אהל דוד מסכתות שונות קיב

איסורא דמיא וא"כ שפיר פריך רבא דאף רי"ה דפוטר אין הכרע לומר דלא מיחשב בת אחת רק דכחד איסורא דמיא ובזה מיושב נמי מה שמקשים תוס' ד"ה ואיסר כולל על שיטת ר"י דשתי היא למה לי ולסברת הר"ן ניחא דודאי יוה"כ היא איצטרך דחייב משום יוה"כ דה"א דיוה"כ לא חל על שבת וכיון דכתיב יוה"כ היא דחייב משום יוה"כ הא דאינו חייב משום שבת דשבת ויוה"כ חד שמא נינהו דשניהם שבתון כתיב וכחד איסורא דמי' קמ"ל שבת היא דחייב משום שבת ג"כ ובזה נדחה מה שהוכיח שאגות ארי' דאף להפוסקים דאין מצווה על שביתת בהמה ביו"ט מודים דמוזהר ביה"כ דאל"כ למה לי שבת היא נילף מדכתיב יוה"כ היא דחל על שבת דאינו רק כולל כ"ש שבת דחמיר וכולל ג"כ איסר שביתת בהמה ולסברת הר"ן ניחא דה"א דלא מחייב משום שבת דכחד איסורא דמי' (וגם אי נימא דבקרבן אין עונשין מהדין ניחא ג"כ) גם י"ל דאיצטרך שבת היא דאולי סובר כפלימי דאמר במס' ר"ה בזמנו אין מקדשין וא"כ אי איקלע בכה"ג דאז לא מקדשי בי דינא ובכה"ג שבת ויוה"כ איסר בת אחת הוא ומיושב קושי' תוס'

שייך לסוגי' זו בפסחים דף מ"ז תוס' ד"ה ועייל עצי מוקצה תימה לר"י וכו' והקשה אבן העוזר דבמס' מכות דכ"ב פריך וליחשב ומי שבועה שלא אחרוש בין בחול ובבי"ט ומשני דהאי תנא לית לי' כולל וא"כ בהאי ברייתא נמי קשה ליחשב שבועה שלא אבשל בחול ובי"ט וע"כ דלית לי' להאי תנא כולל וע"כ ליכא לחייב משום ג"ה של נבלה כיון דלית לי' להך ברייתא כולל אבל משום בב"ח מחייב דבב"ח מקרי מוסיף דהוא אסור בהנאה לרש"י ולתוס' הוי איסר חמור ע"ש והנה י"ל דתוס' מקשים לשיטת לוי דס"ל במס' מעילה דט"ו דנבלה חל על איסר טומאה אף דבעלמא אין אחע"א מ"מ שאני נבלה הואיל דגלי רחמנא דחל על חלב חל נמי על איסר אחר וא"כ שפיר מקשים תוס' אף דהך ברייתא לית לי כולל מ"מ שאני נבלה הואיל דחל על חלב חל נמי על ג"ה גם י"ל דתוס' מקשים לרשב"ל דס"ל במס' שבועות דכ"ד דכי אמרינן כולל באיסר הבא מעליו ולא באיסר הבא ע"י עצמו וא"כ נהי דלא מצי למיחשב שבועה שלא אבשל בחול ובי"ט היינו משום דאיסר הבא ע"י עצמו אבל ג"ה של נבלה הוא איסר הבא מאליו אמנם אם קושי' תוס' הוא רק ללוי או לר"ל מאי קושי' דילמא לוי ור"ל סוברים כר' ירמיה במס' יומא דל"ו דמוקי פלוגתא דר"ע ורי"ה אי לאו דנבלה הוא לאו מעלי' ורי"ה סובר דעל נבלה אין לוקין דהוא ניתק לעשה וא"כ דילמא הך ברייתא אתי' כרי"ה ולא מצי למיחשב נבלה כיון דאין לוקין עליו ע"כ כראה בכוונת תוס' דקשה להו דאף אי הך ברייתא לית לי' כולל מ"מ קשה ליחשב נמי שבועה שלא אוכל חצי שיעור בב"ח ולא שייך אין אחע"א דהרי כי אכל כ"ש חייב משום שבועה ואיסר גיד ובב"ח לא מחייב עד דאכל כזית והך ברייתא לא מתוקמי' כר"ש דכ"ש למכות דהא הך ברייתא ס"ל יש בגידן בנ"ט ושמעינן לר"ש דאין בבנ"ט לכן היה כראה לתוס' דלכך לא חשיב שביעה שלא אבשל בחול וביו"ט דהואיל ואיתא בשאלה לא קתני וכן משני שם במכות מעיקרא ואף דמסיק הש"ס עייל עצי הקדש והרי הקדש הוא מידי דאיתא בשאלה גם זה לא קסה דבמסכת ביצה מוקי הש"ס הך ברייתא כב"ש דלא ס"ל מתוך וב"ש ס"ל במסכת נזיר ד"ט דאין שאלה להקדש וק"ל ועיין בחדושי למס' פסחים בד' מ"ז

דף קיא תוס' ד"ה הלכתא וכו' דמב"מ בטל מד"ת ברוב והקשה מהרם לובלין א"כ לא משכחת נותר מד"ת בכלי הנבלע מבשר ולמה צותה התורה שבירה בהלי חרס ובכלי נחושת מריקה ושטיפה ועלה ברעיוני לתרץ דהנה כתבו דאין מבטלין איסר לכתחילה לדעת תוס' הוא מד"ת וכן משמע משמעתין דזרוע בשלה וא"כ י"ל היאך רשאה לבשל שלמים בקדרה של חטאת לכתחילה אמנם ז"א דהט"ז ריש הלכות סוכה כתב דחמץ קודם פסח רשאי לבטל לכתחילה הואיל ועדין לא חל האיסר וא"כ שפיר כתבו תוס' דמב"מ בטל מד"ת ברוב אף שהוא לכתחילה מ"מ האיסור לא בא רק אחר מעת לעת ואף דחטאת אינה נאכלת רק לזכרי כהונה בלבד מ"מ בשעה שבישל שלמים לא מקרי מבטל איסר דהא חזי לכהנים שוב ראיתי דבעל מנחת אהרון כתב כן סברא זו וא"כ יתורץ קושית מהר"ם דקרא איצטרך על הכלי שכבר חל שם נותר אז לא מהני אם יבשל דהא אין מבטלין איסור לכתחילה אמנם סברא הנ"ל אינו נכון ותהמתי על המחבר הנ"ל הא תוס' כתבו ריש ביצה על הא דעצים שנשרו מן הדקל ביו"ט מרבה עליהם עצים ומבטלין ופריך הא אין מבטלין איסור לכתחילה ועיין שם בתוס' שכתבו לערוב בידים לבטולי אסור דהכי תנן מסכת תרומה סאה של תרומה שנפלה לתוך צ"ט של חולין וחזרה ונפלה סאה של חולין ורבה בשוגג מותר במזיד אסור דאין מא"ל וכ"מ גבי עיגל של תרומה לוסיף עליו וכו' ולסברת המחבר הנ"ל במזיד ג"כ יהיה מותר דבשעה שנותן תרומה אינו מבטל איסור דהא חזי להאכיל לכהן ע"כ נ"ל קושית מהר"ם בד"א דהנה הר"ן כתב סוף מסכת ע"ז ח"ל דעת רש"י כל שעברה לילה אחת ללא בישל אע"פ שלא שהתה מעת לעת אינה דינו כבן יומא אלא פוגמת והא דצוה התורה בכלי חרס אשר תבושל בו ישבר אי בעינן מעל"ע ניחא שהוא נותר ולא יפגום וכיון דחלה שבירה או הגעלה תו לא פקעה אלא א"א דבלילה תלי' מילתא למה הצריכתו התורה מריקה ושטיפה והרי בשעה שנעשה נותר כבר נפגום ושרי ולהנ"ל ניחא דהבלועה בקדירה דאינו ב"י ראוי' לגר רק דאינו משביח ופוגם תערובתו וכיון דעדיין שם נותר עליו ציוה התורה לבערו ולשרפו וכשם שצותה לשרפו ציוה התורה שבירה והגעלה וא"כ מיושב קושית מהר"ם דאף אם יבשל בכלי של נותר יבטל ואינו אוסר המאכל מ"מ צריך מו"ש ולבער הנותר משום גזרת הכתוב. והנה רבים מקשים לדעת הר"ן הנ"ל מאי פריך תלמודא במסכת פסחים דף ל' על רב דאמר ק"ב ישברו לשהינהו לאחר הפסח וליעבד שלא במינו דילמא ס"ל און ביער חמץ אלא שריפה וכיון דחל מצות שריפה לכן הוצרך שבירה לקיים מצות ביער חמץ כמו בנותר ונ"ל דהא הרן כתב זה לרש"י והנה איתא במסכת קידושין המקדש בערלה וכ"ה אינה מקודשת ומקשים הלא יוכל להנות שלא כ"ה ותירצו דאיירי דאינה שוה פרוטה שכ"ה והקשה בעל חלקת מחוקק באה"ע סימן כ"ח ס"ק ל"ט ובב"ש ס"ק נ"ד הא איתא המקדש בתמרי אפי' כור תמרים בדינר חיישינן שמא שוה פרוטה במדי וא"כ אף דאינה ש"פ שכד"ה דלמא במדי הוא ש"פ וצ"ל באמת הא דתני אינה מקודשת היינו ודאי אבל מקודשת בספק ודוגמה לזה כמה שתירץ הש"ס דף נ' בסוגי' דדברים שבלב ע"ש והנה איתא ריש פסחים דף ו' אמר ר"ג אמר רב המקדש אפי' בחטי קורדנייתא משש שעות ולמעלה אין חוששין לקידושין ולשון אין חוששין משמע אפי' ספק אין כאן