אהל דוד מסכתות שונות יד

ד' כד ע"א אם א"ע לאכילה דכתיב ושרפתם את הנותר הקשה המהרש"א הא איצטרך ללאו ומ"ו בצל"ח תירץ לשיטת הרמב"ם דסובר דהיכא דהוא בעשה נוכל הלאו למילף בק"ו א"כ גם כאן נוכל למילף הלאו בק"ו שיהיה אסור באכילה מהבשר אשר יגע בכל טמא דאינו בכרת ועובר בלאו כ"ש נותר שהוא בכרת וקשה לי למה נימא דקאי אשאר איסורים דאסור בהנאה נימא דקאי אנותר דאסור בהנאה ואי דכתיב ושרפת את הנותר ה"א בהדי' דקשריף לתהני מני' וכמ"ש מ"ו בעצמו לקמן

ד' כד ע"ב אמר ר"א אמר ר"י כל אסורין שבתורה א"ל אלא כד"ה המ"ל כתב דיש לחקור אי במצות עשה אכילה שלכ"ה מקרי אכילה ועיי' בת"ח במסכת חולין דף ק"כ, ויש לכאורה להביא ראי' מסוגי' דפסחים דף נ"ט דלא מקרי אכילה דאיתא שם מחוסר כפורים בע"פ דחי עשה דהשלמה והיינו משום עשה דאכילת פסח והרי יוכל לאכול הפסח שלא כד"ה אמנם י"ל דת"ק סובר דאזהרת אכילת קדשים באכילת הגוף הוא מג"ש טומאתו טומאתו כדאיתא ר"פ אילו הן הלוקין וא"כ לא כתיב אכילה אצל אזהרה ואסור שלכ"ה וניהו דלא מחייב כרת רק באוכל כד"ה דכתיב והנפש אשר תאכל מבשר זבח השלמים ונכרתה אבל גבי אזהרה לא כתיב אכילה ובזה מיושב דברי תוס' מסכת יומא דף כ"ט ד"ה אלא שהוכיחו דאם שחט אחר תמיד של בין הערבים הזבח כשר מדאמר הש"ס בפסחים דף ס"ג דטעמא דר"ש דפוטר בשאר זבחים אם שחטן ע"פ על החמץ משום דכתיב זבחי זבחיי תיפק לי דפסולין משום דנשחטין אחר תמיד של בה"ע ועל קרבן פסול אינו חייב עיי"ש והקשה המחנה ראובן והרי ר"ש אמר כל הזבחים בע"פ פטור והרי מחוסר כפורים יוכל להקריב קרבנו אחר התמיד ואפ"ה פוטר ר"ש ולהנ"ל ניחא דאכתי קשה אמאי צריך לומר טעמי' דר"ש בזמן דאיכא זבח וכו' ולמה לא אמר דר"ש יליף אזהרה לאכול קדשים בטומאת הגוף כתנא דבי ר"י ב"פ הערל דף ע"ג ואז גם גבי אזהרה כתיב אכילה וממילא גם מחוסר כפורים אסור להביא אחר תמיד שב"ה כיון דיוכל לקיים אכילת פסח שלא כד"ה וי"ל דתוס' סברי כמ"ש הת"ח בחולין דיוכל העשה לקיים באכילה שכד"ה ראיתי בספר יד המלך בפ"ה מ"ה יסודי תורה ה"ח שהקשה לאותן הסוברים בדעת רבינו דשלכד"ה ליכא איסור תורה א"כ מאי פריך הש"ס לעיל והרי דם וכו' ותנן מוכרין לגנין ולזבלין ומאי קושי' הלא הנאות זבל הוא שלכד"ה כמ"ש תוס' במסכת ע"ז דף מ"ג ד"ה אמרו ועוד דהנאת מכירה הוא שלכד"ה ויוכל להיות שמוכרין לנכרים ול"נ די"ל דקושית הש"ס קאי ללישנא קמא דר"י דאמר כל אסורין אין לוקין רק דרך אכילתן וכתב מ"ו בצל"ח בדפי הספר דף ס"ב דלהאי לישנא הוא דוקא איסורי אכילה אבל איסורי הנאה לוקין אפי' שלא כד"ה דהנאה מיהו איכא ובזה מיושב דברי הרא"ש בסוגי' דשולח אדם ירך שכתב דר"י סובר כחזקי והקשה המשנת דר"ע הא בירושלמי איתא אמר ר"א אמר ר"י ונראה דהנה המפרשים כתבו דהאיך יליף ר"א מנבלה דילמא ה"א דאותו קאי על כל אסורין דאסור בהנאה ואיצטרך נבלה לגופה דמותר בהנאה וכן הקשה מ"ו לעיל בצל"ח וי"ל דלגופי' לא איצטרך דמדאיצטרך ערופה שעגלה ערופה שהיא אסור בהנאה תיפק שהיא נבלה אע"כ דנבלה מותר בהנאה וא"כ ממילא היתר הנאה דנבלה אתי' דשאר איסורים אסורין בהנאה רק דעדיין י"ל דאיצטרך וערפו שם שיהיה אסור אפילו שלא כד"ה ונראה דאיהו קאי להך לישנא דכל איסורין אין לוקין רק כדרך אכילתן אבל א"ה אסור אפי' שלכד"ה אבל להך לישנא דאמר ר"י כל איסורין א"ל רק דרך הנאתן נסתר זה וליכא למילף א"ה מנבלה לגופי' איצטרך ולהך לישנא צ"ל דסובר כחזקי' א"כ לפי"ז שפיר כתב הרא"ש דר"י דאמר חולין שב"ע דאורייתא סובר כחזקי' משום די"ל דר"י דשם קאי להך לישנא דקיי"ל דאין לוקין רק דרך הנאתן ולהך לישנא ע"כ מוכרח לומר כחזקי'

ד' כה אמר אביי הכל מודים בכלשי הכרם וכו' והקשה השעה"מ למה לא אמר ג"כ הכל מודים במעילה שלוקין אפילו שלכד"ה דאף דילפינן חטא חטא מתרומה מ"מ לא כתיב אכילה בגופי' ונראה דלא פסיקא לאביי לומר הכל מודים במעילה דאולי רבי דסובר הזיד במעילה במיתה ס"ל כרב נחוני' בן הקנה דכרת פוטר מתשלומין ואמר אביי בכתובת דף ל' דטעמי דיליף אסון אסון ממיתת ב"ד ומסיק הש"ס דלאביי גם מיתה בידי שמים בכלל אסון ובירושלמי רפ"ג דכתובת נסתפק אם לרנב"ה יש מלקות בח"כ ור"ט ס"ל שם דאין מלקות בח"כ דנאמר כרת בשבת ונאמר כרת ביה"כ מה כרת הנאמר בשבת אין מלקות אף כרת ביה"כ וא"כ לאביי דיליף אליבה דרנב"ה אסון אסון ליכא מלקות במיתה בידי שמים כמו דאין מלקות במיתת ב"ד וא"כ לא פסיקא לאביי לומר ה"מ במעילה דלוקין אפילו שלא כד"ה כיון דרבי גמור חטא חטא מתרומה ואולי סובר כרנב"ה דיליף אסון אסון ואין ג"ש למחצה כמו דאין לוקין במיתת ב"ד ה"ה גם במיתה בידי שמים וכמו דס"ל לר"ט בירושלמי

ד' כז ע"א ר"א אומר יוליך הנאה ל"ה והר"ן בפ"ג דע"ז כתב דיש דוחין דתקנתא דר"א לא מהני רק לענין ע"ז דתופסית דמים והקשה השעה"מ ממתני' פ"ח דשביעית משנה ט' עור שסכו בשמן של שביעית ידליק והלא שביעית ג"כ תופס דמיו ולדידי לא קשה דניהו דתופס דמיו היינו פירי שני אבל פירו עצמו אסור כדאיתא שביעית פ"ח מ"ז ובמסכת סוכה דף מ' ועוד כראה דהני יש דוחין סברי ג"כ דהיכא דאיסור בעין כגון עור שסכו בשמן של שביעית אסור רק המה רצו להתיר היכא דליתא לאסור בעין כגון תבשיל שנתבשל בקליפי ערלה ידליק ולכך דחו דשאני ערלה דלא תפסי דמיו אבל ע"ז דתפסי דמיו וגם דליתא לאיסורא בעיני' אפילו אם לא נתערבו מותר והא דעור שסכו בשמן ש"ש שאני דמינכר איסורא והוא כעין בעין והר"ן גופי' מחלק דשאני פת דמקלי איסורא

דף אמר רבה חמץ וכו' והרמב"ם פסק כר"י והקשו הלא רבה ור"י הלכה כרבה ונ"ל דלעיל דף ה' אמר רבא ש"מ מדר"ע תלת ש"מ אין ביעור חמץ אלא שריפה וקשה הלא מפרר ג"כ אסור מד"ת דהרמב"ם פכ"ה מה' שבת כתב המפרר לחם בשבת חייב משום טוחן ועיין מג"א סימן תמ"ו ס"ק י"ב והא דנקיט ר"ע הבערה