אהל דוד מסכתות שונות קג

רק לחדודי דעדים זוממין חידוש הוא ואין לך בו אלא חדושו באשר זמם ולא כ"ע וא"כ שפיר משכחת עדות שאתה יוכל להזימה גבי עדות חזקה כגון דאסהידו תרי לחד ותרי לחד דליכא חידוש מודה הריטב"א דראוי' לחייב כאשר עשה מק"ו ועין תוס' ב"ק דף ע"ג והא דמוקי הריטב"א שהמחזיק אינו באותו השדה ולא מוקי בעדות מיוחדת ומשכחת הזמה אף כאשר עשה גם זה לא תברא דריטב"א רצה לתרץ אף למר זוטרא שהקשה במסכת מכות דף ו' ע"ב על ר"נ דמכשיר עדות מיוחדת בממון א"כ בד"נ תציל וקשה לדיד' הך מתני' דחזקת הבתים לכך מתרץ הריטב"א דמיירי שהמחזיק אינו באותו שדה אבל ר"נ דאמר ברור אכילתך יש לאוקמי בעדות מיוחדת ול"ק רק על ר"נ דמפיק עדות מיוחדת דכשר בד"מ מקרא ולמה לא יליף דא"כ לא משכחת הזמה גבי ד"מ זה לא קשה כ"כ דאי לאו קרא ה"א באמת דלא בעינן בד"מ עשי"ל אמנם לדידי קשה על הסוברים דבממון לא בעינן עדות שי"ל וגם על תירץ אחד בתוס' מכות ריש מס' דגבי בן גרושה וחלוצה לא בעינן עשי"ל מירושלמי יבמות פי"א ה' ז' גבי כהנת שנתערב וולדה בולד שפחתה ואיתא שם מהו שיעידו עדות אחת (דעבד פסול לעדות ובעי אם יעידו שניהם כאחת עם עוד ע"א יעלה להן לעדות אחת כלומר לאיש א') ומסיק מאחר שאלו ימצאו העדים זוממין לא אין נהרגין אף הכא כן ופירש הפ"מ דהוה עדות שאי אתה י"ל דעדות של עבד לאו עדות ואין נהרגין עד שיוזמו שניהן ולתירץ ב' של תוס' ריש מכות דבעדות ב"ג ו"ח לא בעינן עדות שי"ל אכתי הוי מצי למבעי' מה שיעידו עדות אחת לענין בן גרושה או בד"מ דלא בעינן עדות שי"ל עוד ראיתי למ"ו בנב"י מא"ה סי' ע"ב דף פ"א ד"ה והנה הר"ן וכו' כתב שם וא"ל דלמא באמת האי משנה במס' ב"ב ג' אחין אליבא דרע"ק ז"א דבהדי' מוקי שם בגמרא האי מתני' דלא כר"ע מטעם חצי דבר ולכאורה קשה דהא אכתי הוי מצי לאוקמי מתני' כר"מ דס"ל ג"כ במסכת מכות דף ד' ע"ב דעדים זוממין קנסא ובאמת קשה ג"כ על סוגי' מסכת ב"ק ד"ה ע"א סבר לה כר"ע וקשה למה מוקי כר"ע וקשה קושיות הש"ס אי ר"ע ליתני תרי גוונא שור הוי להש"ס לאוקמי כר"מ דס"ל ג"כ עדים זוממין קנסא ולר"מ לא שמעינן דתם שחבל באדם דמשלם נזק שלם ונראה דהנה המרם ברבי הקשה על ש"ס דמכות דף ד' דפריך הש"ס מ"ע דר"מ דס"ל לוקה ומשלם ומשני עולא דיליף ממוצא ש"ר ולמה לא אמר הש"ס דר"מ ס"ל כרנב"ה דס"ל דכרת פוטר מתשלומין דיליף אסון אסון וא"כ מוכח דלוקה ומשלם דאל"כ לא איצטרך אסון למיפטרה תיפק דפטור משום מלקות וכדאיתא כתובות דף ל"ה ונראה דסוגי' דמכות קאי למ"ד דס"ל חייבי מלקות שוגגין חי בין בתשלומין וא"כ איצטרך ג"ש אסון אסון לפטור אפילו בשוגג וכדעת האומרים דכרת פוטר מתשלומין אפילו בשוגג וגם עולא דמשני שם במכות דר"מ יליף ממוצא ש"ר ס"ל כמ"ד חייבי מלקות שוגגין חייבין בתשלומין ובזה מיושב קושי' תוס' במסכת כתובות דף ל"ב ד"ה אלמא שהקשו דילמא סבר עולא כר"י ולהנ"ל ניחא דעולא ע"כ סובר דחייבי מלקות שוגגין חייבין וא"כ ניחא סוגי' דב"ב די"ל דהנך סוגיות אזלי כמ"ד חייבי מלקות שוגגין פטורין וא"כ אין הכרע דר"מ ס"ל עדים זוממין קנסא והא דס"ל לוקה ומשלם דס"ל כרנב"ה א"כ מוכח דלוקה ומשלם מדאיצטרך אסון אסון למיפטרה מתשלומין

הרמב"ם פסק דגבי מלקות אמרינן אף כאשר עשה וקשה מנ"ל להרמב"ם דין זה וי"ל דאיתא במס' מכות דף ה' משלשן בממון ואין משלשן במכות והקשה התוי"ט למה נקיט משלשן דמשמע ב"ג ולא קתני מחלקין אפי' בב' ותי' משום מלקות איצטרך למנקיט שלשל דמלקות אפשר ב"ג שיגיע לכל א' י"ג אבל בשנים א"א לחלקם וא"כ אי נימא דאף במלקות אמרינן כאשר זמם ולא כאשר עשה א"כ גם בשנים משכחת כגון שהעידו על אחד שחייב מלקות ולקו אותו מכה אחת ואח"כ הוזמו וא"כ המכה שכבר לקו אין מחייבין ונשאר ל"ח מלקות ואפשר בשנים וא"כ קושי' תיו"ט במ"ע א"ו במלקות אמרינן כאשר עשה וכמדומה לי ש ששמעתי דבר זה וק"ל

מסכת חולין

דף ב' תוס' ד"ה הכל כתב בהלכות א"י וכו' וא"נ וכו' ותירץ א"א הרב מהו' מנדל זלה"ה דהנה איתא במס' קידושין דף ג' דלא תני תרתי אטו חדא ואכ"ק מאי משני הש"ס בזבחים איידי דבעי למיתני טמא במקודשין הלא נא תני תרתי אטו חדא אלא ע"כ צ"ל דגם המקשה ידע דנשים לא ישחטו לכתחילה כהלכות א"י רק דהי' קשה לו דהוא תרתי אטו חדא דהיינו נשים לכך משני הש"ס איידי דבעי למיתני עוד טמא והוי תרתי ולפי"ז אדרבה יש מכאן סיוע להלכות א"י

דף ג' ע"ב תוס' ד"ה קסבר חולין שנעשה על טהרות הקודש לאו כקודש דמי האי טעמא הוי מ"ל אף ללישנא קמא ונראה דאיתא במסכת יומא דף ו' ר' ששת אמר טומאה דחוי' היא בציבר ור"נ ור"ה משמי' דרבא אמרו טומאה הותרה בציבר ובדף ז' תוס' ד"ה כאן כתבו דלמ"ד הותרו בקרבן יחיד לכ"ע מדרבנן דחוי ולכאורה קשה אי טומאה הותרו בציבר אמאי לא מוקי כולה מתני' בקדשים והכי קתני הכל שוחטין אפי' לכתחילה בטומאה בקרבן ציבר ושחיטתן כשירה בקרבן יחיד שמא יגע בבשר דכיון דמדרבנן דחוי ודאי אינו כשר רק בדעבד רק על רבה בר עולא לא קשה די"ל דסובר דחוי בציבר אבל רבא לשיטתו דסובר הותרה קשה וללישנא בתרא לא קשה מידי משום דהך מתני' דהכא לא נקט