אהל דוד מסכתות שונות קטז

בפסחים דף ל"א ע"ב תנן במתני' האוכל תרומת חמץ בפסח וכו' מפרש הרמב"ם בפי' המשנה דטעמי' דמתני' במזיד פטור משום דאין לוקה ומשלם והקשה בתי"ט הלא הרמב"ם פסק בפ"י מהלכות תרומות לפי דמים משלם ואנן קי"ל דחמץ בפסח אסור בהנאה א"כ אפי' אם לוקה ומשלם כמי פטור דאין לו דמים וגם הראב"ד הקשה דלשיטת הרמב"ם צ"ל דמתני' דקתני בשוגג חייב כריה"ג למה לא פסק לפי מידה משלם ואתי מתני' כפי ההילכתא דחמץ בפסח אסור בהנאה ולפי ע"ד י"ל דהנה לכאורה קשה קושית הפ"י למה צריך הש"ס לאוקמי מתני' כריה"ג דלא קי"ל כן הלא יכול לאוקמי מתני' כהילכתא דחמץ בפסח אסור בהנאה וכר"ש דחמץ לאחר הפסח אסור מטעם קנס שעבר על ב"י ומתני' מיירי בכה"ג דישראל היפרש תרומה ולא נתן עדיין ליד כהן וא"כ לא עבר על ב"י משום דשלך אא"ר אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה וא"כ לאחר הפסח מותר בהכאה ולכן בשוגג חייב אמנם י"ל דזה גם כן תלי' בפלוגתא דר"א ור"י במתני' דפסחים דף מ"ו ולשיטת שפוסקים כר"א דאמרינן הואיל ואי בעי מיתשיל ועבר על ב"י גבי חלה ה"נ עבר על ב"י משום הואיל ואי בעי מיתשיל א"כ הוי כמי שלא כהילכתא אמנם עדיין קשה קושית הפ"י דתוס' שם ד"ה הואיל מקשה לפי מה דאמרינן לעיל אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה יהי' חשיב כשלו מטעם הואיל ותירץ ר"י דשאני הנהו דכתיב בהו לד' א"כ אע"ג דאי בעי מיתשיל עלה חשבם הכתוב של גבוה והנה בקידושין דף כ"ג מסיק שם בגמרא ולאו ממילא שמעת מיתה ופי' רש"י כיון דכתיב קודש ישראל לד' ראשית תבואתה א"כ הוי תרומה כמי קודש לד' וא"כ הוי תרומה כמו הקדש דאפילו אם אמרינן הואיל כמי לא עבר ורק בחלה סובר ר"א דמשום הואיל הוי כשלו וא"כ קשה קושית הפ"י וגם אם אמרינן דפלוגתי' דר"א ור"י בטובת הכאה הא אנן קי"ל כעולא בקידושין דף נ"ח דמ"ה אינו ממון וא"כ לא עבר הישראל על בל יראה ומותר לאחר הפסח והיפסד ממנו של כהן ולפיכך משלם וכ"ת דג"כ הוי מתני' דלא כהילכתא דלעיל דף כ"ח איתא האוכל תרומת של הקדש במועד מעל וי"א לא מעל ומתרץ ר' אחי דפליגי בגורם לממון ואנן ק"ל דבר הנ"ל לאו כממון דמי חוץ בפסח לענין בל יראה משום דכתיב לא ימצא וא"כ הוי גורם לממון כיון דבפסח התרומה לא שוי מידי אמנם זה ליתא דהתם באמת הקשה הפ"י גבי אוכל הקדש במועד דזה לא הוי גורם לממון כיון דלאחר הפסח בודאי יהי' שוי דמים ותירץ דלא פליגי כ"א שיחייב חומש ואשם משום דבאמת בכל מעילה שהוא בשוגג נימא איסורא לא ניחא לי' דליקני אלא דרחמנא ברשותיהו אוקמי והיינו היכא דאיכ' ממון גבי' משא"כ בחמץ אם כאמר ברשותיה הוא כ"ש דהיה צריך ביעור וחייב לשורפה א"כ אין לחייב בחומש ואשם אבל הקרן לכ"ע מחייב לשלם דזה לא גורם כ"א ממון גמור ה"כ הוי ממון גמור והדרה קושי' הפ"י לדוכתא וצ"ל כתירוצו דלא רצה הש"ס לאוקמי מתני' דוקא בתרומה ביד ישראל אמנם לפי זה קשה קושי' אחרת דהנה בכתובות דף ל' איתא שם בש"ס נ"מ לאביי ורבא בזר שאכל תרומה לאביי פטור ולרבא חייב ומקשי שם מדאגבי' קני' מתחייב בנפשו לא הוי עד דאכל ותירץ כגון שתחב לו חבירו והקשה שם בתוס' ד"ה ולאביי פטור ה"נ הוה מצי לאקשויי אמתני' דפ' כל שעה לפי מה דמוקמינן לה כרנב"ה ותירץ בס' הפלא"ה דלכאורה קשה מאי הקשה בש"ס מדאגבי' קני' דילמא איירי בהקדש דתרומה שלא בא עדיין ליד כהן ולא קנה עד שיוצא מרשות או שיפסיד אמנם זה ליתא דלא שייך חייב משום דהוי ממון שא"ל תובעים וכ"ת דחייב דקאמר לצאת י"ש הא רבא סובר בב"מ דף צ"א אתנן אסרה תורה אפי' בא על אמו וקים לי' בדרבה מני' לא פטרו לצי"ש ולפי"ז שם בכתובות רצה הגמרא לומר נ"מ בין אביי ורבא שפיר מקשי הש"ס מדאגבי' קני' אמנם בפסחים הסוגי' קאי לאביי ואביי סובר לפי דמים משלם והוא משני התם בב"מ כר"מ וי"ל דסובר דקים לב"מ פוטרו אפי' לצי"ש לא יוכל להקשות מדאגבי' קני' די"ל דמתני' הכא מיירי בתרומה שלא בא ליד כהן וכ"ת דהוי ממון שאל"ת י"ל דחייב לצי"ש ע"כ (ועיין בספר זה לעיל בפסחים כיון ג"כ לדברי הפלאה ומוסיף שם דסוגי' דהכא בע"כ לא אתי' כרבא דהוא סובר מיתה ב"ש לא פטרה מתשלומין ועיין רש"י וגם לעיל במס' ב"ק דנ"ג ד"ה שייך לעיל)

ולפי"ז קשה ממ"נ קושי' אחת אי מיירי סוגי' דפסחים בתרומה שבא ליד כהן קשה נימא מדאגבי קני' וע"כ מיירי בשלא בא עדיין ליד כהן קשה למה לא מוקי מתני' כהילכתא דחמץ בפסח אב"ה וכר"ש כקושית הפ"י ועל כן לפי ענ"ד באמת בה"א היה סובר הגמרא דמשנה איירי בכל ענין אפי' בתרומה שבא ליד כהן כתירץ הפ"י ולפיכך צריך הגמרא לתרץ כריה"ג אמנם בתר הכי מקשי בגמרא אמאי במזיד פטור מתשלמין וצ"ל כרנב"ה וא"כ קשה מדאגבי' קניא וצ"ל דמתני' מיירי דתחב לו חבירו וא"כ ג"כ לא בכל ענין איירי וא"כ יש לומר בפשיטות דמתני' מיירי בתרומה שלא בא ליד כה ואפילו אם חמץ בפסח אסור בהכאה א"ש וכקושי' הפ"י באמת דה בר דמים דלאחר הפסח מותר משום דלא עבר על ב"י

ולפי"ז א"ש דברי הפי' המשנה להרמב"ם ולא קשה הא אפי' אם לוקה ומשלם כמי פטור משום דחמץ בפסח אין לו דמים די"ל דמתני' איירי בתרומה שלא בא ליד כהן והוי דמים משום דלאחר הפסח יהי' מותר בהנאה ולא קשה נמי קושת הראבד דסובר לפי דמים משלם א"כ משוקמי מתני' דלא כהילכתא כריה"ג די"ל דמתני' איירי בתרומה שלא בא ליד כהן וכר"ש ובמזיד פטור משום קלב"מ אמנם בהלכותיו אמר האוכל תרומה של כהן והוא סובר לפי דמים משלם ולפיכך פטור בין בשוגג בין במזיד

במס' שבועות דף מ"א אמר רב פפא האי מאן דאפיק שטרא וכו' והביא שם אא"ז זצ"ל בספרו אהל דוד קושי' עצומה על הט"ז שהקשה על הרב האי הביאו הטור ח"מ רי' פ"ד דבפוגם את שטרו אפי' בת"ז צריך לישבע א"כ מאי הקשה הש"ס וכי מה בין זו לפוגם את שטרו הא נ"מ בתוך זמנו דלא יוכל לומר לא אשתבע לי דלא פרעתיך אבל בפוגם שטרו צריך לישבע אפי' בת"ז כן הקשה הט"ז וקשה הא מרי דהאי שמעתי' הוא ר"פ ואיהו הוא סובר בב"ב כהסוברים דאדם פורע בת"ז וא"כ אין חילוק וגם ראיתי בקצות חושן שהקשה להמחבר בח"מ סי' פ"ד שכתב דאם עד א' אומר פרוע על השטר שהוא ת"ז נפרע שלא בשבועה והקשה הא דוקא באיסר אין ע"א נאמן נגד חזקה אבל לא גבי ממון לענין שבועה ונ"ל דהנה לכאורה במאי פליגי התם בב"פ ר"ש עם