אהל דוד מסכתות שונות יא

במסכת ב"ק על הא וכבסתם שכתב דמה דילפי' מת משרץ בג"ש כמאן דכתיבה דמי' אבל מה דילפי מק"ו אינו ככתוב ובכי האי לא אמרינן כל טומאת וכו' והקשה הראב"ד הלא שורש טומאת מפץ בשרץ מק"ו אתי' ותירץ כיון דבגד ועור דמת ושרץ מופנה ולג"ש אתי' לא אשכחן מידי דכתב בשרץ ולא במת ע"כ כמאן דכתבי דמי ואמר קרא וכבסתם (רשב"א) וקשה הלא ג"ש דבגד ועור איצטרך לג"ש דקלקלי וחבק ובשיטה מקובצת כתב שם דאיכא מאן דמפרש דרבא אמר דשרץ איכא למילף מק"ו דזב ואי דנימא דיו לאפוקי מטומאת ז' אמר קרא וכבסתם וכו' ובזה ניחא דברי הרמב"ם ריש ה' טומאת המת דיליף מת שמטמא במשא מק"ו דנבלה (וכמו כן במסכת שבת דף כ"ח דיליף עור בהמה טומאה שמטמא באהל רמת מק"ו מנוצה של עזים ולפי דברי תוס' שם ילפינן ג"כ מן שרצים ועיין בהרא"ש ריש ב"ק דמה דילפי במה הצד יהבינן הקל שבשניהם) וקשה נימא אהני ק"ו לטומאת ערב ואהני דיו שלא יטמא ז' ולהנ"ל ניחא דקרא דוכבסתם קאי גם על ק"ו

ד' יט כתב רש"י דר"י סובר אוכל מטמא אוכל והקשה בצל"ח א"כ איך פליג רבינא על ר"י שהוא תנא ונראה דרבינא סובר כר"א דסובר אין טומאה למשקין כל עיקר וכרב דאמר דכן ממש וא"כ קשה חדא הוא ל"ל דלגופה לא איצטרך דמהי תיפי שיטמא אחרים ואי לדיוקא שלא יטמא משקין הא אין טומאה למשקין כל עיקר אלא דבא להורות שלא יטמא אוכל אפי' בקדשים דלא נימא איקרא והבשר אשר יגע בכל טמא רק חכם א' הקשה מנ"ל דבא על אוכל דילמא על משקין אמנם דדיקינן כיוצא בו דמיירי באוכל דהרי וכי יותן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא דדיקינן ואינה מטמא כיוצא בו דודאי דומי' דרישא זרע דהוא אוכל

תוס' ד"ה לא ואמר ר"י הניחא כמ"ד וכו' ומפרש מהרש"א דכוונת הר"י דמנ"ל לרבינא אליבא דר"מ דאוכל מטמא משקה ונראה לתרץ דרבינא סובר דר"מ סובר כר"ע רבו דדריש יטמא גבי אוכל דב' עושה ג' מד"ת גבי חולין וא"כ מוכח דאוכל מטמא משקין כמ"ש תוס' לעיל דף ט"ז בשם הרר יוסף איש ירושלים תוב"ב דהא בחולין לכ"ע אין אוכל מטמא אוכל וע"כ היינו משקה והא דכתב רש"י דאוכל מטמא משקה מדכתיב טמא הוא רצה רש"י לתרץ לרב אסי דאמר במסכת סוטה דף ל' דר"מ לא סביר כר"ע דשני עושה שלישי בחולין ולרב אסי שפיר כתב רש"י דיליף דאוכל מטמא משקה מדכתיב טמא הוא דלגופי' לא איצטרך דמהי תיתי שיטמא אחרים ואי למעוטי שלא יטמא אפילו בקדשים דה"א דאיקרי כאן והבשר אשר יגע בכל טמא וכו' זה אינו שהרי ר' אסי באמת סובר דאוכל מטמא אוכל בקדשים דהא רב אסי מוקי לעיל ביולד טומאה דרבנן ואב הטומאה דאורייתא וכדמוקי ר"י ומסיק רש"י לעיל דסובר ע"כ דבקדשים אוכל מטמא אוכל ורבינא דסובר מקרא מלא וכו' דאפילו בקדשים אין אוכל מטמא אוכל איהו סובר כסתמא דתלמודא במס' חולין דף ל"ג (וסתם גמרא הוא רבינא או ר"א) דפליג על רב אסי כמ"ש תוס' שם ד"ה הני מילי ור"מ סובר כר"ע דב' עושה ג' בחולין דמהאי דטעון ביאת מים מד"ס וכו' שאני דמודה ריע בטומאה דרבנן וא"כ מוכח דאוכל מטמא משקה מהא דדריש ר"ע יטמא גבי אוכל שיטמא אחרים וע"כ משקה דבחולין אין אוכל מטמא אוכל וע"כ משקה וכמ"ש תוס' בשם הרר יוסף איש ירושלים ורש"י רוצה לתרץ לרב אסי דאמר במה' סוטה דף ל' דר"א לא דריש כר"ע לכן כתב רש"י מדכתיב טמא הוא ורב אסי שוב סובר דבקדשים אוכל מטמא אוכל ובזה מיושב דברי מ"ו בצל"ח בשיטת ר"ח ס"ה סימן ס"ו כתב שם דאי ילפינן דמשקה מקבל טומאה מטמא הוא לא אקרי משקה טמא ע"ש וקשה א"כ מאי הקשה ש"ס לעיל דף ט"ז על שמואל דאמר דכן מלטמא אחרים אקרי כאן והבשר אשר יגע בכל טמא דילמא יליף שמואל טומאת משקין מטמא הוא ולא אקרי טמא ובאמת ראיתי שהגאון מהרם ברבי זלה"ה הקשה כן בפשטות על הש"ס דילמא שמואל יליף טומאת משקין מטמא הוא אמנם יש לדחות כמ"ש מהרש"א לעיל דף ט"ז מדאמר קרא דאוכל מטמא א"כ נטמא משקין אף דלא כתב בהדי' טומאת משקין מ"מ אקרי טמא ע"כ א"כ ה"ה גבי טמא הוא אבל לשיטת מ"ו קשה ולפי הנ"ל יש מקום לתרץ בדרך פילפל דלעיל דף ט"ז איתא כי אזלת לקמי דר"פ ור"פ תלמידי דרבא הוי ואולי איהו סובר כרבינא משמי דרבא דאפי' בקדשים אין אוכל מטמא אוכל וליכא למילף טומאת משקין מטמא הוא דלגופי איצטרך שלא יטמא אוכל אחר אפילו בקדשים דלרבא נימא איקרא כאן והבשר אשר יגע בכל טמא

בשיטה זו כתב אמ"ו בצל"ח סימן פ"א לפרש שיטת הראב"ד שפסק בפ"ד מהלכית ט"א שכל מי פירות מקבלים טומאה בתורת אוכל ולא בתורת משקין ונ"מ אם נגעו בשני לא נעשים ראשונים כדין כל הפוסל את התרומה מטמא להיות משקין: תחילה ובזה מיושב מה שהקשה בס' עצי אלמוגים סימן קכ"ח ס"ק ו' על הראבד מסוגי' דחולין דף ל"ג הא יצא דם וכו' והקשה דילמא מיירי שמטבל בשר במשקה שאינה מ"ז משקין ונעשה הבשר שני בשלומא להרמב"ם ניחא דמ"נ ב"ז משקין אפילו לא יצא דם אין נאכלין בידים מסואבת שהוכשרו ע"י טובל במשקה ושאר משקין אין מקבלין טומאה אבל להראבד יש לאוקמי שמטבל במשקין שאינן מ"ז מיני משקין דאין מכשירין ומקבלין טומאה לכך אם יצא דם אסור לאכול בידים מסואבת דהוכשרו ע"י דם ולשיטת מ"ו ניחא דכיון דאינן מקבלין טומאה רק מתורת אוכל ולא נעשו משקין ראשון ואפי' יצא דם לישתרי עוד ראיתי למ"ו בצל"ח בסימן ק"ח שהקשה על הא דמקשי הש"ס בפסחים דף י"ז מהא דאמר ר"י לכלים טמאים משום דהוי דשיל"מ דיוכל לטבול במקוה והנה בת"כ פ' שמיני משנה ה' איתא וכל המשקה אשר ישתה בכל כלי יטמא מלמד שהמשקה מטמא כלים דברי ר"י אלא דהוי להש"ס להביא האי דת"כ ונראה דוודאי לריב"ל דאמר ב"פ זה בורר דף כ' דבמה הוא בפרש א"כ ליכא למירמי ר"י אדר"י דהא דאמר ר"י בד"א שנטמאו מחמת משקין לא בא רק לפרש דברי ת"ק וקושית הש"ס הוא לר"י דאמר בספ"ג דסנהדרין דבמה לחלוק וכיון דקושית הש"ס הוא לר"י והמלחמות פירק כ"ש סימן ז' כתב דר"י סובר כר"ש והוא לחוד דאית לי' במסכת נדרים דשיל"מ ואמרו לו פליגי והראבן דף קמ"ג כתב דאמרו לו שם בנדרים הוא ר"י רק דהוא מפרש בענין אחר ע"כ

ד' כ' האי בשר דאיתכשר במאי וכתב רש"י דהאי מצי למבעי אקרא ועיין במהרש"א ודבריו סתומים וראיתי בשם