אהל דוד מסכתות שונות קכג

ולדידי' אפי' צלי אסור בב"ח וא"כ מוקי משרת לטעם כעיקר דמג"ע ליכא למילף דדילמא משוד בב"ח היה צריך להגעיל

ועל מה שהקשה מ"כ ני' מהיכא שמעינן דלא אסרה תורה כ"א דרך בישל הא אכילה לא יכול למכתב רא"כ יהיה אסור דוקא דרך הנאה ובאמת י"ל דכך פירש בגמרא ומדאפקי רחמנא לאכילה בלשון בישל מוכח דלא אסרה כ"א דרך בישל דאל"כ לא ליכתוב לשון בישל וגם אכילה לא ליכתוב כ"א כגונא דכתיב בכלאים

ובאמת גם אא"ז הרב הגאון ז"ל הירגש בזה ואעתיק פה גלילות ידיו הטהורים אשר כתב אצל הפלתי בגליון שם ת"ל הנה יש מקום לתרץ קושית מהרא"ם מלא תאכל כל תועבה לא הוי לקי כ"א דרך אכילא ושוב מצאתי זה ברבינו בחיי פ' משפטים ונראה דרא"ם הקשה דאכתי קשה למאן דס"ל בפסחים דכ"ה דלהכי גמיר מנבלה דאינו לוקה רק דרך הנאה ולדידי' קשה למה לי ג"ש תיפק דאסור מלא תאכל כל תועבה רק דלשון הרא"ם אינו מדוקדק והוצרך לתרץ דהוה לאו שבכללות ואיהו אולי סובר כחזקי' אבל לשיטת הרמב"ם בלא"ה מיושב קושי' הרא"ם דצריך קרא דלמא תאכל כל תועבה דכתיב אכילה לא הוה אסור רק דרך אכילה ומה שהקשה ל"ל קרא לאסור תקרובות עכו"ם תיפק מל"ת כל תועבה הנה לשיטת ר"ת במסכת ע"ז דל"ב ד"ה והיוצא דתקרובת כעין פנים גם רבנן ס"ל דמטמא באהל איצטרך קרא לטומאה והכ"מ ריש ה' טומאת המת כתב על מ"ש רמב"ם ששתק הכתוב מאיסור אכילת בב"ח לפי שאסר אפילו הבישל והקשה הלא אין עונשין מה"ד ותירץ כיון שאסר הבישל הוה בכלל לא תאכל כ"ת והקשה בס' צרור המור דהלא הוא לאו שבכללות ותירץ דאהני ק"ו דלילקי עליו כמו דס"ל לרמב"ם דהיכא דאיכא לאו הבא בכלל עשה אהני ק"ו ללקות ובזה מיושב מת שהקשו בסוגי' דחולין דף קט"ו ע"ב דמקשה ש"ס למה לי ג"ש לייתי כולהו מק"ו והלא אין עונשין מן הדין ולהנ"ל ניחא כיון דאיכא ג"כ לאו שבכללות עכ"ל

והנה הסברא שכתב מ"כ ני' דלאיסי ב"י אפשר לסוחטו אסור יעו שנעבדו בו עבירה לא נייח לי כי היכא דהתועבה ל"ש אם נפרד החלב מהבשר כן ג"כ אין כאן עבירה ועוד דאם בכל אסורין אפשר לסוחטו מותר מהיכא תיתי שיהיה בב"ח אסור הלא כל איסור של בב"ח לא ידעינן לאיסי ב"י רק מנבלה ודון מנה ומינה וק"ל

ג שלום לכבוד ידידי הרבני המופלא ני' אחדב"ה באתי להודיע שקבלתי מכתבו היקר ויען ידעתי שאין ספרי אחרונים בביתו ובמקומו ע"כ בטוח אני שישמח לבבו אם אבשר שהדברי תורה אשר כתב לי בסוגי' דטעם כעיקר נאמרים בספרי גדולי אחרונים מלבד אשר כתב לי בסוגי' דמריקה קה ושטיפה חדש הוא בעיני ועל מה שהקשה מ"כ לפי דעת המחבר י"ד סימן צ"ה שאם נותנין אפר במים ע"י האפר הוי נטל"פ א"כ למה מצריך התורה שבירה בכלי חרס הלא יוכל להגעיל באפר והיינו לפי תירץ המזרחי פ' צו על הקושי' למה הוצרך התורה עו"ש בכלי נחושת ובכלי חרס שבירה ותירץ בבשעה שיתחיל לפגום חל עליו חיוב מו"ש או שבירה אין יוכל להגעיל במי אפר וע"ז יפה מתרץ כיון שע"י הגעלה כזו יפסיד טעם קדשים

ומיושב קושי' התוס' בזבחים דף צ' בזה ע"כ ויען שחביבם בעיני מ"כ דברי לא אמנע ממנו פרי מחשבותי מה שחנני ד' בזה על הרמב"ם שכתב בפ"ח הלכות מ"ק הלכה י"ד בין קדשי קדשים ובין קדשים קלין טעונין מריקה ושטיפה וימרוק וישטוף עקב אכילה חוץ מן החטאת ששובר בה כלי חרס והראב"ד שם חלק בתרתי והמפורשים כתבו דהרמב"ם סובר דכלי חרס יוצא מ"ד אלא בחטאת הוי גזה"כ ולפי"ז י"ל מה שמבעי בגמרא תלאו באויר מאי אפי' בכ"ח דגם בכ"ח טעון מו"ש לשיטת הרמב"ם גם הבעי בישל בלא בלוע היינו בוקא בחטאת ובכ"ח דרק גבי חטאת קפיד רחמנא אשבירת כ"ח הגם שיוצא מ"ד ע"י מו"ש וע"כ מבעי תלאו באויר שגם תם יש בישל בלא בלוע אי הוי דומי' לכלי לאחר מו"ש והנה בצאן קדשים מחדש דלאחר מו"ש נשאר משהו ובחטאת גילה הכתוב שגם משהו אסור וזה דוחק דלענין השיעור לא מצינו חילוק בין חטאת לשאר קדשים ונראה דהנה שם דף צ"ז ד"ה וממתין כתבו בתוס' אין לפרש דמו"ש קודם שנעשה נותר כדי שלא יבאו קדשים לב"ה ועוד מדקאמר לעיל לר"ט כל היום כעשה גיעול לחבירו ואם קודם שנעשה נותר ה"כ לעבד אי בישל בה שלמים דהאידנא קודם מו"ש ליתסרו וזה צ"ע דאם מצריך מו"ש שלא יבואו קדשים לב"ה וכל יום נעשה גיעול לחבירו א"כ שפיר לא יבואו קדשום לב"ה אמנם יש להסביר עם הרב המזרח פ' צו שהקשה ג"כ קושית הראשונים למ"ר לינת לילה פגומת היאך משכחת מו"ש ותירץ בשעה שהיתחל לפגום מיד חל עליו חיוב מו"ש ולפי"ז אם מו"ש הוי לאחר הזמן בע"כ צ"ל דעל הבלוע לא אמרה התורה איסור נותר ושפיר אמר ר"ט דכל יום ויום נעשה גיעול ולא יבוא לידי נ"ט אמנם אם חיוב מי"ש קודם שנעשה נותר שלא יבואו קדשים לב"ה צ"ל דגם על הבלוע חל איסור נותר ואנן קי"ל היתר בהיתר לא נוטיל ולפי"ז אם בישל בה שלמים אתמול והיום בלילה יהי' הבלוע נותר א"כ אם יבשל היום עוד שלמים שיהי' לשלמים דאתמול גיעול א"כ השלמים דהיום יאסרו בלילה מחמת בלוע משלמים דאתמול דגם על הבלוע חל נותר וא"ת דשלמים דהיום יבטלו את טעם דשלמים דאתמול ז"א הא היתר בהיתר לא בטל וכ"ת בלילה בעת אשר יתהוה נותר אז מיבטל בטל הא באותו שעה שיוכל להתבטל נעשה נותר כמו שתירץ המזרחי לענין נטל"פ והנה הרא"ש שילהי ע"ז מתרץ דמשום הכי לא מהני נטל"פ דהוי גזה"כ והר"ן שם מתרץ בלוע בתוך הכלי הוי לשבח ומו"ש או שבירה הוי נשריפה אמנם רבו מהראשונים שחלקו על הר"ן וסברו דגם בתוך הכלי הוי לפגם ואמרתי סברא אחת דאם לא נשאר בכלי כ"א משהו כ"ע מודים דמשהו זה נעשה לפגם בתוך הכלי כמו שמצינו גבי שמנונית שע"ג הכלי אין כוח בכלי לפגום כן סברת הר"ן דאין כוח בכלי לפגום טעם הבלוע בתוכו אמנם אם כשר יצא הבלוע ולא נשאר כ"א משהו מודה גם הר"ן דיש כוח בדופן הכלי לפגמו ומצינו בת"כ פ' פו גבי שלמים כתיב ביום הקריבו את זבחו יאכל מצותו ביום הראשון לזבחו אמנם אם הותיר למחרתו יאכל עד הלילה ואז נעשה נותר ולפי"ז י"ל דהרמב"ם סובר