אהל דוד מסכתות שונות קב

דנשרפין לא בעי התראה וע"כ צ"ל שזינתה וחזרה וזינתה, אכ"ק אמאי איצטרך איש להורת בנשואה לישראל דמתחללה מעיקרא הלא בזינתה וחזרה וזינתה ג"כ כבר נתחללה ואעפ"כ חייבה רחמנא אמנם איכא לאשכוחי בת כהן בשעה שהעידה עלי' כבר מת הבעל וכקושית מהרשא ולא שייך שבאו לאוסרה לבעלה וא"ל כמ"ש מהרש"א שבאו להפסידה כתובתה הא כתובה דרבנן אבל אבוה דר"א י"ל דסובר כתובה ד"ת א"כ מוכח אף שנתחללה נידן בשריפה דאל"כ לא צריך קרא דבעי התראה בנשרפין

מסכת מכות

ד' ב תוס' ד"ה בעינן הקשה היכא שמעידן שהוא מצרי שני וכו' והקשה המהרש"א דילמא באמת ה"כ ונ"ל דאיתא במס' קידושין דף י"ח לאמה מלמד שמכרה לקרובים אם רעה בעיני אדוניה מלמד שמכרה לפסולים וקשה לי דלמא האי דאם רעה קאי אחייבי עשה ולאמה בא להורת ח"ל ומנ"ל חייבי כריתות וכדומה מקשה הש"ס בכתובת ע"ש ונראה לתרץ דהא חייבי עשה אינו רק מצרי ואדומי בעולה לכה"ג צרת יבמות וסוטה והנה האי סוגי' דקידושין לאמה מלמד שמכרה לקרובים הוא ר"א ולר"א לא משכחת בכה"ג ח"ע זולת דאית בה ג"כ חייבי לאוין דאין לאשכוחה בבעולה לכה"ג דיוכל למוכרה קשה האי בעולה היכי דמי אי דנתאלמנה או נתגרשה א"כ אית בה ג"כ לאו דאלמנה או גרושה לא יקח ואי דנבעלה ע"י זנות אית בה לאו דזונה ואי בפנוי' הא ר"א ס"ל פנוי' שבא עלי' פנוי עשאה זונה עיין יבמות דף ס"א וא"ל בכה"ג ב"א שנשא ב' נשים ומת ונפלה לפני אחיו ליבום ויבום אחת בא הכתוב להורת דיוכל האב למכור בתו דהיא צרתה להיבם דאינה רק עשה בית א' הוא בונה ואינה בוכה ב"ב זה אינו דתוס' לשיטתם אזלי דגרסי במס' קידושין דף י"ח דאין שפחות לאחר אשות וא"ל דבא להורת דיוכל למוכרה למצרי ואדומי ז"א דבעוד שלא נתגיירה א"כ היא ג"כ בלאו דלא תתחתן כדאיתא בס"פ האומר ואי לאחר שנתגיירה זה ג"כ אינו דאיתא במס' ב"מ דף ע"א גר אינה קונה עברי וה"ה לאמה עבריה דאיתקש עברי לעברי' ומסיק שם משום ושב אל משפחתו בעינן וליכא עיי"ש אמנם קשה לוקי האי דאם רעה בעיני אדוני' כגון שמעידן מל אחד שהוא מצרי שני ואח"כ נמצאו זוממין דנעשו העדים מצרי שני ואסורים לבוא בקהל והעדים ודאי רשאים לקנות עבד עברי דיוכל לקיים ושב אל משפחתו דהא וישראל קאתו ואכתי מנ"ל חייבי כריתות אע"כ דאין העדים נעשים מצרי שני וק"ל וגדול א' תירץ וכמדומה שהוא הגאון מוה' שאול ז"ל אב"ד דק ק פ"פ דאיתא במס' קידושין דף ס"ח ודילמא שתיהן שנאות אי א' מצרית וא' ישראלית שתיהן מעם אחד בעינן ואם איתא דהיכא דהעידו על אחד שהוא מצרי שני ונזים נעשו הם מצרי שני א"פ ומשכחת בכה"ג כגון שנשא א' מצרית דהיא אצלו שנואה ואח"כ העיד על אחד שהוא מ"ש ונעשו גם העדים מ"ש ונשא אח"כ עוד מצרית וא"כ שפיר הוא אחת אהובה דהיינו השני' דכיון דהוא ג"כ מ"ש מותר ליקח המצרית והראשונה היא שנואה ושניהם הם מעם אחד אע"כ ב"ל דהעדים אינם נעשין מ"ש ודו"ק והגאון מהו' איצק דוקלא הוכיח מסוגי' דיבמות דף ע"ח דלמא אי עבר ונסב דאי להתירא לא כתב וקשה הא נ"מ לאיסורה דאי אמרינן דגם דור ג' אסור א"כ היכא דהעידו על אחד שהוא מצרי שני לא נעשו העדים מ"ש דלו ולא לזרעו לכך גלי רחמנא דור שלישי יבוא בקהל א"כ נעשו העדים זוממין מ"ש אע"כ מוכח דעדים לא כעשו מצרי שני ודו"ק

דף טז ע"ב תוס' ד"ה מידי וקשה לר"ש וכו' ונראה לתקן דבפסחים דף ס"ז אמר ר"ש לא יאמר זב וכו' ומקשים הא אין עונשין מהדין לכן הי' נראה לר"ל לא תעשה שקדמה עשה אין לוקין וא"כ בלא"ה אין לוקין גם י"ל לפמ"ש הרז"ה דשאני טמא שנכנס למקדש כיון דאיכא כרת לא מהכי ניתק לעשה דלא דמי' ללאו דחסימה אמנם לר"י דיליף מגז"ש דטומאתו והלא אין גז"ש למחצה ה"ה דילפינן לה פך כמ"ש תוס' קידושין דף ל"ה ובמשנתינו סתמא קתני טמא שנכנס למקדש משמע אף טבל והרמב"ם בפ' י' מהל' פסולי מקודשין כתב דטמא שטבל ואכל קודש אינו חייב כרת דכתיב וטומאתו עליו עד שיהיה כל טומאתו וא"כ ממילא ביאת המקדש ג"כ ע"כ

בח"מ ס' ל"ג העלה הש"ך דבד"מ ג"כ בעינן עדות שי"ל והקשה מ"ו בנב"י חא"ה סימן ע"ב בהג"ה הלא בפ' ח"ה במתני' היו שנים מעידן בראשונה והן עדות אחת להזמה והקשה נ"י היכא מיירי אי כשהוזמו קודם שנגמר הדין הלא אין משלמין עד שיגמר הדין ואם אחר שנגמר הדין א"כ כבר החזקוהו בקרקע והוי כאשר עשה ותירץ ריטב"א דמיירי שאינו באותו שדה רק שע"י עדותן יקח השדה ואי דבעינן בד"מ עדות שי"ל לא משכחת עידי חזקה שיועיל כ"א בשאין המחזיק באותו שדה דאל"כ כיון שאין עדים משלמין כשיוזמו אין עדותן מועיל דה"ל עדות שאין אי"ל א"כ קשה כמה סוגיות בב"ב דף כ"ט האי דאמר לחברי' מאי בעית בהאי ביתא וכו' אתא לקמי' דר"נ א"ל ברור אכילתך וקשה במאי יברר והלא כל עדים שיביא לא יועילו כיון שהוא באותו בית כדמשמע לשון מאי בעית בהאי ביתא ע"ש ונ"ל דבלא"ה חובה ליישב דמה יענה הריטב"א להוכחת תוס' מסכת ב"ק דף ד' ד"ה ועדים שהוכיחו דבממון ראוי' לחייב אף כאשר עשה מק"ו דבממון קי"ל עונשין מ"ה ונראה דהריטב"א לטעמי' אזיל דכתב בחדושיו למ"ס מכות דף ה' דהא דמשני הש"ס אין עונשין מ"ה הוא