אהל דוד מסכתות שונות קו

לאו למימרא דהוי כעכו"ם אלא דשחיטתו אסורה דילמא לא שחטו שפיר א"כ דילמא. מיירי דאחרים רואין אותו ששחט שפיר ומתרץ דאי אחרים רואין אין כאן שים חידש דאע"פ שחטא ישראל ובר זביחה הוא ועוד דא"כ הי' לו לקבוע בבא זו דהשוחט בתר סאי דשחיטת עכו"ם נבילה ולמה קתני בנתים דין דהשוחט בלילה אלא דמיירי אפי' אין אחרים רואין אותו ושפיר הקשה בתוס' מאי פריך הגמר' ולוקמי במזיד וכר"מ ודילמא לא שחט שפיר ולפי"ז י"ל דמקשה הש"ס ולוקמי במזיד כר"מ ובעוף למ"ד אין שחיטה לעוף מ"ה והוי ספק דרבנן ולקולא אף דאיתחזק אסורה מ"מ הרמב"ם לשיטתו סובר דספק דרבנן לקולא אפי' באיתחזק אסורה אמנם תוס' הקשה שפיר דא"ל דמתני' מיירי בעוף דאם כן לקמן דף כ"ח מקשה הש"ס למאן דאמר אין שחיטה לעוף מ"ה מהא דמלק סכין ומשני הוא דאמר כהאי תנא וא"כ המקשה דלא ידע דפלוגתא דתנאי היא למה מקשי על אמוראי יותר הוי למירמי מתניתן אהדדי. עוד י"ל דתוס' הקשה שפיר דהנה ר"מ סובר לקמן דק"ב דאב"ה אינו נוהג רק בבהמה טהורה והיינו לישראל אבל ב"נ מוזהר עליו וליכא מידי דישראל שרי ולנכרי אסור וע"כ דס"ל יש שחיטה לעוף מ"ה וא"כ אכתי לישראל אסור משום אינה זבוח וכמ"ש תוס' חולין דף ל"ג אמנם הפירש המשנה לרמב"ם סובר דמפרכסת מותר לישראל ואסור לעכו"ם דלית לי הך סברא מי איכא מידי וא"כ י"ל דר"מ סובר אין שחיטה לעוף מ"ה ור"מ ג"כ סובר במסכת עירובין דף ל"ה בטמא שנטמא בטומאה קלה וירד לטבול ספק טבל במ' סאה ספק לא טבל ספק טהור אפי' איתחזק אסורה וי"ל דקושית הגמרא כך היא ולוקמי במזיד ור"מ ובעוף וק"ל ובאמת קשה על הפוסקים דסברי דהיכא דאיתחזק אסורה ל"א ספק דרבנן לקולא מסוגי' דפסחים דף פ"ד ע"ב עצמות הפסח הני דחלצינהו לא בעי שריפה ואמאי הלא איתחזק איסורא דמעיקרא בודאי הי' מוח ונוקמי אחזקתו ראשונה וביותר לפמ"ש כהרש"א שם דאתי' כר"י דגם לבתר דהוה נותר איכא נמי איסור שבירה ואמאי לא נוקי אחזקת כשרות והשתא הוא דאיתרע וק"ל

שם מקשי הש"ס בהמה לר"י ביו"ט היכי שחטינן הקשה הרשב"א דילמא באמת לר"י אין שוחטין רק כשהזמינה מבע"י ומתרץ דא"כ הא דאיתא סוף ביצה אין שוחטין מדבריות אבל שוחטין ביתות וע"כ איירי כשהזמין ומדוע אין שוחטין מדברית והך מתני' כר"י אתי' דא"ל מוקצה א"ו דמותר אף כשלא הזמין מבע"י וקש' דלמא הך מתני' דאין שוחטין מדברית אתי' כב"ה דס"ל במסכת ביצה דיש ברירה ומדברית אין שוחטין משום דב"ה ס"ל ריש ביצה מוקצה אסור אבל ביתות שוחטין אף דאית ליה מוקצה מ"מ נשחטה הוברר דב"ה ס"ל יש ברירה אבל מדברית לאו דעתי' עלי' כלל ואפ"ה צריך לאוקמי' מתני' דהשוחט בשבת כר"י ולא כב"ה דהא הש"ס מסיק ריש ביצה דגבי שבת דחמיר לית לי' ב"ה מוקצה אבל מתני' דאין שוחטין מדברית דמיירי בי"ט אית לי' מוקצה ונראה דהא סוגי' דהכא אתי לרב והש"ס קאמר ריש ביצה כולהו כרבה לא אמרי הכנה לית להו והנה רב ס"ל במסכת ביצה דף ד' גבי שבת וי"ט הכנה דרבה וא"כ לא שמעינן דב"ה אית ליה מוקצה והא דאסרי ביצה שנולדה בי"ט הוא משום הכנה ועיי' מהרש"א סוף מס' ביצה ד"ה שם ובזה מיושב קושית תוס' ד"ה בהמה לר"י ולהנ"ל ניחא דאביי י"ל דסובר כר"נ ריש ביצה דטעמי' דב"ה דאסרי ביצה שנולדה בי"ט משום מוקצה ולר"י באמת לא שחטינן בהמה בי"ט רק כשהזמינה מבע"י ומתני' דמדברית אתי' כב"ה וביתות שוחטין מטעם ברירה אבל לרב שפיר מקשה וכהנ"ל

עוד נראה לתרץ קושי' תוס' דיש להקשות מאי דייק הש"ס דאין ברירה מדתני איו דילמא ר"י לטעמי' אזיל דס"ל בעירובין דף ל"ה ספק עירוב ר"מ ור"י אומרים הרי זה חמר גמל וכתב הרא"ש פרק מי שהוציאהו סי' ח' דר"י סובר תחומין דאורייתא דאל"כ הוי ס' דרבנן לקולא ועיין סוף הדר רש"י ד"ה ב' קנו עירוב ולכך תכא איו משמי' דר"י אין ברירה דבד"ת אין ברירה וכר"א ביצה דל"ח אבל מוקצה דרבנן יש ברירה ולכך שחטינן בהמה לר"י מטעם נשחטה הובררה ואמאי איצטרך ר' יוסף לומר ר"י דכלים הוא (ועיין מנ"א סי' תצ"ה ס"ק י' א"צ שירשום דבדרבנן יש ברירה ולא כמ"ש רש"א ריש ביצה דמוקצה הוא כעין תורה) ונראה דר"י לטעמי אזיל דס"ל בעירובין להדי' דמאן דלית לי' ברירה ל"ש בד"ת ול"ש בדרבנן וגם אולי אביי שהקשה זה הקשה לר' יוסף דאביי הוי תלמידי דר"י כמבואר ברש"י ס"פ בכל מערבין והנה הת"ח כתב ד"ה ואסורה באכילה ליומה כיון דתני במתני' השוחט בשבת שחיטתו כשרה אע"ג דמחייב סקילה כ"ש יום כפורים אלא דאתא להורת דשוחט בשבת לא הוה שחיטתו כשירה רק דומי' דיוה"כ דביומה אסור באכילה וא"כ מתורץ קושי' תוס' דאביי לעצמו ידע דנשחטה הוברר אף דתני איו משמי' דר"י גבי תמוחין דלית ברירה הוא דוקא תחומין דהוא תורה ולכך אין ברירה אבל מוקצה דרבנן שפיר אית ליה ברירה ואביי לא הקשה רק לר' יוסף רבו דלא מחלק בן ד"ת לדרבנן ואיהו ודאי לא פליג על הא דאסורה באכילה ליומא חדא דאין שום אמורא זולת שמואל אינה רשאי לחלוק על רב דהוא רבן של בני הגולה ועוד דהא ממתני' מוכח דאסור באכילה ליומא מדתני יוה"כ כמ"ש הת"ח וע"ז מקשה שפיר אביי דלמה באמת אסור באכילה ליומא ואי דאתי' כר"י ומשום הכנה א"כ בהמה לר"י ביו"ט היכא שחטינן וביותר מיושב לפי הגירסא ריש ביצה דמאן דס"ל הכנה דרבה ס"ל דמוקצה תורה והרי רב אית ליה במסכת ביצה הכנה דרבה וממילא מוקצה ד"ת א"כ בהמה לר"י היכא שחטינן ואי נשחטה הוברה הלא שמעינן לר"י גבי תחומין דלית לי ברירה וממילא גבי מוקצה נמי דאידי ואידי תורה הוא וק"ל

דף ל' ע"ב תוס' ד"ה החליד וכו' ור"ת מפרש והקשה תוס' מתוספתא דתני שחט חצי גרגרת ושהה פסולה ונראה לתרץ דבל"ה קשה לי על הר"ת דמפרש שהה במיעוט קמא ואפי' בושט וכתב הרא"ש דה"א דלא פסול שהי' אלא במידי דמנבל וכתבו התוס' דאי במיעוט קמא לא פסל שהי' לא משכחת פסול שהיה בעוף דהוא הוכשר בסימן אחד וקשה לי דאיך נימא דשהי במיעוט קמא לא פסלה א"כ ל"ל קרא לר"א לעיל דף כ"ד דלא נימא מה בעוף בסימן אחד אף בהמה בס"א קשה איך נימא דגם בהמה בס"א א"כ איך משכחת שהי' דהוא הלכתא ומדר"א כשמע לרבנן ונראה דאף לר"א מוכח דשהי' במיעוט קמא פסולה מ"מ יש קצת הוכחה דרבנן פליגי ע"ז דשם איתא בע"ב דמוקי