אהל דוד מסכתות שונות קכד

בכלי חרס יוצא ע"ד בהגעלה אלא דמ"מ נשאר משהו והרמב"ם כתב דאב"י הוי לפגם וכתב הלח"ם שאין משמע אי סובר כרש"י דלינת לילה פוגמת או שצריך מעת לעת וי"ל דהרמב"ם סובר דבעינן דמו"ש עקב אכילה כמו שפירשו שהיה לו הגירסא ממתין עד זמן אכילה וכסברת תוס' שלא יבוא לידי נותר והנה גבי חטאת צריך שבירה דאם יגעל עדיין נשאר משהו ועל משהו נמי אמרה התורה איסור נותר אמנם גבי שלמים דעיקר אכילתו ביום הראשון לזבחו ואת עביד מו"ש לא ישאר אלא משהו וזמן נותר יהי' מחר בלילה ועד שיתהוה נותר בא יבוא פגמו מקודם אמנם אם לא יעשה מו"ש יהי' בכלי טעם גמור וטעם גמור לא יפגום בתוך הכלי בשיטת הר"ן אמנם אם בישל שלמים ביום ב' לזבחו דיתהוה נותר קודם פגמו מודה הרמב"ם דב"כ צריך שבירה דאם פגמו מודה הרמב"ם דג"כ צריך שבירה דאם גם יעבוד מו"ש מ"מ ישאר בו משהי ואין זמנו לפגום עד מעת לעת ונותר יהי' בלילה שיבוא

ולפי"ז כונת הרמב"ם דגבי חטאת אין היתר כלל בעולם כ"א שבירה דתמיד בא יבוא איסר נותר קודם הפגם אמכם בשלמים כיון דמצותו ביום הראשון לזבחו סגי במו"ש ומיושב בזה מה שהקשו על הרמב"ם מתוספתא דקתני ר"ש אומד קדשים קלין אין טעונין מו"ש כלי חרס אין טעונין אלא שבירה ומפרש בכ"מ דהראבד סובר דאקדשים קלין לעיל קאי והרמב"ם סובר דמילתא באפי נפשה הוא ולא מיירי אלא בחטאת ולפי מ"ש י"ל דגם אקדשים קלין קאי ובאופן שלא בישל ביום הזבחו כ"א ביום השני דאז הוי כחטאת שיבוא האיסור קודם פגמו ולא מהני מי"ש וצריך שבירה בכ"ח אפילו בקדשים קלין ע"כ וק"ל

ואמ"ת אגיד שיש אתי כמה וכמה מכתבים מידידי היקר אוהב התורה הנ"ל אמנם לעשות רצונו חפצתי ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לש"ש ובטוח אני בו שיקבל ממני מנחת תודה על הטובות שעשה עמדי ועל שלושה מכתבים הללו אני אומר והחוט המשולש לא במהרה ינתק: תם