אהל דוד מסכתות שונות קיא

קט"ו ע"ב לא תאכלו כל נבלה אמרה תורה כשתמכרנה לא תבשלנה ותמכרנה ש"מ דבב"ח חל על נבלה וממילא חל על חלב וש"ס לקמן דמסיק קסבר ר"ע אחע"א היינו לבתר דאפכן רצה לאוקמי' אף לאחרים דאמרי במס' ע"ז דף ס"ד איזהו גר תושב זה שקיבל עליו כל המצות חוץ מלאכל נבלות וא"כ שאני בב"ח דחל על נבלה דהוא איסר מוסיף ואכתי מנ"ל חלב בחלב דלגבי חלב ליכא מוסיף דחלב אסור ג"כ לגר תושב ע"כ

דף קא ע"ב אבל ציפור טהורה בחיי' בכ"ש במתתה בכזית ופרש"י אבל בלאו דנבלה ליכא לחיובי משום ברי' דכשנבראת לא היתה עלי' שם נבלה וכו' וכן הובא בש"ע סי' ק וקשה לי דבמסכת שבועות דף כ"א איתא היכן מצינו בכ"ש שהוא חייב ופריך והרי נמלה ומשני דהוא ברי' והרי מפרש ומשני מפרש נמי כברי' דמי' פרש"י שם דזיל בתר טעמא דבשאר איסורים ם מחייב אברי' בכ"ש משום דחשיבה מפרש נמי חשיב ולדעת רש"י קשה למה במפרש יתחייב כ"ש משום דחשיבא הלא לא נאמר מתחילת ברייתו והיכא דלא נאסר מתחילת ברייתו אף בשאר אסורים לא חשיב ברי' כמו נבלה עוד קשה לי מדברי תוס' מסכת פסחים דף ל"ו ד"ה האוכל אפי' נתנבלה ביה"כ לא חייל עלה איסר יוה"כ משום דאיסר שאינה זבוח הוי בה נמי מעיקרא ואכתי לא פקע מנה וא"כ קשה למה צא יהיה נבלת עוף טהור בריה דהא איסר ש"ז אית בי' מתחילת ברייתו ועדיין לא פקע ועל שיטת רש"י בכאן לא קשה דכאן מיירי לענין מלקות ואיסר ש"ז אינו רק עשה אבל על הש"ע קשה דמיירי לענין ביטל ע"כ נ"ל קושית תוס' דפסחים דתוס' ביבמות דף ל"ג ד"ה איסר כתבו דאף דא"ל לר"ש איסר ב"א מ"מ אם בא על אשת אח והיא אחות אשתו אף דבאו בהדדי מ"מ אים חייב רק משום אשת אח דאיסר אחות אשה קיל דיש היתר לאיסורה לאחר מיתת אשתו א"כ י"ל דלכך לא חל יוה"כ על נבלה אף דבאו בב"א מ"מ קיל יוה"כ הואיל דיש היתר לאיסורו לאחר יוה"כ ובזה יש לישב דעת הר"ם הובא בהרא"ש מסכת יומא בשמעתין דמי שאחזו בולמס דמביא ראי' דמותר לשחוט בי"ט דידחה ל"ת ועשה והרי מוטב שיאכל נבלה דאין רק ל"ת לחוד והקשה מ"ו ב"ה נב"י דהא נבלה איכא ג"כ ל"ת ועשה כמ"ש תוס' כאן ולהנ"ל י"ל דהרם מתרץ קושית תוס' כמ"ש [ולי העני נראה לחלק דגבי יוה"כ לא חשוב היתר לאיסורו דיוה"כ יבוא בע"כ מעצמו לשנה הבאה ולא דמי לאחות אשתו ויש לדון דהא חמץ בפסח לא חשיב דשיל"מ לשיטת הר"ן שפי' כל שעה משום דחוזר לאיסירו בשנה הבאה והחולקין סברו מ"מ לאחר הפסח מיד יהיה מותר וא"כ שפיר מקרי חמץ דשיל"מ דעד שתאכלנו באיסר תאכל בהיתר אבל מ"מ הסברא קיים בעולם שמה שחוזר לאיסור מעצמו לא חשיב קל נגד שאר אסורין נכדו מנחם דייטש]. ועיין באהל דוד יבמות דף ל"ג ע"א ד"ה תוס' ד"ה באיסור

ד' קג תוס' ד"ה מר סבר וא"ת כמאן ס"ל עיין במהרש"א שתמה למה לא הקשה על ר"י ונראה דעל ר"י ליכא להקשות דהיתי אומר דס"ל דהך דרשה כל שדמו מותר ואפ"ה אמר משום דלאברים עומדת דנ"מ אם אכל בשר מהחי מן הטרפה משום שדמו אסור לא נוכל לחייבו דהרי ר"י יליף במה"ח מקרא דבשר בשדה טרפה לא תאכלו ושם לא כזכר דמו ואולי תוס' קאי כאן לשיטת רש"י ולא כשיטת הר"י דסובר דלכ"ע לאו לחתיכות בשר עומדת וא"ל מאי נ"מ הא לר"י אינו חייב רק על אחת הואיל דמחד קרא נפקי מ"מ י"ל דנ"מ באוכל במה"ח מן הטרפה והתרו בו משום בשר מחי לחוד ואי לאו לאברים עומדת וה"ה לחתיכת בשר לא הוי מחייב משום במה"ח דבמה"ח ילפינן מבשר בשדה טרפה ושם לא כתב דמו והא דלא נקיט אוכל במה"ח מהטרפה משום דקבעי לומר דחייב ב' ובאוכל במה"ח מהטרפה ליכא לחייבו ב' כיון דמחד קרא נפקי וא"ל מנ"ל זה דלמא טעמי' דר"י משום שדמו אסור ובאמת לא חייב על בשר מהחי מהטרפה משום במה"ח דא"כ למה לא נקט כלישנא דברייתא דאכל אמ"ה מהטמאים אלא מדנקיט טרפה ש"מ דמלבד דרשה כל שדמו אסור יש לחייב בטרפה משום לאברים עומדת וה"ה לחתיכות בשר אבל לרשב"ל שפיר מקשים דל"ל דקאמר משום לאו לאברים עומדת להורת על במה"ח מהטרפה דפטור ג"כ ז"א דהא לר"ל אבר מה"ח ובשר מד"ח אידי ואידי ילפינן מלא תאכל הנפש עם הבשר וק"ל

עוד הקשה מהרש"א ל"ל כל שבשרו מותר ת"ל דאיסר טומאה קדים ול"נ דאיצטרך באופן שהוא בת אחת כגון שהביא ב' שערות אחר שנולדה הטמאה ואז לדידי' בא איסר טומאה ואיסר אבר כאחד כמ"ש תוס' מס' זבחים דמ"ה ע"ב גם י"ל דמ"ד לאברים עומדת סובר כר"ש דקלוט במעי פרה מותר וכשנולד אסור כדאיתא בפ' בהמה המקשה וא"כ איצטרך כל שבשרו מותר על תולש אבר מקלוט לאחר שנולד דאי משום אין אחע"א הי' חייב דהרי בהדדי קאתי' קמ"ל קרא דאינו חייב משום אמה"ח לפי שאין בשרו מותר גם י"ל דסובר כשמואל במס' נדה דכ"ד ומשכחת בשסועה שיש לה ב' גבין דבמעי אמה שרי וא"כ איסר אבר וטומאה בהדדי קאתי' וגם למ"ד לאו לאברים עומדת איצטרך קרא כגון שחישב לאכלה אבר אבר

הנה לעיל דף מ' כתבו תוס' ד"ה חייב לא נחת למנינא דא"כ ליתנא ד' כגון שהוא יוה"כ והקשו האחרונים דילמא אתי' כרי"ה דס"ל כמאי דאפכן דאינו חייב רק אחת אמנם זה טעות דע"כ ס"ל להך ברייתא כולל דא"כ למה חייב משום שבת הלא קודם שבת אסור לשחוט לע"א ואח"כ כשקידש היום תו לא לחייב משום שבת ודומה לזה איתא בדף ל"ד ביבמות גבי זר ששימש בשבת דאיסר שבת לא חייל על זרות וע"כ דס"ל להברייתא כולל ושבת הוי כולל מגו דאיתוסף עליו לאסור שאר שחיטות איתסר כמי בשחיטה לע"א וכיון דס"ל כולל כ"ש בת אחת דשבת ויוה"כ בהדדי קאתין גם י"ל דע"כ לא מתוקים כדיה דתוס' הקשו הא אין מתקבל בפנים דק"י אינו דוחה שבת ותירצו הואיל ואם עלו לא ירדו והך ברייתא איירי בעוף מדלא קתני זבח ושמעינן לרי"ה בזבחים דפ"ג דבפסולי עוף אם עלו ירדו אמנם קשה דא"כ איך רצה לאוקי' כרי"ה דס"ל קדשים קלים ממון בעלים

ועל קושית רש"י דף ק"א ד"ה ואני שמעתי וקשיא לי ולולי דברי רש"י נראה דסוברים כמ"ש הר"ן בחדושיו על הא דמקשים תוס' דהא ר"ע סובר ב"פ כ"ה דאחע"א ומתרץ הר"ן דס"ל לר"ע דשבת ויוה"כ חד שמא ניתהו דבתרווייהו שבתון כתיב וכחד