אהל דוד מסכתות שונות קט

ואף כאן א"א לאסור האי דנבלה בשחוטה דהוא מבש"מ ולכך אמר כיון שנתן טעם וכו' ואז שפיר אוסר האי דשחוטה שקבלה טעם מנבלה והוי שפיר מב"מ דבתר הנאסר אזלינן והנה לדברי הרי"ף בפג"ה שכתב הא דאמר רב בפסחים דף ע"ו בשר שחוטה שצלאו עם בשר נבלה אסור דריחא מילתא הוא שייכא באידך דרב דסובר מב"מ במשהו ע"ש ש"מ דס"ל לרב דנבלה בשחוטה הוא מב"מ אמכם אף להנך דחולקין על הרי"ף ג"כ אמרתי לתרץ די"ל דהרשב"ם ור"ת סברי כדעת תוס' חולין דף צ"ט ד"ה שאני ציר דגבי איסר דרבנן מודה ר"י דמב"מ בטל והשתא ע"כ מוכח דרב סובר דנבלה בשחוטה הוי מב"מ דאם הוא מבש"מ איך יוכל לומר דאותה חתיכה שקבלה טעם מנבלה תאסור את האחרות דהרי היא גופי' אסורה רק מדרבנן שהרי לא קבלה רק טעם ומסתמא יש בחתיכה רוב נגד הטעם (מדקאמר כיון שנתן טעם הל"ל שאין בחתיכה רוב נגד הטעם) ומד"ת חד בתרי בטל והרי באיסר דרבנן מודה ר"י דמב"מ בטל וא"ל דאותה חתיכה אסור מד"ת דטעם כעיקר דאורייתא ז"א דהמרדכי כתב הביאו הש"ך בנ"ה בקונטרס אחרון דנבלה ובשר שחוטה טעמם שוה וא"כ לא שייך לומר טכ"ע שהרי לא נרגיש הטעם וכן העלה הש"ך בסי' צ"ח דלענין טכ"ע אזלינן בתר טעמא ואף להרמ"א דפסק דאזלינן בתר שמא היינו משום דפסק כרבא דבתר שמא אזלינן והרי כאן הקשה ר"ס לאביי ואביי סובר בע"ז דבתר טעמא אזלינן וע"כ צ"ל דרב סובר דגם לענין זה הוי נבלה בשחוטה מב"מ א"כ שפיר נאסרה אותה חתיכה מד"ת אף דלא קבלה רק טעם מ"מ לא שייך לומר מד"ת חד בתרי בטל דהרי רחמנא גלי מלקח מדם הפר ודם השעיר דמב"מ לא אמרינן חד בתרי בטל

גם י"ל דע"כ לא ס"ל לרב דנבלה בשחוטה הוי מבש"מ דהא הטעם הוי משום דבתר מבטל אזלינן וא"א לשחוטה שתעשה נבלה והרי רב כללא כייל כל איסורין מב"מ לא בטיל ואם תאמר שרב סובר בתר מבטל אזלינן א"כ לא שייך מב"מ כ"א ביין כסך או חמץ בפסח אבל בשאר איסורין א"א למבטל להיות כבטל (וצ"ל דגם בבשר בחלב דסובר רב חתיכה עצמו בעשה נבלה וק"ל ועיין לעיל בספר זה חדושי ב"ק דף ד' ובע"ז דף ל"ט

שייך לזה הענין בי"ד סימן ק"א הביא רמ"א בשם או"ה דחתיכה הראוי' להתכבד אינה אוסרת רק במינה וכתבו מנ"ל הא ונראה להביא ראי' דמסכת זבחים דף ע"ט איתא חרסן של זב וזבה וכו' מאן שמעית לי' דסובר מב"מ ל"ב ר"י ורמינהו פשתן שטוואתו נדה מסיטו טהור וכו' וקשה לי מנ"ל דהאי דחרסין של זו"ז אתי' כר"י הא שמעינן לרבי ולחכמים ג"כ לקמן דף קיח דסברי מב"מ ל"ב לכן היה כראה להא"ו דסוגי' דזבחים פליגי אסוגי' דחולין והא דאיתא במסכת חולין בסוגי' דט"ח כיון שנ"ט אוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינו מיירי בבשר עוף דאסור מדרבנן ובאיסר דרבנן מודה ר"י דמב"מ בטל ואעפ"כ אוסרת כל החתיכות דמיירי שהוא חתיכה הראוי' להתכבד ולכן כולן אוסרת והא דנקט מפני שהן מינה היינו משום דחתיכה הראוי' להתכבד אינה אוסרת רק במינה וכדעת או"ה וחכמים דפליגי משום דסברי אפשר לסוחטו מותר וחתיכה עצמה חזרה להיות מותרות ואין כאן איסור רק הטיפה והטיפה אינה ראוי' להתכבד ובזה מיושב קושית תוס' ד"ה דאמר רבא וא"ת ואמאי לא פריך ור"י גופי' וגם הוי למימר הלכה כר"י ולהנ"ל ניחא דעל הברייתא ועל ר"י גופא ה"א דטעמי' דר"י משום דחתיכה ראוי' להתכבד אבל על רב קשה למה לא אמר הלכה כר"י וע"כ דרב בא להורת דאפי' כשאינה ראוי' להתכבד ומטעם מב"מ ולכך שפיר מקשה הש"ס ונימא סלק את מינו וכו'

דף קא תוס' ד"ה איסר וכו' ולמה לא מוקי כרב יוסי וכו' ונ"ל דהנה המ"ל פ"ה מיסודי התורה כתב דלא חשיב איסר הנאה מוסיף רק היכא דלוקה על הנאה כמו הקדש עיי"ש וא"כ י"ל דטעם של רש"י דא"ה הוא מוסיף דאיהו סובר כהרמב"ן דעל כל הנאה לוקין והנה מבואר בהמפורשים דמאן דיליף דף כ"ב מדכתיב אותו אתה משליך לכלב ולא שאר איסורין א"כ אינו רק לאו הבא מכלל עשה וליכא מלקות אבל מאן דיליף משמעות דלא יאכל י"ל דהוא בכלל הלאו ולוקין ושם אמר הש"ס למ"ד חולין שנשחטה בעזרה דאורייתא ליכא למילף מאותו שאר אסורין דאיצטרך על חשב"ע ובמסכת קידושין דף נ"ח חשיב במתני' המקדש בערלה וכו' ובחשב"ע אינה מקודשת והקשו תוס' אמאי לא חשיב חמץ בפ' ותירצו דאתי' כריה"ג דס"ל חמץ מותר בהנאה הרי דהך מתני' אתי' כריה"ג וחשיב חשב"ע ש"מ דסובר ריה"ג דחשב"ע דאורייתא דדוחק לומר דנסיב אליבא דתנאי וכיון דס"ל חשב"ע תורה א"כ א"א למילף שור הנסקל דאסור בהנאה מאותו רק ממשמעותי' דלא יאכל ואז לוקה על הנאה וחשיב שפיר איסר מוסיף ולכך חייב ב' האוכל ג"ה של שור הנסקל אבל לא ניחא לאוקמי כר"י אף דר"י אית לי מוסיף מ"מ אולי ס"ל דשור הנסקל אסור בהנאה מקרא דאותו ואז לא חשיב מוסיף כיון דאין לוקין

עוד הקשה על רש"י מסוגי' דלקמן דף קי"ג דמקשה הש"ס דכהן טמא וכו' דלמא שאני בב"ח דאסור בהנאה והוי מוסיף ונ"ל דבזבחים דף ע' מקשים תוס' למאן דס"ל מוסיף א"כ ל"ל קרא דנבלה חל על חלב הא הוא מוסיף וא"ל דמשם יליף הא שאני חלב דהותר מכללו והנה י"ל דבאמת מאן דא"ל מוסיף יליף משם ואי דמה לחלב דהותר מכללו י"ל דסובר כריה"ג בפסחים דלא חייש להא פירכא דהותר מכללו דהא בבהמה לא אישתרי ושוב מצאתי זה בתשובת מכחם עזרי' ור"ש דחייש להא פירכא הא איהו לא ס"ל כלל מוסיף והנה שמואל ע"כ ג"כ לא ס"ל האי פירכא דהות' מכללו דא"ב מנ"ל לרבות מגדי חלב ומתה דילמא לא בא רק על חלב דהותר מכללו וכיון דלא חייש לזה ל"ל דטעמי' דבב"ח איסר מוסיף דא"כ ל"ל גדי נילף מהא דאמרה תורה יבוא איסר נבלה ויחול על איסר חלב והא דמביא הש"ס הא דשמואל דכהן טמא שאכל תרומה טמאה דפטור ולא מקשה בפשטות דהייתי אומר דמגדי לא אשמעינן רק מוסיף וקרא דמרבינן דנבלה חל על איסר חלב איצטרך אפי' בעלת מום שנתנבלה דחל נבלה על חלב דאז אין מוסיף שהרי לגבוה כבר נאסרה משנעשית בעל מום ואין כאן רק כולל הואיל וחל על בשר חל ג"כ על חלב ואי לא כתב גדי הוי מוקמינן הא דרבי קרא דנבלה חל על חלב בבעלת מום דאינו רק כולל ולכך