אהל דוד מסכתות שונות קה

א"ח היינו רוב אבל מיעוטי חיי' א"כ מאי מקשה תוס' ולי נראה די"ל דהכי קאי קושית תוס' דהרי הכא הוא מיעוטא דמעוטא דרוב בהמות אינם טריפה ואת"ל דהיא מהמיעוט הא רוב בהמות אינם חיים י"ב חודש והרי היא חי' ואכתי מנ"ל בחד מיעוטא דאזלינן בתר רובה וק"ל. בא"ד אבל מעדים זוממין קשה וי"ל לפי מ"ש מ"ו בצלח פסחים בשיטת ר"ח סה"כ אם אנו מסופקים על אדם אחד אם הוא חייב מיתה אוקמינן על חזקתו קמייתא שלא נתחייב מיתה א"כ ה"כ אי נימא דטעמא משום דמוקמינן אחזקה קמייתא שאינה טריפה הרי נגד זה יש ג"כ לעדים חזקה שלא נתחייבו מיתה קודם שהעידו כיון דעתה ספק הוא אם נתחייב מיתה או לא אע"כ דאזלינן בתר רוב

ד' יד תוס' ד"ה השוחט תימא אי במזיד האיך שחיטה כשרה הא הוא מומר לחלל שבתות וכו' והרמב"ם בפי' משניות תירץ דמיירי ששחט בשוגג ומקשים עליו א"כ מאי הקשה הש"ס ונוקמי במזיד וכר"מ הא ע"כ לא מיירי במזיד ונ"ל דהנה שמעתי מהגאון פ"מ דלשמואל דס"ל במס' שבת דף ע"ה שוחט חייב משום נטילת כשמה אינו חייב רק בגמר שחיטה (והיינו לשיטת הרמב"ם אבל תוס' בכתובת בשמעתין דדם מפקיד פקיד כתבו דאפילו למ"ד משום כ"ש חייב כיון ששחט פורתא כיון שהוציא דם מעט) אבל לרב דאמר משום צובע חייב כיון דשחט פורתא דמיד נצטבע וא"כ הא דהוצרך הרמב"ם לאוקמי ששחט בשוגג הוא לרב אבל לשמואל מתוקם מתני' אפי' במ"ד ואפ"ה שחיטתו כשרה משום דחילל שבת לא בא עד גמר שחיטה אמנם קשה דאפי' למ"ד משום צובע ג"כ א"צ לאוקמי בשוגג דר רב אמר במס' שבת צובע במאי ניחא לי' ומפרשים דהרי מלאכה שא"צ לגופה ועיין תוס' דף מ"א ד"ה מיחם ומשני ישתויס בית השחיטה דמא כי היכא דלחזוהו אינשי וליתא כזבנו מכי' וכתב התיו"ט דאם שחט לביתו ולא למכור בשוק מודה רב דפטור משום צובע ע"ש (הנה סברא זו אשר הביא בשם התי"ט לא ידעתי מקומו אי' ולהיות כי זכיתי לשמוע דבר זה מפיו הקדוש כאשר דרש ברבים בסוגיא זו בשבת תשובה וכמדומני שאמר דבר זה משמא דנפשי' אמנם מצאתי כדבריו הקדושים בביאורי המהרשל לסמ"ג בהל' שבת וז"ל דרב לא איירי אלא בשוחט ורוצה למכור אבל שוחט דמתני' איירי כשהוא שוחט לעצמו ולא למכור יעוי"ש ובספר יעבץ הביא ג"כ סברא זו בשם הגאון מ' ברוך פרענקל זצ"ל רק מה שאמר הגאון דגם אם הניח לשחוט בהמתו ע"י אחרים אינו חייב משים צובע ובזה מתרץ קושיא בגמ' שם והנה המהרש"ל כתב להדיא שם דגם בבהמה של אחרים חייב דשלוחו הוא וניחא לי' במאי דניחא למשלחו: ממני נכדו מנחם א"ש.) וא"כ יש לאוקמי מתני' ששחט במזיד ולהאכיל לביתו וליכא משום צובע ומשום נ"ש לא בא עד גמר שחיטה אמנם הרי הש"ס מוקי מתני' כר' יודא ושמעינן לר"י במ"ס שבת דף ק"ו דמלאכה שאינה צ"ל חייב וא"כ אף ששחט שלא למכור אפ"ה חייב משום צובע וא"כ שפיר מקשה השם ונוקמי במזיד אפי' למ"ד משום צובע והיינו דנוקמי במזיד ור"מ דאולי ר"מ סובר משצ"ל פטור ומתוקם מתני' כגון ששחט לביתו ואין כאן איסר צובע ומשום כ"ש לא מחייב עד גמר שחיטה

ועוד י"ל דהרמב"ם ס"ל הא דתירצו תוס' דבפ"א לא נעשה תלי' בפלוגתא דר"מ ור"י ב"פ הדר דף ס"ט ועיין שם ברשי וא"כ שמעינן לר"י דאפי' בפעם אחת נעשה מומר והרי הש"ס מוקי מתני כר"י אבל המקשה ונוקמי במזיד וכר"מ שפיר הקשה דהא איהו סובר דבפ"א לא נעשה מומר ובזה יש לישב דעת הרמב"ם דפסק בפי"א מה"ש דשוחט חייב משום נ"ש ותמה הל"מ מדוע לא פסק כרב דמחייב משום צובע ולהנ"ל ניחא דכבר כתבתי בשם פ"מ למ"ד משום צובע חייב מיד בתחילת שחיטה ומתני' דקתני השוחט בשבת כשרה מיירי בשוגג וא"כ מאי מקשה ש"ס ונוקמי במזיד וכר"מ הא א"א לאוקמי במזיד וע"כ סתמא דתלמודא סובר דלא מחייב משום צובע רק משום נ"ש וזה לא מחייב עד גמר שחיטה ורמבם בפירושו רצה לתרץ אף למ"ד משום צובע

עוד נראה לסייע לרמב"ם דפסק דלא כרב דיש להקשות לרב דמחייב שוחט גם משום צובע מהא דאיתא חולין דף מ' השוחט חטאת בשבת בחוץ לע"ז חייב ג' חטאת ולמה לא חייב ד' חטאת דהרי משום שבת חייב ב' א' משום צובע וב' משום כ"ש ודוחק לומר דמיירי בזדון מלאכות ושגגת שבת ז"א הא הברייתא לטפוי חטאת אתא לאשמעינן והיא גופי קשה לא חשיב ד' ובשגגת מלאכות ונראה דהא רב אמר דצובע לא מחייב רק כי היכא דליתוס בית השחיטה וליזבן מני' וגבי שבת מלאכת מחשבת אסרה תורה ואם לא נתקיים מחשבתי לא מחייב וכאן לא שייך דליתא אינשי ולזבן מני' דהא בלא"ה אסור בהנאה משום ע"ז ומשום ש"ח אמנם אכתי קשה דבפסחים דע"ג מקשה שם הא דתנן השוחט חטאת למ"ד מקלקל בחבורה פטור מה תיקן הרי דבעי הש"ס לאוקמי הך ברייתא כמ"ד מקלקל בחבורה פטור והך מ"ד מסיק הש"ס בשבת דף ק"ו סובר מלאכה שאצ"ל חייב וכיון דס"ל משצ"ל חייב אף דלא שייך כי היכא דליתא אינשי ולזבן אעפ"כ חייב משום צובע דהא דאמר רב כי היכא דליתי אינשי ולזבן היינו משום דאל"כ הוי מלאכה שצ"ל והלא הך ברייתא ס"ל דחייב וע"כ דרב מוקי הך ברייתא כמ"ד מלאכה שצ"ל פטור אבל סוגי' דפסחים דף ע"ג דבעי לאוקמינן הך ברייתא כמ"ד מקלקל בחבורה פטור ומלאכה שצ"ל חייב ע"כ לא ס"ל האי דרב דשוחט חייב נמי משום צובע דא"כ הוי להברייתא למיחשב ד' חטאת משום כ"ש ומשום צובע:

ובאופן אחר י"ל הרמב"ם בפ' המשנה דהנה הפלתי הקשה דמאי מקשים תוס' כיון דשחט פורתא חילל שבת דילמא מיירי בחצי קנה פגום והוסיף עליו כ"ש דכולה בהדדי אתיין ונראה דא"כ אכתי קשה לר' אדא בר אהבה דס"ל לקמן דכ"ח ושט ולא קנה וכיון דצריך דוקא לשחוט הוושט בעוף לא שייך חצי ושט פגום דנקיבתו במשהו ואף דאתותב רב אדא ב"א מ"מ הא שם קאמר מאי הוה עלה וכו ומשני שאני התם דאיכא שדרה ומפרקת והוכיח שם מהאי דבר אווזא ומאמוראי יותר הוה למיפשט ממתני' מהאי דשוחט בשבת דשחיטתו כשרה לכן מוקי הרמב"ם מתני' בשחט בשוגג אבל המקשה ונוקי במזיד וכר"מ שפיר מקשה אליבה דהילכתא דפסקינן דושט ולא קנה וא"כ משכחת בח"ק פגום והוסיף כ"ש כקושית הפלתי וק"ל

ובאופן נראה דהנה המהריק שורש ק"ס הקשה הא אף דסובר ר"מ חשוד לדבר אחד הוי חשד לכל התורה