אהל דוד מסכתות שונות ק

קרא למעוטי ספיקא וקשה הא אי לאו קרא הוה פטור מספק ונראה דאיתא במסכת פסחים דף מ"ד כמאן כר"א דדרש כל והנה המרי מטראני מקשה על הרמב"ם איך יתכן אשם תלוי ותירץ דהרמב"ם ס"ל שבעינן חתיכה אחת מ"ב חתיכות והיכא דאיקבע אסורה מודה הרמב"ם והנה ר"א סובר במסכת כריתות דף י"ח דלא בעינן ח"א משני חתיכות א"כ ע"כ לא ס"ל כהרמב"ם וא"כ שפיר מקשה הש"ס איצטרך קרא וכו' כיון דקושית הש"ס קאי לר"א ולר"א נסתלק דינו של הרמב"ם

מסכת סנהדרין

דף ב ע"ב תוס' ד"ה אין ד"ד וכו' ותדע דלקמן בעי גז"ש דהיטב היטב ולא ילפי ד"כ מהדדי וכו' ומיהו ע"כ וכו' אלא איצטרך היטב מטעם דלקמן דלכתבינהו רחמנא בחדא וקשה לי דאכתי קשה לר"י דסובר דהקישא דמשפט אחד בא אפילו להשוות ד"מ אהדדי א"כ היא גופה קשה מדוע לא כתב רחמנא בחדא כל שבעה חקירות ונילף כולהו מהקישא דמשפט אחד בשלמה א"א דמשפט אחד לא בא להשוות ד"נ אהדדי א"כ אפי' אי הוי כתב רחמנא בחדא למשל אי ככתוב גבי עובד עכו"ם לא הוי ידעינן ע"נ דמה לע"נ שממון אבד ולא הוי ידעינן ג"כ ע"ז דמה לעכו"ם דבעי התראה ואי כתב בעדים זוממין ג"כ לא הוי ידעינן ע"נ דמה לע"ז שממון פלוט ואי כתב עיר נדחת ג"כ לא הוי ידעינן ע"ז דמה להנך דבעי התראה וגם עכו"ם דהוא בסקילה אבל אי נוכל למילף מהקישא הלא אין משיבן על ההיקש ונראה דהר"ן בחדושיו הקשה בריש היו בודקין לר"י דלא בעי רק ג' חקירות הני קראי דילפינן מנייהו ז"ח מאי עביד ותירץ דתלתא קרא דאמת ונכון לא דרש פשו שבעה מוקמינן ג' לג' חקירות וג' לגז"ש שיהי' בכל אחד ג"ח פש חד לר"ש לאתויי' נשרפין ולרבנן מילתא דאתי' בק"ו וכו' הרי דר' יוסי לס"ל הא דלקמן מדשני קרא רק א"ל ז' קראי גרידא א"כ י"ל דגם רמי ב"ח ור"י לא ס"ל כלל הא דמשני קרא וא"כ מוקי הני ז' קראי לז' חקירות וד"נ יליף מהדדי מהקישא דמשפט אחד

דף ב' תוס' ד"ה ד"מ י"מ משום דשור מיתתו בכ"ג וכו' ואין נראה דהא איכא אמוראי דסברי אפי' ר"ע דריש ואם כופר לרבות שלא בכוונה ונ"ל דהנה י"ל הא דלא תני כופר ולמ"ד של עבד דתנא ושייר כמ"ש תוס' לקמן ושייר נמי עדים זוממין כגון דהעידו שאיש פלוני חייב לחבירו מכה ונמצאו זוממין שהביא הלוה עדים להזימם צריך ג' מומחין לר"ע דסובר ריש מכות עדים זוממין קנסא ובקנס בודאי צריך מומחין ונראה ונקדים לתרץ מה שהקשו תוס' ר' יוחנן דסובר במסכת ב"ק דאין עירוב פרשיות ובירושלמי סובר ר"י דבעי ג' ונראה דתוס' הקשו לקמן דף ב' ד"ה משפט תיפק דעיקר דו"ח בע"ז ובד"מ ובד"נ וכו' ואף דהאי קרא נוכל לאוקמי' בד"נ מ"מ דעת תוס' כיון דסתמא כתיב מיירי בד"מ ושם בקרא כתיב ודרשו השופטים היטב ומדכתיב שופטים בלשון רבים בעינן ב' ואין ב"ד שקול וכו' וא"ל דקרא דכתיב בלשון רבים דמיירי גם בד"נ דאז בעי כ"ג ז"א דמדברי תוס' משמע דקרא משתעי רק בד"מ ונראה דהא דאמר הש"ס אי קסבר אין ע"פ ג' נמי לא לבעי היינו משים דאוקמינן מתני' כר"ע דסובר עדים זוממין קנסא א"כ אין ראי' מדכתיב בלשון רבים ושפטו דבקנס ודאי בעינן ג' כדאיתא לקמן דף ח' וא"כ י"ל דר"י בירושלמי דסובר ב' שדנו דינהם דין סובר כחכמים דעדים זוממין ממונא ושמעינן לר' יוחנן דאמר הלכה כסתם משנה לכך כא ניחא לי"מ לתרץ דתנא ושייר נמי עדים זוממין קנסא א"כ יהיה סתם מתני' כר"ע דעדים זוממין קנסא א"כ קשי' ר"י אדר"י דאמר הלכה כס"מ ולעיל הוכחתי דר"י סובר ע"ז ממונא ולכן תירצו משום דשור מיתתו בכ"ג אבל אינך אמוראי דסברי דר"ע מחייב כופר שלא בכוונה באמת מתרצי דתנא ושייר כמי עדים זוממין ומוקמינן מתני' כר"ע דעדים זוממין קנסא וחכם א' הקשה דהא רבין משמי' דר"י סובר במסכת ב"ק דחייב כופר אפילו שלא בכוונה והוא מפרק דהא הש"ס מסיק בכמה דוכתי' דאמוראי אליבה דר"י אי הלכה כסתם משנה ובזה מתורץ ג"כ קושי' תוס' שהקשו איך אמר הש"ס ד"ה אין דינהם דין הא איכא ברייתא דרמי ב"ח ולהנ"ל ניחא דרש"י כתב דהא דאמר הש"ס ד"ה אין דניהם דין קאי אפלוגתא דר"מ וחכמים גבי פשרה וסתם פלוגתא דר"מ הוא ר"י והלא ר' יודא סובר ריש מכות דעדים זוממין ממונא ולדידי אף אי אין עירוב פרשיות מ"מ מוכח דבעי ג' מדכתיב גבי עדים זוממין ודרשו שופטים בלשון רבים ודרשו השופטים היטב וק"ל

ד' ג תוס' ד"ה ומדאורייתא וקשה דא"כ בצדק תשפוט ל"ל ועיי' במהרש"א ונראה לתרץ דרש"י כתב לקמן דף ל"ד דמשפט היינו גמר דין ועיין בסמ"ע ואכ"ק דמהך קרא דבצדק תשפט לא שמעינן רק גמר דין לא בעי ג' אבל תחילת דין מנ"ל דלא בעי ג' אמנם ז"א דכל עיקר הסברא דה"א דבעי ג' הוא משום דכתיב משפט א' יהי' לכם דהא רש"י כתב דס"ל אין עירב פרשיות והרי משפט לא משמע רק גמר דין וא"כ שוב גלי קרא בצדק תשפט דהוא גמר דין ג"כ לא בעי ג' וא"כ הוצרך רש"י לומר דאין ע"פ דאי ס"ל עירוב פרשיות א"כ מנ"ל דתחילת דין לא בעי ג' שהרי גבי גזילות וחבלות אפי' תחילת דין בעי ג' דכתיב ונקרב משעת