אהל דוד מסכתות שונות קיח

הא יש להשובר ריעותא דלא כתיב בו שטרות שניכם פרועות י"ל דמיירי שנמצא ב' שטרות של שני יב"ש אצל כל אחד עם שטרות קרועין ע"כ בם השטרות איתרעו ושפיר מהימן הלוה אפי' אם באין שניהן בהרשאה

ולפי"ז י"ל דשם בב"מ בהא דלא ידעינן מר' ספרא דנמצא בין השטרות קרועין הוי ריעותא מקשה הש"ס שם שפיר על ר"י אמר רב דאמר סמפון שנמצא אצל המלוה אינו אלא כמשחק ופסיל ממתני דנמצא לאחד וכו' וא"ל כתירץ אביי שנמצא אצל הלוה א"כ קשה סיפא מאי אתי לאשמינן הא ידענין מרישא דכל מי שיש לו ח"מ לא יוכל לגבות ממנו וא"ל דאשמינן כשיטת הרשב"ם דאפי' באים בהרשאה קשה הא יש בהשובר ריעותא דלא כתיב ביה שטרות שניכם פרועות ואכתי לא ידענו מתירץ ר' ספרא דנמצא בין השטרות קרועות אבל לאחר שגילה לנו ר' ספרא דיש לאוקמי בגונא עם שטרות קרועין ושזה הוי ריעותא א"כ י"ל כתירץ אביי שם שנמצא אצל הלוה שובר סתם וכל אחד מהשטר נמצא אצל כל אחד מיב"ש אצל שטרות קרועין שלו ולפיכך כתב רש"י שנמצא השטר בלשון יחיד וכל אחד אומר שלי הוא זה שלא נפרע כר' ספרא וכתירץ אביי בב"ב די"ל דרש"י היה קשה דהכא מרי דשמעתי הוא באמת רב ורב סובר בכתובות דף פ"ט אין כותבין שובר ואם כאמר בסוגי' דב"ב כתירץ ר' ירמיה קשה סיפא מאי אתי לאשמעינן וכ"ת דמרישא לא ידעינן דמכח סברא אין אדם חוטא ולא לו אין מוציאן ממון משום דחיישינן שלוה לאחד מיב"ש ולא היחזר לו שטרו כ"א נתן לו שובר ועתה רוצה עם השטר זה ליתבע את יב"ש האחר הא רב סובר אין כותבין שובר ובודאי לא שילם לו עד שהיחזר את שטרו וע"כ מפרש רש"י כאביי וממילא לא קשה קושית מהרש"א שם

ועכ"פ שמעינן לפי"ז דחזקה אין אדם חוטא ולא לו לא הוי חזקה דאתי מכח סברא כ"א מכח רוב ואין מוצאין ממון בחזקה זאת לפי דעת התוס' בב"ק דף כ"ז וק"ל

ולפי הסברא שכתבתי לעיל דגם רבא ואביי החולקים על ר"ש וסוברים עביד איניש דפרע בגו זימניה ג"כ מודים להחזקה דאין אדם פורע ת"ז אלא סוברים דחזקה זאת לא הוי כ"א חזקה דאתי מכח רוב לא קשה קושית אא"ז ז"ל לעיל במס' כתובות דף י"ט על הבאר יעקב וע"ש די"ל דגם אביי מודה לחזקה שאין אדם פת"ז וא"כ בשטר בת"ז לא יוכל לומר הלוה להמלוה אישתבע לי דלא פרעתיך ושפיר מתרץ שם הבאר יעקב דמיירי בת"ז וא"ש

שבועות דף ל"ג במתני' משביע אני עליכם שאם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני נזק וח"נ הרי אלו חייבין איבעיא להו משביע עדי קנס מהו אליבא דר"א בר"ש לא תיבעי לך דאמר יבואו עדים וע"ש ובסוגי' דב"ק דף ע"ה בסוגי' דמודה בקנס ואח"כ באו עדים דחייב והרב מ"ל בה' גנבה פ"ג הקשה על הרמב"ם למה פסק הרמב"ם משביע עידי קנס פטור וצ"ל קנס דאין עמו ממון דאם יש בו ג"כ ממון חייבים העדים מצד ממון שבו ובקנס לבדו פסק כר' המנונא דאם הודה ואח"כ באו עדים חייב וא"כ מדוע יפטור העדים מקרבן שבועה

ואא"ז זצ"ל בספרו אהל דוד מסכת שבועות מתרץ דמשכחת בכה"ג כגון דיש כאן ב"כ עדים שגנב וכת אחת יודעין שגנב וטבח או מכר והשביע אותן שיודעים ג"כ מהטביחה ומכירה וקמ"ל הרמב"ם שהם פטורין משום קנס דאם היה מודה מיפטר שהרי חייב עצמו בקרן וכ"ת א"כ חייבין העדים כ"ש מחמת הקרן זה ליתא דעל הגניבה יש כאן עדים אחרים וסומכין עליהם ועיין רמב"ם פי"א ה' שבועה ע"כ ולי נראה ג"כ לישב ג"כ שיטת הרמב"ם דהנה שם בב"ק פליגי רב ושמואל גבי מודה בקנס ואח"כ באו עדים רב סוב פטור ושמואל סובר חייב וגבי ראו עדים שמשמשין ובאין סברי רבנן דפטור וראב"ש סובר יבאו עדים ויעידו ומסיק שם דלשמואל וודאי תנאי היא לרב מי לימא תנאי דהתם מחמת בעתותי דעדים הודה וצ"ע למה לא הביא הש"ס בשבועות פלוגתי דרב ושמואל דפליגי במודה בקנס ואח"כ באו עדים אי פטור או חייב למה מייתי ראב"ש דהא אליבא דרב גם ראבר"ש סובר מ"ב ואח"כ באו עדי' פטור עוד יש לדקדק דאליבא דרב פליגי חכמי' ור"א בר"ש אם מחמת בעתותי הודה אי הוי הודאה או לא וכ"ע סובר מודה בקנס ואח"כ דאו עדים פטור באיזהו סברא פליגי עוד הקשה הרשב"א שם בסוגי' פליגי סומכס ורבנן ב' אמרו גנבת והוא אומר גנבתי אבל לא בפניכם גנבתי ואח"כ באו עדים שגנב וטבח ומכר דוודאי הודאה דגניבה הוי מחמת העדים כי פליגי בהודאה דטביחה ומכירה ור' אחי בריה דרב איקא מתרץ דפליגי בעדות שאי אתה יכול להזימה וע"ש אבל כ"ע סוברים דהודאה דגניבה לא הוי הודאה א"כ ראבר"ש דאמר אליבא דרב מחמת ביעתותא דעדים הוי הודאה דלא כחכמים ולא כסומכס וגם המרש"א מקש שה למה לא אמר הש"ס דפליגי חכמים עם סומכס אם מחמת ביעתותא דעדים הוי הודאה או לא ולע"ד נ"ל דהנה היש"ש הקשה לפי מה דעסיק שם דסומכס סובר סיוע מסייע ואם הודה לדברי עדים הוי העדות בתוקפו ורבנן סברי דהוי עשאי"ל א"כ קנס היכא משכחת לעולם ילך ויודה לדברי העדים ומחלק בין אם באו עדים קודם שהודה הוי אז עדות שאתה יכול להזימה אבל אם הודה מקודם הוי עדות שאי אי"ל ואפי' למ"ד מודה בקנס ואח"כ עדים באו בלא"ה פטור מ"מ נ"ע היכא דלא חייב עצמו בקרן לר' המנונא אם כן חייב ומטעם עדות שאי אי"ל פטור לחכמים דפליגי על סומכוס אמנם התומים סי' ע"ט הקשה הא פליגי רב ושמואל ורב סובר מ"ב ואח"כ באו עדים פטור ויליף מקרא הא אם הודה מקודם הוי עדות שאי אי"ל ובקנס צריך עדות שאתה י"ל א"כ ל"ל קרא הא בלא"ה פטור משום עדות שאי אי"ל ותירץ דדוקא אם אמר בפני פלוני ופלוני גנבתי אז הוי עדות שאי אי"ל אמנם אם הודה סתם הוי עדות שאתה י"ל דיוכל להיות שגנב בפני אחרים וצריך קרא דפטרי

ולפי"ז י"ל דבהא פליגי רבנן עם ר"א בר"ש בראה עדים שמשמשין ובאין סברי רבנן דלא מחמת בעתותי דעדים הודה כיון דהוא בעצמו ראה את העדים מכינם עצמם לבוא להעיד היה הוא יכול לומר בפני פלוני ופלוני ואז אין בהעדות ממש משום דהוי עדות שאתה י"ל אמנם ר"א בר"ש איכא למימר דסובר כסומכס דאם הודה לדברי העדים סיוע קא מסייע להם ולא הוי