלה צל"ע על רש"י מס' בכורת דף ט' ע"ב ד"ה ושור הנסקל וכו' ע"ע ששחטה לאחר ירידתה וקשה דהא אפילו נטרפה ממש אינה מטמא טומאת נבלה וכיון דאינה מט"נ שייך שפיר טומאת אוכלין גם דברי ר"ת שכתב ויליף עור המת הואיל דעור קדשים מותר בהנאה קשה לי דהא דעור קדשים מב"ה הוא משום דזריקה מתיר העור ועיי' זבחים דף מ"ז וכ"כ רש"י בזבחים דף ק"ד ד"ה ה"ג ואם עבר וזרק הוי זריקה להתיר גם קשה לי על הרמב"ן בס' המצות דלוקין על אוכל בשר מע"ע א"כ למה לא אמר אביי הכל מודים בעגלה ערופה שלוקין אפילו שלא כדרך הנאתן כיון דלא כתב אכילה בגופי'

שם בגמרא בשעה שישנו בקום אכול מצה הקשה מהרש"א הא איצטרך הקישא להא דדרשינן דברים הבאים לידי חמוץ וכו' ונראה דסוגי' דהכא סובר כהירושלמי פ"ב מ"ד דאיתא שם והיה באכלכם מלחם הארץ היתי אומר דכל דברים חייבים בחלה ת"ל מלחם ולא כל לחם אין לי אלא חיטן ושעורים ומפרש בק"ה דחיטן ושעורים נקראים לחם הארץ דכתיב לחם הארץ וכתיב ארץ חו"ש ומניין לרבות כוסמין וכו' ת"ל ראשית עריסותיכם ריבה הכל ומפרש בק"ה דמרבה מה שדומה להכלל בכל צד מה שהן מחמיצן לאפוקי אינך א"נ הני תלתא הן מיני של פרט ע"כ וכיון דידעינן דחלה אינה נוהג רק בה' מינן ממילא גמרינן מצה בג"ש לחם לחם מחלה כדאיתא לקמן דף ל"ח לענין מ"ש שוב מצאתי זה ג"כ בס' שמן רוקח ובזה מתורץ מה שהקשה הלח"מ על הרמב"ם שהביא הקרא דבערב תאכלו הלא איהו פסק בלפני זמנו כר"י וא"כ מיותר הקישא לקבוע חובה ולהנ"ל ניחא דהרמב"ם סמוך אסוגי' דלקמן דאיצטרך הקישא שאין יוצאין רק בדברים הבאין לידי חימוץ וכיון דלא איתר הך הקישא ה"א דנקיש מצה לפסח בזמן דאיכא פסח וכו לכך נקיט הרמב"ם הך קרא דבערב תאכלו מצות. עוד הקשה בצל"ח הא איצטרך הך הקישא לחייב נשים במצה ונראה כיון דר"י ור"ש המה תלמידי דר"ע ודרך תש"ס להקשות מר"ע על ר"י כדאיתא בתוס' מסכת יומא דף מ"א ד"ה לא ועיין שילהי מס' מעילה והנה תוס' הקשו מגילה דף ד' דל"ל כל שישנו דנשים חייבים באכילת מצה ת"ל שאף הם היו באותו כס ותירץ ה"י איש ירושלים תוב"ב דה"א דילפינן ט"ו ט"ו מחג הסוכות ויש לפקפק דלר"ע שסובר סוכת ממש עשו להם והפ"י כתב דהיכא דיש סברא לחלק לא אמרינן אין היקש למחצה וכ"ש אין גז"ש למחצה [ודבר זה צריך שקידה עיין ב"ק דף מ"ה כמיתת הבעלים כך מיתת השור ור"י בעלים בני טענות נינהו] וא"כ לא שייך לחייב נשים אבל מצה יתחייבו משום דאף הן היו באותו נס אבל סוכה לר"ע דסוכה ממש עשו להם אין בו נס וכבר כתבתי שדרך הש"ס להקשות מר"ע על ר"ש ור"י וגם הא דאיצטרך על מי שאסורו משום בל תאכל חמץ יצאה זה שאסורו משום בל תאכל טבל נראה דהנה תוס' הקשו תיפק משום מהב"ע ולולי דברי תוס' היתי אומר דהש"ס לא מוקי הברייתא כר"ש רק לענין זה לחוד דאין אחע"א אבל לא לענין זה דר"ש סובר בריש לולב הגזול מצוה הב"ע א"כ לפי"ז לא איצטרך הך הקישא לענין מצה של טבל ובזה מיושב מה שהקשו תוס' מס' סוכה על שמואל דמכשיר גזול איך פליג על ר"י משום רשב"י דהוא פוסל משום מהב"ע ולהנ"ל ניחא כיון דהברייתא מפיק טבל מקרא דלא תאכל עליו חמץ ולא מפיק משום מהב"ע ש"מ דלא סבר הך נידן דמהב"ע ועיין בעה"מ ובס' כריתות כתב כיון דר"י דהוא אמורא אמר משום תנא יוכל אמורא אחר לחלוק עליו אם לא ברייתא הנאמר מפי אמורא כדאיתא תוס' מסכת יבמות דף י"ג ד"ה לא וא"ת תקשה ע"ש

שם גמרא כתיב בהאי וכתיב בהאי וכו' ועיי' ברש"י