אהל דוד מסכתות שונות קיז

הסוברים אדם פת"ז וי"ל דהנה המרי"ק שורש ע"ב ומהרי"ט ח"ב ח"מ סי' כ"ז כתבו דהא דרובא עדיף מחזקה היינו חזקה שאינו באה לא מכח סברא ולא מכח רוב אבל חזקה דאתי' מכח סברא או מכח רוב עדיף מרובא דהוי כעדים וצ"ל דסברי כתוס' בסנהדרין דף ג' ע"ב דדוקא רוב לרדיא אין הולכין בממון אחר רוב אבל בעלמא מהני רובא להוציא ממון אפי' לשמואל אבל לפי סברת תוס' ב"ק דף כ"ז דגם ברוב גמור אין הולכין אחר הרוב א"כ בחזקה דאתי מכח רוב אין מוציאן ממון כ"א בחזקה דאתי מכח סברא ולפי"ז י"ל בהא פליגי ר"ש סובר דאין אדם פורח ת"ז הוי חזקה דאתי מכח סברא ושפיר מוציאן ממון ע"פ סברא זו אמנם אינך סברי עביד אינש דפרע בגו זמנו וא"כ לא הוי כ"א חזקה דאתי מכח רוב ולפי שיטת התוס' בב"ק אין מוציאן עם הרוב וכן לא בחזקה דאתי' מכח רוב אמנם זאת כע"מ דאין אדם פורע ת"ז הוי חזקה ולפי"ז הא דאמר ר"פ האי מאן דאפיק שטרא דיוכל הלוה לומר אישתבע לי דלא פרעתיך היכא דאין כאן אלא חזקה אחת למשל ביומא דמישלם זמנו אבל אם השטר בת"ז דיש להמלוה ב' חזקות א' חזקה שטרך בידי מאי בעי וב' דאי אדם פורע ת"ז לא יוכל הלוה לומר לו אישתבע לי כ"א בפוגם את שטרו סובר הרב האי גאון יען דיש ריעותא לחזקה דאין אפת"ז לפיכך צריך לישבע ושפיר הקשה הט"ז על הרב האי ולא קשה הא ר"פ סובר אדם פת"ז דהיינו לענין שלא יוכל להוציא ממון עם החזקה אבל מ"מ חזקה מכה רוב יש כאן ואם השטר ביד המלוה אז אין הלוה יוכל לומר לו אישתבע בי ושפיר הקשה ולפי"ז י"ל דעד אחד נאמן לענין שבועה נגד חזקה דהיינו במלוה ע"פ דאין כאן כ"א חזקה אחת אמנם המחבר כתב דאין ע"א נאמן על השטר בת"ז דיש כאן ב' חזקות וע"כ אין עד אחד נאמן לחייב את המלוה שבועה ולא קשה קושית הקצות

והנה יש לי ספק דאמרינן בכמה דוכתי בש"ס חזקה אין אדם חוטא ולא לו אם הסברה הזאת הוי חזקה דאתי' מכח סברא ומוציאן ממון לכ"ע או דהוי רק חזקה דאתי מכח רוב דרוב בכי אדם אינם חוטאים בחינם ובלא דבר וא"כ לפי שיטת התוס' בב"ק שהבאתי לעיל לדידן דפסקינן דאין הולם כין בממון אחר הרוב אפי' ברוב גמור א"כ אין מוציאן ממון בחזקה זאת ולא יכול לפשוט מהא דאמר ר"ה שכיב מרע שהקדש כל נכסיו ואמר מנה לפלוני בידי נאמן ומסיק במס' שבועות דף מ"ב ע"ב משום דא"א חוטא ולא לו והא אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט וא"כ מוציאן ממין מהקדש עם חזקה זאת הא י"ל כיון שנאמן מנה לפלוני בידי מטעם רוב מעולם לא היו המנה בחזקת ההקדש ומצאתי מקום לפשוט הס' הנ"ל בב"ב דף קע"ג בסוגי' דשני יב"ש איתא במשנה נמצא לאחד בין שטרותיו שטרו של יב"ש פרוע שטרות שניהן פרועות ומקשי שם בש"ס והא תנן ולא אחר יכול להוציא עליהן ש"ח ומתרץ במשולשין וכגון דמשולשין בשטר ולא בשובר כך מתרץ ר' ירמיה ואביי מתרץ שנמצא לוה שטרו בין שטרות של יב"ש עלי פרוע שטרות שניהן פרועות ומפרש הרשבם בזה השובר הורע חזקת' דקי"ל יד בעל השטר ע"ה מיהו אם באים שניהם בהרשאה זה מזה יכולין לגבות מן הלוה ואם טעין לוה לשניהן פרעתי והשובר נכתב סתם על שניכם הלוה נאמן אמנם בס' גדולי תרומה חולק ואמר מאי טענה מעלייתא היא למה לא נכתוב בשובר שטרות של שניכם פרועות ובאמת קשה מנ"ל להרשב"ם דין חדש זה וי"ל דהנה תוס' שם ד"ה ואביי כתבו דהא דמוקי בב"מ דף כ' שנמצ' אצל שטרות קרועין לאו היינו דאביי דאיהו מוקי למתני' שנמצא אצל הלוה ולא קשה שם קושית הש"ס וצריך להבין מאי פריך שם על ר' ירמיה משמי דרב דאמר חיתום שטרות היוצא מתחת ידי המלוה אינו אלא כמשחק ופסול ממתני' דנמצא לאחד די"ל כאביי ונמצא אצל הלוה ואפשר לומר יען שמרא דהאי שמעתא הוא ר' ירמיה מתרץ הכא מתני' דלא כאביי אלא המלוה ועוד צ"ע על הראשונים שלא הביאו רק תירץ אביי וסוגי' דב"מ משמע כר"י דהכא ועוד צ"ע התם מתרץ בגמרא שנמצא אצל שטרות קרועין פי' רש"י השטר בין שטרות קרועין וכל אחד אמר שלי הוא וע"ש מהרש"א שפירש דמיירי דכל ה"ב שטרות נמצאו בין שטרות קרועין דע"כ מיירי במשולשין בשטר מכח קושית הגמרא בב"ב וא"כ ליחזה איזהו ע"כ ולפי"ז אין כאן ריעותא יען דגם השטר שלא נפרע ג"כ מונח בין שטרות קרועין ועוד לשון רש"י אינו מדויק לפי פירש מהרש"א שנמצא השטר בלשון יחיד והי' לו לכתוב שנמצא השטרות

ע"כ נראה דלכאורה קשה על דין דמתני' שני יב"ש לא אחר יוכל להוציא עליהם ש"ח מדוע לא יהי' המלוה נאמן מצד אין אדם חוטא ולא ובודאי למי שתובע הוא חייב ולא האחר אמנם ש לחוש לקנוניא דיוסף ב"ש אחד נתן לו שט"ח למען ילך ויתבע ליב"ש האחר ובאמת זה ליתא כמבואר בתוס' ב"מ דף כ' דלא חש לקנוניא אלא היכא דכפל ואיתרע אמנם י"ל דפסקינן דכותבין שובר ויש לחוש שהוא לוה ליב"ש אחד ולא הוחזר לו שטרו כ"א לאחר ששילם הלוה נתן לו שובר ובשטר זה תובע עתה ליב"ש האחר עוד י"ל דחזק' אין אדם חוטא ולא לו הוי חזקה דאתי מכח רוב ואין מוציאין ממון בחזקה זאת ובזה מיושב לכאורה כיון דכתב במתני' ולא אחר יוכל להוציא עליהן שט"ח משום דכל אחד יש להם חזקת ממון וכל אחד מדחה את המלוה א"כ סיפא מאי אתי לאשמינן נמצא לאחד בין שטרותיו שטרו של יב"ש פרוע שטרות שניהן פרועין דכל אחד נדחה אותן ואמר אני הוא שפרעתי הלא כבר ידעינן זאת מרישא דמתני אמנם י"ל ברישא לא קשה מדוע לא נאמין להמלוה משום אין אדם חוטא ולא לו די"ל משום דכותבין שובר כמו שכתבתי לעיל אמנם בסיפא שנמצא ביד מלוה שובר ששטר אחד משטרות של שני יב"ש פרוע ה"א דנאמין להמלה מי הוא זה אשר פרע ומי לא פרע משום דאין א"ח ולא ו קמ"ל דאפ"ה כל אחד מדחה אותו דכל אחד יש לו ח"מ ובחזקה דא"א חוטא ולא לו אין מוציאן ממון

והנה כל זה א"ש לתירץ רב ירמיה שמתרץ במשולשין בשטר ואין משולשין בשובר ומיירי שנמצא אצל המלוה שלוה לכל אחד מיב"ש ששטר אחד פרוע אמנם כאביי שמתרץ דסיפא איירי שנמצא אצל הלוה שובר והוא היה חייב לשניהן ששטר אחד פרוע פשיטא דיוכל לדחות כל אחד התובע אותו כיון שיש לו חזקת ממון וזה שמעינן מרישא וא"ל דה"א דאין אדם חוטא ולא לו דהא הוא אינו רוצה לשלם כל עיקר וי"ל מכאן הוכיח הרשב"ם הדין דאפי' אם שניהם באין בהרשאה והוא טוען שיבר זה נכתב על שניהם נמי מהימן הלוה וזה לא שמעינן מרישא ואם באמת יקשה על הרשב"ם