אהל דוד מסכתות שונות קיד

מסכת ערכין

דף כג מתני' המקדש נכסיו והיתה עליו כתובות אשה ר"א אומר כשיגרשנה ידור הנאה ממנה ור"י אומר א"צ דמסיק הש"ס דפליגי אי יש שה להקדש הנה הרמב"ם פסק כר"א ופסק דיש שאלה להקדש ותמהו עליו דהוי תרתי דסתרי אהדדי ונראה לתרץ דהרב האי גאון כתב דמלוה ע"פ ומלוה בשטר מלוה בשטר קודם אבל אם המלוה ע"פ זמנה קודם למלוה בשטר מע"פ קדים וזה הוא דוקא לענין ב"ח אבל אם לא היה כאן רק נכסים משועבדים אף שהמע"פ קודם אפ"ה המלוה בשטר גובה והקשה גאון אחד א"כ האיך קאמר ר"י א"צ למה לא ניחש לקנוני' והוא דלמא יש עליו מע"פ קודם לכתובת אשתו וא"כ אם ישאל על הקדשו יהיו כל הנכסים בני חורין ותהי' המע"פ קודם לכתובה ואף דהכתובה היא מלוה בשטר מ"מ יקדם המע"פ לכן לא רצה לשאול דיהי' הנכסים משועבדים להקדש ולא יגבה המלוה ע"פ דלענין נכסים משועבדים מלוה בשטר קודם ואח"כ יחזיר וישאנה ונ"ל דהנה במסכת ב"ב דף קע"ד איתא ש"מ שהקדיש כל נכסיו וכו' עיי"ש ופסק הריף ש"מ שהקדיש כל נכסיו. ואמר מנה לפלוני בידי אמר תנו נותנין והקשו עליו דע"כ לא אמר רב ושמואל הכי רק בנכסים דידי' אבל בנכסים של הקדש למה נאמן אם אמר תנו הא בקל יוכל לומר כן כיון דהנכסים אינו שלו ותירצו כמו דס"ל לרב ושמואל א"א עושה קנוני' על בניו כ"כ א"א עושה קנוני' על הקדם וכ"כ מוכח מרב ושמואל שאין חוששין דלמא שלא להשביע אמר כן ולהכי אמרינן ג"כ גבי הקדש אם אמר תנו כותבין והקשה הש"ך למה יהיה נאמן לגבות מן הקדש הא מע"פ אינו גובה מן המשועבדים ותירץ דע"כ מוכח דאף דמע"פ אינו גובה ממשעבדי ד' מ"מ מן ההקדש גובה דאלא"ה קשה על המקשין וניחוש וכו' ובודאי אכתי לא אסיק שנוי' דר"ה איידי דנקט שטרא בידי' וכו', א"כ עדיפא ה"ל למיפרך למה קאמר ר"ה דנאמן וגובה מן ההקדש ולכאורה תמוהים דבריו שהוכיח מכאן דמע"פ גובה מן ההקדש דבפשטות יש לומר כך דהנה בב"ב דף קע"ה פליגי אי ש"ד או לאו דאורייתא וקאמר הש"ס למ"ד ש"ד מד"ת אפי' מע"פ גובה ממשעבדי רק דחכמים תקנו משום פסידא דלקוחת דלא יגבה והנה גבי הקדש לא שייך לומר משום פסידא דהקדש דתה לא מצינו וא"כ אוקמינן אדאורייתא ואפילו מע"פ גובה מן ההקדש וממילא לא מצי להקשות על ר"ה מכח מע"פ דהוי מ"ל דסובר ש"ד וממילא גובה שפיר מן ההקדש כנ"ל ולכן הקשה רק ודלמא שלא להשביע וכו' וא"כ הריף דפסק ש"ד שפיר פסק אמר תנו נותנין כנ"ל היוצא מזה היכא דידעינן בודאי דהמלוה הוא אמת כגון הכא דאמר תנו א"כ אף מע"פ גובה מן ההקדש וא"כ לפי"ז מתורץ קושית הגאון הנ"ל דממ"נ היכא מיירי אי דידעינן בודאי שלא פרע עדין א"כ אף אם לא ישאל על הקדשו ג"כ יגבה המע"פ מן ההקדש וא"כ בודאי לא חייש לקנוני' הזאת לטעון פרעתי ואז ודאי א"צ לפרע לו וא"ל עכ"פ הי' צריך לישבע שבועת היסת ז"א דבימי משנה אכתי לא נתקן שבועת היסת ולהכי קאמר שפיר ר"י א"צ אבל הרמב"ם פסק שפיר כר"א וא"ל דישאול על הקדשו די"ל כקושי' הנ"ל וא"ל דיטעון פרעתי ז"א דהא צריך לשבע עכ"פ שבועת היסת וק"ל: