אהל דוד מסכתות שונות קכב

שתירצו בתוס' נדה דף י"ט על קושי' הנ"ל דהיינו משום דדרך השיער להתלבן ע"כ ספק טמא ולא מוכח דר"י סובר דאזלינן בתר שעה שנודע הספק ושפיר הקשו כי היכא דאמר רבה אשה זו בחזקת הל"ע כן נימא בכל ספק טרפה נשחטה הותרה וא"ש וק"ל

שאלה ב' מידידי הרבני המופל הנ"ל ני'

משרתת אחת נטלה משכנית נכרית קדירה שבישלו היום דברים אסורים לצורך הכיבס ושכחה שהוא קדירת אסור וחלבה לתוכו היום והיה החלב בתוכו מעת לעת לעת ולפי"ד המחבר בסי' ק"ה החלב אסור דכבוש הוי כמבושל ודוקא בס' כבוש מותר בב"ח אמנם לענין איסר הנאה אני נבוך ואציע דעתי לפני כבוד מ"ו להורני הדין וגם אציע פה איזהו דברים ח"ת בענין הזה בסוגי' דט"ח בחולין דף ק"ח אמר אביי טעמו ולא ממשו בעלמא דאורייתא דאי ס"ד דרבנן מבב"ח מ"ט לא גמרינן דחידוש הוא אי ח"ה אפילו ליכא נ"ט כמי והקשה בתוס' וא"ת דהכא נפקי לי אביי טכ"ע מבשר בחלב ובפ"ג דפסחים ריש פ' א"ע ובפ' ג"מ בנזיר דף ל"ז פליגי ר"ע ורבנן וכו' וגם הקשה שם בתוס' לאביי דיליף טכ"ע מבב"ח משרת ל"ל וי"ל דהנה הפלתי סי' פ"ז היבא קושית הכה"ג בשם הרא"ם ל"ל על אכילת בב"ח חד לא תבשל ת"ל מלא תאכל כל תועבה ותירץ דהוי לאו שבכללות והקשה לשיטת הרמב"ם דס"ל דאין לוקין על הנאה א"כ לר' אבוה דסובר כ"מ שנאמר לא יאכל וכו' אחד איסור אכילה וא' איסר הנאה במשמע ל"ל חד לא תאכל על הנאה הא אין לוקין על הנאה ולאיסור לאו ל"צ דהא ידעינן מלא תכ"ת ונראה דהנה המחבר שם היתחל כתיב בתורה ג"פ לא תבשל א' לאכילה וא' להנאה וא' לאיסר בישל ומדאפקי רחמנא לאכילה בלשון בישל ש"מ לא אסרה תורה כ"א דרך בישול וכן הוא בגמרא דחולין דף קט"ו ע"ב ולא יכולתי להבין דהא המחבר בי"ד סי' קנ"ה ס"ג כתב בשאר איסורין מתרפאין במקום סכנה חוץ בב"ח וכלאי הכרם וזה כאביי בפסחים דף כ"ד ולפי"ז דלא אסרה התורה כ"א דרך בישל ולא ע"י כבוש וצלי מדאפקי רחמנא לאכילה בלשון בישל הא אם יכתוב אכילה הא דדוקא כד"ה ובאמת בב"ח אסור אפי' שלא כד"ה כמי אסור משום דלא כתיב אכילה ולפי"ז לכאורה י"ל דכל הני ג"פ לא תבשל מצרך צריכא א' לבישל עצמו שאסור וב' יען דכל כבוש ה"ה כמבושל וס"ד דע"י כבוש נמי אסור ע"כ כתיב לא תבשל מל אכילה ודוקא ע"י בישל וה"ג דאפי' שלא כדרך הנאה במי אסור וי"ל דגם אביי סובר דילפינן בב"ח כר"א לקמן קי"ד ולא כמו שפירש רש"י פה מג"פ לא תבשל והל"ת בב"ח משום לא תאכל כל תועבה והא דאמר אביי דאי חידוש הוא אפי' ליכא כ"ט נמי יש לפרש דאם ליכא טעם אז לא ניכר התועבה כמבואר בתוס' קט"ו ד"ה חורש ולעולם בשר בחלב חידוש הוא וכך פירוש, בגמרא טעמי ולמ"ב דאורייתא דאס"ד דרבנן מבב"ח מ"ט לא גמרינן דחידוש הוא דהיינו אי תרו לי' כולה יומא בחלבו מותר. הגם דכבוש כמבושל ויש בבשר טעם מחלב שרי בישל לי בשולא דהיינו עתה לאחר שתרו כולה יומא אם נתבשל עתה עם חלב הבליע בתוכו אסור וליכא למימר דהטעם גורם התועבה דהא היה. לו טעם חלב מקודם א"כ ע"כ חיבר ע"י הבישול הוי התועבה א"כ אפי' ליכא נ"ט כמי אם נתחבר בשר בחלב ע"י בישל גם בלא טעם יהי' אסור דהיינו בכזית בשר שנתבשל ביורה גדולה דאיתמר לקמן בשר אסור וחלב מותר ומדוע הא גם בחלב נעשה התועבה וע"ז התרץ דרך בישל אסרה התורה דתרתי צריכא להיות ניכר הטעם וגם טעם ע"י בישול ואז הוי תועבה ולא קשה קושית התוס' ל"ל משרת הא ילפינן טכ"ע מבשר בחלב הא אכתי לא ידענו טכ"ע שלא ע"י בישול וזה לא יכול למילף מבב"ח רק לפי"ז מאי פריך בגמרא אי קסבר רב אפשר לסוחטו מותר חתיכה אמאי נעשה נבלה דילמא בב"ח שאני שנעשה עמו תועבה וצ"ל כיון שנסחט החלב אין כאן תועבה כמו גבי כלאים לאחר שנטל חוט הפוסל אין תועבה כמו שכתב הש"ך בסימן ק"ה ס"ק י"ז לענין חתיכה הראוי להתכבד

ואולי לאיסי ב"י דיליף איסור אכילת בב"ח מאנשי קדש ואיסור הנאה מק"ו דערלה דלא נעבדה בו עבירה יש סברא לומר דאפילו אפשר לסוחטו אסור יען מ"מ נתעבד פעם אחת עבירה הן בבשר והן בחלב ואם זו אמת מתורץ קושיה הפלתי בסי' פ"ז שהקשה אם אפשר לסוחטו מותר למה תנן בתמורה במתני' כל הנקברין אפרן אסור והלא אחר השריפה בוודאי נסחט החלב לגמרי ומדוע יהיו אסורין ואפילו למ"ד אי אפשר לסוחטו מ"מ אם בא אליהו ויעיד דנסחט מותר והלא חזינן דאפילו אפרן אסור אמנם י"ל דמתני' דהתם סובר כאיסי ב"י דיליף מק"ו דערלה דנעבד עבירה בב"ח וא"כ אפשר לסוחטו אסור וגם אפרן אסור יען שנעבד בהם עבירה ע"כ

תשובה יפה הורה מכ"ה שהחלב אסור משום כבוש מדרבנן ולענין הכאה מבואר שם בסי' פ"י כל בב"ח שאינו אסור מן התורה מותר בהנאה ובפרט שהקדרה היתה מובלעת עם בליעת נבלה וטרפה ולא חל איסור בב"ח לפי הפוסקים דאיסור הנאה לא הוי מוסיף א"כ אפי' אם בישל נו"ט בחלב אינו אסור בהנאה ועיין בהרמב"ם במסכת כריתות על המשנה יש אוכל שמחלק בין קדשים לב"ח בנקודה נפלאה ועוד זכור אזכור סברת א"ד מ"ו הרב הגאון מהרם א"ש זכותו יגן עלינו אשר שמעתי מפיו הטהור דאם גם אמרינן בבשר וחלב טכ"ע היינו דוקא גוף בשר וגוף חלב אבל בלוע מחלב או מבשר שיתהוה בשר בחלב כ"ע מודים דלא אמרינן טכ"ע כי בשר בחלב חידוש הוא ואין לבא"ח ובסברת ישרה הנ"ל מיושבים כמה קושיות אחרונים ובפרט קושי' העולם היאך יליף מג"ע טכ"ע לשיטת רש"י דטכ"ע לא ד"ת רק בב"ח וא"כ צריך הגעלה משום דילמא בישל הנכרי חלב או בשר י"ל הא בכלי לא הוי כ"א בליעת חלב או בשר שיתהוה עתה בב"ח זה לא אמרינן

וגם הפלתי בסי' פ"ז מיושב קושית העולם דהתורה צוה אשר לא תבוא במים תעבירו באש ללבן וקשה אי טכ"ע ל"ד רק בב"ח הא הני כלי צלי ולא שייך בב"ח דצלי מותר ובזה מתרץ אא"ז זצ"ל קושי' תוס' בע"ז דס"ו דלר"ש למה לי משרת דלענין טכ"ע יש למילף מנ"ע ולהיתר מ"ל לא צריכא לר"ש דהוא סובר כ"ש למכות אמנם בדברי תפלתי א"ש דר"ש ס"ל יש אה למקרא