אהל דוד מסכתות שונות קיג

וקשה דהא אפי' מקדש בחמץ גמור בתוך הפסח תקדש מספק דיוכל ליהנות שכ"ה ואפי' אינה ש"פ מ"מ דילמא במדי היא ש"פ אמנם ז"א דבאמת חמץ אסור אפי' שכ"ה דמיד שיהנה עובר בבל יראה והנה הרשב"א מקשה טל האי דמקדש בערלה אינה מקודשת הא ערלה הוא מהנשרפין ונשרפין אפרן מותר ותירץ דאפר אינה שוה פרוטה וא"כ שפיר מקשה הש"ס וליעבד שלא במינו וא"ל דסובר כר"י דחמץ טעון שרפה תקשה על רב דאמר המקדש בחמץ אינה מקודשת הא נשרפין אפרן מותר וא"ל דאיירי ג"כ דאפר אינה ש"פ מ"מ ניחש שמא ש"פ במדי ואמאי קאמר אין חוששין לקידושין דמשמע דאפי' ספק ליכא אע"כ דסובר כחכמים דאמרי מפרר וזורה לרוח ואז מהנקברין דאפרן אסור וכן איתא במג"א סימן תמ"ה ועיין אה"ע סי' כ"ח בב"ש ס"ק נ"ד וקל

(אמר המעתיק דבר זה לא מכתב יד אא"ז זצ"ל העתקתי וכדומה לי שטעות כפל בהעתקה לפני כי חמץ בפסח אסור בהנאה אבל שלכ"ה לא ידעת שאסור ובריש ה"א דא"ש לפי שיטת הי"א שהביא הרא"ש בע"ז דף ס"ו דכל אסורין דהוי במשהו אפי' שלא כד"ה נמי אסור וא"כ חמץ בפסח דהוי נמי במשהו ה"ה שלא כד"ה ובאמת אין כוונת הרא"ש שם שלכ"ה אלא דנותן טעם לפגם אסור דבאמת מתחיל שם מנטל"פ ומסיים בלשון שלכ"ה וכן בתוס' שם הביא בשם הי"א רק דנטל"פ ולא שלא כדרך הכאה. אמנם בפרי מגדים בפתיחה כוללות לא"ח ה' ב' חוקר אם בחמץ שלכ"ה אסור יען שאם נפסל מאכילת אדם ולא נפסל מאכילת כלב חייב כרת ומלקות והקשה למה לא אמר בגמרא הכל מודים בחמץ שלוקין אפי' שלכד"ה אמנם מה שמסיים שם דמיד שיהנה עובר בבל יראה לא הבנתי פרושו ממני הק' מנחם דייטש)

ולענ"ד נראה דכוונת אאזמ"ו הגאון זצ"ל כפי מה שכתב ההפלא"ה בקדושין דף נ"ו על קושית התוס' מפני מה לא חשיב חמץ בפסח וכתב דלכך לא חשוב משום שאין קנין באסורי הנאה וא"כ לא קנתה כלל החמץ וכתב אבל אין להקשות בכל אסורי הנאה כיון דהקדושין המה באיסור וכו' ז"א דכיון במה שזכתה האשה הקדושין לית בי' אסור וכו' משא"כ בחמץ דגוף הזכי' אית בי' אסורא עכ"ל יעוי"ש והכה זהו לדעתי גם כן כוונת אא"ז זצ"ל דאף דיכולה לבוא לידי הנאה שוה פרוטה שלא כדרך הנאתן מ"מ כיון דאם היא מתכוונת לזכות בהחמץ להנות בו שלא כדרך הנאתן היא עוברת בבל יראה וממילא אין כאן קדושין כלל ממני נכדו מכחם א"ש

שייך לדף ס"ח ע"ב ואת"ל כיון דהדר הדר והרא"ש סימן א' פסק אבל אי הדר הדר ומה שלא יצא מותר וכתב מעדני מלך דלכך מה שבפנים מיתר הואיל דאבעי קמייתא סלקא באת"ל הכי נקטינן וקשה לי דהלא הרא"ש לא סבר שיטת הגאונים דכל את"ל איפשטא אבעי קמייתא כמ"ש הב"ש סימן קל"ז ובסי' קכ"ב ס"ק ז' לכן נ"ל בדעת הרא"ש דלכך פסק להקל דאי נימא לחומרא צריכן אנו לאוקמינן סתם מתני' זה הכלל דבר שאינו גופו מותר כר"ש דאוסר קלוט בן פרה ולא מפקינן סתם מתני' דלא כהלכתא וכה"ג כתב המגיד משנה פי"א ה' נזקי ממין הלכה א' אבל אי נימא להקל נוכל לומר דזה הכלל אתא לאתוי' היכא דהדר דמה שבפנים מותר

דעת הר"ן בחולין פ' ג"ה דלא מקרי קביע דאורייתא אלא במקום קביעתו אמנם אף אם פירש לפנינו לא מקרי קבוע רק מדרבנן וכ"כ הש"ך ביו"ד סימן ק"י ס"ק כ' בשם הב"ח והקשה על זה אאזמ"ו הגאון זצ"ל מתוספתא דטהרות הביאה הר"ש במס' טהרות פה סוף משנה ב' תשעה שרצים וצפרדע א' ביניהם ונגע באחד מהם ואינו יודע באיזו מהם נגע ברה"י ספיקו טמא פירש א' מהם לרה"י ספיקי טמא לרה"ר ספיקו טהור ובנמצא הלך אחר הרוב וכתב הר"ש לפרש דפירש היינו פירש לפנינו ובנמצא היינו פירוש שלא לפנינו עכ"ל יעויי"ש והנה אם נאמר דפירוש לפנינו היינו קבוע דרבנן וא"כ איך נוכל לומר דבפירוש לפנינו ברה"ר ספיקו טהור נימא כל דפירש מרובא פרוש דכיון דלא הוי קבוע דאורייתא איך יכלו חכמים להקל על דברי תורה ונלפענ"ד ליישב דהנה טעמו של הרן דסובר דבפירוש לפנינו לא מקרי קבוע דאורייתא הוא כמו שכתב למעלה גבי אם לקח בשר מן המקילין ואח"כ נודע שהיה שריפה ביניהם דשרי דכיון בשעה שלקח לא היה קבוע ודין קבוע פירוש הוא אין לך בו אלא משעת חדושי ואילך עכ"ל. והנה כן נאמר גם כאן דכיון דקבוע חידוש אין לך בו אלא כמו שחדשה תורה גבי וארב לו דהיינו בנולד הספק במקום הקביעות והנה זה אם אמרינן דקבוע חידוש הוא כראה לכאורה דתליא בפלוגתא דר"מ ורבנן אי חיישינן למיעטא או לא דהנה לדידן דלא חיישינן למיעוטא אפילו מדרבנן וע"כ אמרינן מיעוטא כמאן דליתא דמי א"כ זה דאמרינן דאזלינן בתר רובא הוא מצד סברא חצונה וא"כ כשחדשה התורה גבי קבוע דלא ניזל בתר רובא הוא מצד גזירת הכתיב וא"כ אין לך בו אלא חדושו אמנם לר' מאיר דחייש למעוטא ואף דהוי דרבנן וברובא דאיתא קמן אף בדרבנן לא אזיל ר"מ בתר מיעוטא אמנם אין זה מצד סברא החצונה רק מצד גזירת הכתוב אחרי רבים להטות והנה כשגלתה התורה דגבי קבוע דלא ניזל בתר רובא אין זה חדוש וא"כ גם בפירוש לפנינו י"ל דהוי קבוע ולזו אזלינן בתר רובא מדאורייתא וא"כ לפי"ז ניחא דלדידן דלא חיישינן למיעוטא אף מדרבנן א"כ שפיר קאמר הר"ן דקבוע הוי חידוש וא"כ גם בפירוש לפנינו דלא הוי כעין שחדשא התורה לא הוי קבוע דאורייתא אמנם התוספתא י"ל דאתי כר"מ ולדידיה קבוע לא הוי חידוש וא"כ בפירוש לפנינו נ"כ הוי קבוע דאורייתא ולכך בפירוש לפנינו אף לקולא אמרינן דברה"ר ספיקו טהור ממני נכדו מנחם א"ש: