אהל דוד מסכתות שונות קח

ליתנא ארבעה וכו' וא"כ אי נימא דהברייתא מיירי שלא בפני ע"ז וא"כ א"י לאסור א"כ מאי אשמעינן דחייב בשבת דלא הוי מקלקל תיפק לי' דתיקן להתירו באכילה אץ י"ל דכוונת תוס' דלא שייך לומר אלא מאי דהא אי נימא אין אדם אוסר נמי קשה מאי אשמעינן דחייב משום שבת הא אינו יוכל לאסור כלל כיון דאינו שלו וא"ל דהיא גופי קמ"ל דא"א אוס דש"ש ז"א דמוכח ממילא מדחייב משום ש"ת כיון ששחט פורתא אסרה ולא לחייב משום ש"ח אע"כ א"א אוסר דש"ש וא"כ מאי אשמעינן בחייובא דשבת אע"כ דקתני לה אע"ג דליכא חידוש והא דלא קתני ד' כגון שהיה יוה"כ י"ל דהברייתא אתי כריה"ג דסובר לקמן ב"פ ג"ה בשבת ויוה"כ לא מחייב אלא חדא וא"כ מאי הקשה ר"נ על ר"ה די"ל דמיירי שלא בפני ע"ז וא"כ שפיר כתבו תוס' אך קושי' הנ"ל בק"ע וא"ל לטעמך ז"א דבשלמה על ר"נ לא קשה מידי מאי אשמינן שחייב משום שבת דהנה לכאורה קשה על רב דאמר שוחט חייב משום צובע ומשום נ"נ למה לא קתני ד' חטאת וע"כ צ"ל אליבא דרב דלא נחית למנינא וא"כ הכא קאי הקושי' לר"ה דהוא תלמיד דרב ובודאי סבר כוותי ואכ"ק למה לא קתני דחייב נמי משום צובע וע"כ צ"ל דלא נחית למנינא ואכ"ק כמי מאי אשמעינן דחייב משום שבת דהא שלא בפני ע"ז א"י לאסור אע"כ דאיירי בפני ע"ז אבל ר"נ י"ל דסובר כשמואל וסובר נמי כריה"ג לקמן א"כ שפיר י"ל דלח אשמינן שום חידוש רק נחית למנינא וא"כ מוכח מכאן דר"כ ובר כשמואל דאל"כ קשה קושית תוס' מאי מקשה על ר"ה דלמא הברייתא מיירי שלא בפני ע"ז לכך פסק הרמב"ם כשמואל וק"ל

דף מב מכלל דטרפה א"ח והקשה בס' פרדס דוד על הרמב"ם דסובר ספק ד"ת מדאורייתא לקולא א"כ למאי הלכתא כתבה רחמנא דטרפה א"ח דהרשב"א כתב דנ"מ לספק טרפה דאם חי' י"ב חודש מותרת הלא בלא"ה מותר משום דספק ד"ת לקולא ואף שי"ל אם נתערב וודאי טרפה בכשרה ונשחטה אחת דהשני' כשחיי' י"ב חודש מותרת מ"מ קשה להכ"מ דס"ל אפי' באתחזק אסירא ספק מותר מד"ת והנה לפמ"ש המ"ל דהא דס"ד לקולא מ"מ היכא דאיכא ס"ס לחומרא אסור וכמ"ש הרשב"א דס"ס הוא כרוב א"כ ס"ט שנתערב בודאי טרפה ונשחטה אחת דשני' אסורה מטעם ס"ס ספק שמא היא וודאי טרפה ואת"ל שהיא הספק שמא היא ג"כ טרפה מ"מ אם שהתה י"ב חודש מותרת גם י"ל דאיצטרך קרא לטרפה שאינה חי' דנ"מ לשיטת הרמב"ם כגון שנתערב טרפה בכשרה כמו דאי' במסכת זבחים בפ' התערובת ולמשל שנתערב בר"ח ניסן ולהשנה הבאה בערב ר"ח ניסן נשחטה הבהמה אחת ושוב ליום המחרת בר"ח ניסן כשהשני' חיי' עדיין אז נתברר שהיא כשרה והבהמה השחוטה היא ודאי טרפה ואסור הבשר ואי לא קרא דטרפה א"ח הי' שניהן מותרין משום דשניהן הם רק ספק איסור לכך כתב רחמנא דטרפה א"ח וא"כ השחוטה אסורה דכיון דשני' חיי' ממילא השחוטה היא ודאי טרפה וק"ל

דף מג ע"ב אמר עולא ישב לה קוץ בושט וכו' הראב"ן פסק כעולא דאין חוששין לשמא הבריא והביא ראי' ממחט שנמצא בבית הכוסת דאין חוששין לשמא הבריא והקשה הפלתי מאי ראי' הוא דילמא האי דב"ה שאני דנשחטה הותרה דאף אם ניקבה מ"ב צדדים מ"מ מהני שחיטה לטהרה מידי נבלה אבל בהאי דישב לה קיץ בושט אם חיישינן לשמא הבריא לא מהני שחיטה כלל דניקב הושט הוי נבלה ונראה לתרץ דהנה הרמ"א ביו"ד סימן כ' כתב דכל ס' טרפה דידוע דנעשה מחיים לא אמרינן נשחטה הותרה דכיון דאינה יוכל לתלות שנעשה לאחר שחיטה א"כ אתילד רעותא בחזקת אסור דבהמה בחיי' בחזקת אסור עומדת ע"ש והנה בית הכוסת דמשני צדדים טרפה מיירי דאיכא קורט דם מפנים דאל"כ אמרינן לאחר שחוטה נתחבה ע"ש וא"כ האי דמחט שנמצא בבה"כ דמצד א' כשרה מיירי אף דאיכא ק"ד מבפנים דאל"כ מאי איירי מצד א' אפילו מ"ב צדדין כמי וא"כ יפה הוכיח הראב"ן דע"כ לא חיישינן כלל לשמא הבריא דאל"כ בה"כ מצד א' כשרה ניחש לשמא הבריא דאי דנשחטה הותרה ז"א כיון דמיירי דאיכא ק"ד מבפנים א"כ אתילד רעותא מחיים ולא שייך לומר בזה נשחטה הותרה כשיטת הרמ"א וכיון דלא שיך נשחטה הותרה אף דליכא חזקת איסר מ"מ כיון דליכא ג"כ חזקת היתר הוי למיזל לחומרא א"ו דליכא חששא כלל שמא הבריא וממילא גם בושט אף דא"ל חזקת איסר לא חיישינן לשמא הבריא וק"ל

הנה התה"ד הוכיח מדברי ר"ת שהיתר בזאב שנכנס לעדר ודרס ב' או ג' טלאים מטעם ס"ס אף שיוכל לברר ע"י בדיקה מוכח דשרי ס"ס אף שיוכל לברר והקשה בספר כו"פ הלא ר"ת מיירי בבהמה ובבהמה א"א לברורי דושט אין לו בדיקה מבחוץ ונראה די"ל דהתה"ד סובר כתירץ שני של הרא"ש דרוב פעמים הארס ניכר מבחוץ אלא להחמיר קאמר דאין לסמוך על בדיקת חוץ שמא הארס נתחלל לפנים עיי"ש ומסתימת דברי ר"ת משמע דשרי שלא ע"י בדיקה כלל ולכל הפחות הי' לקרוע העור ולבדוק בחוץ ואם לא ימצא בחץ יבדוק בפנים

ד' סט ע"א מהו לגמוע חלבו והריף השמיט הך אבעי' ונראה לתרץ דעת הריף דתוס' לע"ל דף ס"ד הקשו דלמה דלמה יהי' ביצת טרפה אסורה ולמה לא נימא כיון דחידוש הוא דאמה"ח הוא ואפ"ה שרי ל"ש כשרה ול"ש טרפה כדאיתא בבכורת דף ו' ותירצו דילפינן מביצת היענה דאסרה רחמנא והא דחלב טרפה אסורה ג"כ קשה דלמה לא נימא דחידש הוא דאמ"ה הוא ואפ"ה שרי רחמנא ל"ש טריפה ול"ש כשרה וצ"ל דילפינן ג"כ מבהמה טמאה דכתיב גמל גמל ודרשו בבכורת דף ו' לאסור חלב של גמל אמנם קשה על ר' ירמיהו דבעי בחלב של אבר היוצא אי אסור למה לא נימא כיון דחלב חידש הוא ל"ש באיסור שיש לו תקנה ל"ש באיסר שאין לו תקנה ואי דילפינן מחלב בהמה טמאה הלא איכא למיפרך דמה לטומאה שלוקין אבל על אבר היוצא ליכא מלקות דהוא לאו שבכללות והיינו לשיטת תוס' יומא דף ל"ו ד"ה לאו דנבלה ועיין ריטב"א מכות לכן הי' נראה להריף דר"י דבעי מאי לגמוע ס"ל כאביי דאמר דיש תמורה דולקין על לאו שבכללות אבל הריף פסק כרבא דאין לוקין על לאו שבכללות א"כ גבי איסר יוצא אין לכו שום ילפותא לאסור חלבו

ד' פט ע"ב תוס' ד"ה איסר וא"ת ולימא קסבר יש בגידן בנ"ט רק קסבר אין אחע"א ונראה דהסוגי'