אהל דוד מסכתות שונות יב

הגאון מהרם פישעלס זלה"ה דהיה מקום לתרץ קושית רש"י דהמקשה ידע דאיתכשר בחיבת קודש רק דקשה לי' קושי' ב' אימר דמהני חיבת קודש לאפסולי לגופי' וכו' וא"כ על קרא לא קשה דאולי אף דכתב והבשר אשר יגע בכל טמא וכו' אפ"ה לא מטמא אחרים והבשר לא יאכל דאיתכשר בחיבת קודש אבל על מתני' דקתני והבשר טמא ולא תני פסיל משמע דמטמא אחרים ושפיר מקשי הש"ס ולזה כתב מהרש"א דהא רש"י סובר חיבת קודש דרבנן ע"כ רק מדברי מהרש"א דף ט"ז יש קצת לפקפק

ד' כ' תוס' ד"ה ובשעת שחיטה וכו' דהא ליכא רק חד קרא ולולי דברי תוס' נראה אף דשמואל סובר טומאת משקין מד"ת אולי טעמי' דשמואל דס"ל כר"ע דשני עושה שלישי וד"ת בחולין דדריש יטמא ליטמא אחרים גבי טומאת אוכלין והיינו כ שיטמאו משקין דגבי חולין אין אוכל מטמא אוכל וע"כ משקה כמ"ש תוס' לעיל דף ט"ז בשם הר"ר יוסף איש ירושלים תוב"ב וכמו שהקשה מהרש"א לעיל דף ט"ו וכיון דטומאת משקין לטומאת עצמן ידעינן מהא דשני עושה שלישי בחולין ממילא מוקי יטמא גבי משקין על הכשר והשתא דאיכא תרי קראי גבי הכשר מוקמינן חד אתלושין וחד על מחוברין

ראיתי למ"ו בצל"ח שכתב סברא אחת הנידן חוץ מחזקת כשרות שלו יש לו עוד חזקה שלא נתחייב מיתה עד עכשיו ובסברא זו מיושב מה שמקשים תוס' במסכת חולין דף י"א ד"ה אתי מפרה וכו' אבל לקמן דיליף מעדים זוממין קשה ולהנ"ל ניחא דגם בזוממין איכא חזקה אחרת כנגדה דמוקמינן העדים אחזקייהו שהרי עד עתה לא נתחייבו מיתה ועיין שם תוס' ד"ה בגין והנה בנו הגאון מהר"ש לאנדוי הקשה על סברא זו מסוגי' דקדושת דף פ' סוקלין ושורפין על חזקות ואמאי סוקלין הלא איכא חזקה אחרת כנגדו שהרי עד עכשיו לא נתחייב מיתה ולי כראה דשאני חזקת קרובים דמיירי שם בסוגי' דקדושין דחזקת קרובים גלי קרא דאזלינן בתרה אף דאיכא חזקה אחרת כנגדה כמ"ש הרמב"ם פ"א מהל' אסורי ביאה וז"ל ראי' לדין זה עה שדכו התורה למכה אביו ומניין לנו שזה אביו אלא בחזקה הרי דגלי קרא דניזל בתר חזקת קרובים ושבקינן אידך חזקה חזקת הנידן שלא נתחייב מיתה עד עכשיו אבל במקום דלא גלי קרא קם הסברא הנ"ל ועיי' תוס' כתובת דף י"ט שאין כל חזקות שוות (ובתשובת שיבת ציון שאלה ע"ו הקשה שם הגאון מהרש"ל ג"כ אמנם לפי דעת התה"ד סימן ר"ז דהא דסוקלין ושורפין עה"ח היינו בחזקה דאתי מכח סברא דהוי כאנן סהדי א"כ לא קשה קושית מהר"ש וכן מוכח מתשו' מהרי"ק שורש ע"ב

עוד דבר זה שייך לסוגי' דר"ח ס"ה בדף י"ח כתב מהרש"א הא דלא אמרינן דיו היכא דמיפרך ק"ו דוקא היכא דאיכא קרא מפורש אבל היכא דליכא יתורא אמרינן דיו אף דמיפרך ק"ו וקשה לי מדברי מהרש"א בעצמו מס' ב"ק דף כ"ה ע"ב שכתב לבסוף דהשתא ליכא למימר דיו דא"כ מיפרך ק"ו דלטומאת ערב לא איצטרך קרא דמג"ש ילפינן והלא שם ליכא יתורא דהך ג"ש דבגד ועור איצטרך לקלקלי וחבק תנב הסוס במס' שבת דף ס"ו וגם מהרם לובלין שם בב"ק שכתב דעכצ"ל דג"ש אתי' לטומאת ז' דטומאת ערב ידעינן מק"ו ע"ש וקשה הלא ג"ש אינו מיותר דאיצטרך לקלקלי וחבק כדאיתא במס' שבת דף ס"ו ע"א גם קשה לי על הרשב"א הביאו ש"מ במסכת ב"ק על הא וכבסתם שכתב דמה דילפינן מת משרץ בג"ש כמאן דכתיבה דמי' אבל מה דילפי מק"ו אינו ככתוב ובכי האי לא אמרינן כל טומאת וכו' והקשה הראבד הלא שורש טומאת מפץ מק"ו אתי' ותירץ כיון דבגד מעור דמת ושרץ מופנה ולג"ש אתי' לא אשכחין מידי דכתב בשרץ ולא במת ע"כ כמאן דכתבי דמי ואמר קרא וכבסתם וקשה הלא ג"ש דבגד ועור איצטרך לג"ש דקלקלי וחבק ובשיטה מקובצת כתב שם דאיכא מאן דמפרש דרבא אמר דשרץ איכא למילף מק"ו דזב ואי דנימא דיו לאפוקי מטומאת ז' אמר קרא וכבסתם וכו' ובזה ניחא דברי הרמב"ם ריש ה' ט"ה דיליף מת שמטמא במשא מק"ו דנבלה (וכמו כן במסכת שבת דף כ"ח דיליף עור בהמה טמאה שמטמאה באוהל המת מק"ו מנוצה של עזים ולפי דברי התוס' שם ילפינן ג"כ מן שרצים ועיין בהרא"ש ריש ב"ק דמה דילפי במה הצד יהבינן הקל שבשניהם) וקשה נימא אהני ק"ו לטומאת ערב ואהני דיו שלא יטמא ז' ולהנ"ל ניחא דקרא וכבסתם קאי גם על הק"ו

ד' כא אר"י המקדש מ"ו שעות ולמעלה וכו' ומקשים דלעיל דף ז' ברש"י ד"ה משש כתיב ג"כ רש"י בתחילת שש ולא סיים הוכחה כמו הכא שפי' רש"י דאל"כ פשיטא דאין מקדשין באסורי הנאה ומה שתירץ מ"ו בצל"ח ע"ש יש לדקדק כיון דהא דאמר ר"י הלכה כסתם משנה מסיק הש"ס דאמוראי נינהו אליבא דר"י מנ"ל לרש"י דלמא רב גידל דהכא שאמר משמי' דר"י סובר כמאן דלא ס"ל שר"י אמר הלכה כסתם משנה ע"כ נר זה לתרץ בדרך אחר דבעל המאור כתב דלר"ש מותר לפני זמנו אפי' לאכול וא"ע על תשביתו דבאכילה הוא משבית מעולם וא"כ לעיל לא יוכל רש"י לומר דאי בסוף ג' פשיטא דאין מקדשין בא"ה די"ל היא גופי' קמ"ל דלא נימא הלכה כר"ש דשרי לפני זמנו אפילו כשיטת הת"ה [וגם לשיטת התוס' אין לאסור בהנאה כיון דאינו רק עשה על אכילה] ואף דכבר שמעינן לרב דף כ"ט חמץ שלא בזמנו במינו אסור מ"מ מזה אין הכרע דסובר כר"י מ"ו שעות ולמעלה דהא בירושלמי איתא דלר"מ אין איסור חמץ מד"ת לפני זמנו רק שעה אחת קודם לילה וא"כ הא דאמר רב חמץ שלא במינו אסור מיירי אותו שעה אחת קודם לילה אבל על ר"י שפיר כתב רש"י דאז לאחר זמנו פשיטא וא"ל דקמ"ל דלא נימא הלכה כר"ש דזה כבר נשמע מהא דאמר ר"י דף ט"ו מחלוקת בשש אבל בשבע ד"ה שורפין מכלל דס"ל דבשבע מד"ת אסור וק"ל ובזה ניחא גם דברי רש"י דף י"ג ד"ה מזון ב"ס ולא ג' דערב פסח אסור לאכול ממנחה ולמעלה ורבים הקשו דהא אסור מד"ת ולרז"ה ניחא דלר"ש לפני זמנו אינו אסור מד"ת ובאכילה הוא משבית

ד' כג והרי תרומה והקשה תוס' הלא אין מערבין אלא לד"מ וכו' ונראה לתרץ דהנה מ"ו בצל"ח כתב דהא דהקשה