אהל אברהם צט

דרב חנן בר רבא הכי ס"ל דסגי בחד רוב מ"מ היא גופא קשיא מנ"ל לש"ס לאפושי פלוגתא וצריך ליישב כהנ"ל

והנה עלה בדעתי ליישב באופן אחר והוא כיון דס"ל לר"ג אשה מזנה בודקת ומזנה בכשרים א"כ אין מקום להחמיר לעשות מעלה ביוחסין דגם דאזלה איהי לגביה חזקה שנבעלת לכשר אך זה אינו דהרי בשמא לא שייך לומר בודקת ומזנה. ומעתה י"ל דגם לדעת הרמב"ן באיננה לפנינו הולד כשר לר"ג וא"צ ב' רובא דמסייע בודקת ומזנה להכשיר הולד ורק בשותקת ומסופקת דלא שייך בודקת ומזנה הולד פסול מספק ויצא היתר לפנינו בולד שתוקי ולא נבדקה האם עד שמתה דכשר ברוב כשרים אפי' לשיטת הרמב"ן מטעם דמסייע בודקת ומזנה דכהאי גונא לר"ג א"צ ב' רובא ודוק

[אב"ה. עוד בסוגי זו מהחיבור על מסכת כתובות אשר כתב בימי עלומיו בלימוד שיעורין כסדרן]

מתני' איש פלוני וכהן הוא. עיין ש"מ הביא תשו' ריב"ש מ"א דקדק דלמה נקט כהן הוא דודאי אין נאמנת שהולד מפלוני כהן רק דהולד כשר ונ"ל ליישב לפי מה שכ' הירושלמי דטעמא דר"י דהזנות רצה אחר הפסולין ודאי פסול היה עיין פנ"י הביאו. וא"כ ס"ד דאם אמרה וכהן הוא דהוא יותר בחזקת כשרות ודאי אינה נאמנת דהזנות רצה אחר הפסולין לא ישראלים כשרים וכש"כ כהן וקמ"ל דאפילו כהן נאמנת לר"ג. ובזה יש ליישב ג"כ דקתני ה"ז בחזקת בעולה לנתין ולממזר ודקדקו למה נקט הנך ולא נכרים עיין פני יהושע ולהנ"ל יש ליישב דלא מבעי אם יש בעיר נכרים דאין נאמנת לישראל נבעלתי דרוב נכרים פרוצים בעריות לא ישראלים אלא אפילו אין כאן נכרים ובודאי נבעלת מישראל אין נאמנת לכשר דהזנות רצה אחר הפסולין וק"ל

גמ' בשלמא לזעירי היינו דקתני תרתי ותרוייהו בדידה והא דנקט מעוברת ולא נבעלה ע"כ צ"ל לישנא מעליא וכמ"ש תוס' ד"ה (פוסל) [לדברי] ולכאור' משמע מש"ס דלזעירי לא צריכנא לומר לישנא מעליא נקט. אכן לק"מ דודאי לזעירי דנקט מעוברת לישנא מעליא א"ש דהרי מה דנקט מעוברת היינו שנודע שנבעלה וזה מבואר בלשון מעוברת רק דלמ"ל למנקט מעוברת ולא נקט נבעלה ע"ז שייך שפיר לשין מעליא אבל לרב אסי דמדברת [היינו] נבעלה דאין מבואר בלשון מדברת שראוה שנבעלה (ע"ז) דחיקא ליה לש"ס דנקט התנא משום מעליא לישנא דבר שאינו מבואר מהלשון. וע"ז מביא ראיה ממקרא שמכנה התשמיש בלשון אחר וק"ל

תוס' ד"ה חדא וצריכי חדא לרבותא דר"י וכו'. הנה אפשר לומר דכולה נקט לרבותא דר"ג להכשיר בבתה דאי הוה נקט רק מעוברת הוה קאמינא דמכשיר רק בה ומעוברת לישנא מעליא כמ"ש דזה מבואר יותר מלשון מדברת להכי נקט מדברת ומעוברת. רק תוס' ס"ל דע"ז אין צריך התנא לנקוט מדברת כיון דנקט מעוברת ומה טיבו של עובר זה מסתמא מכשיר בעובר ג"כ וכמ"ש תו' לקמן ע"ב ד"ה מכשיר עיי"ש וק"ל

תוס' ד"ה ואין ק"ק דלכאורה נראה דיחוד איחוד פריך. ונ"ל ליישב קושית תוס' דהנה באמת יש לחלק בין טענת לכשר נבעלתי דאינה נאמנת לר"י כדברי הירושלמי דהזנות רצה אחר הפסולין ובין לא נבעלתי דשפיר נאמנת. אך לזעירי דס"ל בלא נבעלתי היא נאמנת ולכשר נבעלתי אין נאמנת אין לומר דלכשר נבעלתי [א"נ] משום דרוב הזנות רצה אחר הפסולין והרי בלא נבעלתי בא"א דהוה חד ספיקא נאמנת אע"ג דיש אין אפטרופוס לעריות. ע"כ צ"ל דרוב רצין אחר הפסולין אלים (טיב) [יותר] מסברת אין אפטרופוס. דהרי נגד אין אפטרופו' היא נאמנת ונגד רוב רצין א"נ. וא"כ למה אינה נאמנת לכשר נבעלתי במגו לא נבעלתי. דע"כ צ"ל כדברי תוס' לקמן ע"ב ד"ה השבתני דנא הוה [מגו] דאין טוענת ברצון לא נבעלתי משים דמחזי כמשקרת מכח אין אפטורופוס לעריות והרי במה שטוענת השתא מתנגד רוב רצין אחר הזנות פסולין. אלא ע"כ לזעירי לדעת תוס' רוב רצין אחר הזנות פסולין גרוע מאין אפטרופוס לעריות ושפיר פריך הש"ס מספיקא דלכשר נבעלתי לספיקא דלא נבעלתי אבל לר"א ליכא למפרך דאיכא לחלק כהנ"ל דלכשר נבעלתי אין נאמנת דרוב רצין אחר הזנות פסולין וצ"ל לר"י כלל אין אפטרופוס לעריות לר"א דמברייתא דקאמר ר"י אין אפטרופוס באמת תיובתא דר"א ודוק היטב

גמ' לימא דלא כר"י עיין חי' הרא"ה הקשה דגם דלא כר"ג דהרי גם לר"ג ע"כ צריך לברר ולשאול אותה דהרי במדברת אמרו לה מה טיבה [אב"ה עיי"ש. כדאמרינין לקמן בהדיא דטעמיה דר"ג משום דאלים ליה ברי] ורב קאמר אין אוסרין משמע דאין שואלין. ותי' דרב איירי באשת איש וכיון דמדינא אין אוסרין על היחוד גם אם היא אומרת טמאה אני לך אמרינין דעיניה נתנה באחר [אב"ה תוכן כונתו שם. כיון דידעינין מיהת דלר"ג אין סתירתה ראיה על הטומא'. ממילא בא"א לא בעי טוענת דבאמיר' דידה לית מששא. ורק הכא דינא הוא דבעי טוענת. לא משום דבלאו טענתה מפסלה בסתירה. ורק משום דלמא תאמר נבעלה ולפסול לה משא"כ בא"א. ורק הקו' לר"י דסתירה ראיה אטומאה] ובזה מיושב לשיטת התוס' דס"ל דבלא נבעלה לר"י מותרת דהוה ס"ס. ואם כן דלמא רב איירי בפנויה דהוה ס"ס ואין אוסרין על היחוד ולהנ"ל א"ש דע"כ איירי בא"א כדברי הרא"ה וק"ל. אכן לתי' ה"ר יוסף דשליטן הרי כתב דאיירי בפנויה ולאוסרה (על) [משום] אנוסת אביו, קשה קו' הרא"ה. אך זה לק"מ דהרי לתי' הש"ס דמעלה עשו ביוחסין א"ש גם לר"ג דדוקא לענין יוחסין מעלה עשו לברר במקום דאפשר לברר אבל לשאר איסורין לא. ורק לס"ד דש"ס דלא אסיק סברת מעלה ביוחסין צריכנא לדברי הרא"ה. ובזה א"ש דהרי קיי"ל בהג"ה סי' קט"ו סעיף ו' דברגלים לדבר היא נאמנת טמאה אני לך. ואם כן קשה קושית הרא"ה דגם דאיירי בא"א לא אתיא כר"ג דהרי (אין) צריך לשואלה. ולפמ"ש א"ש דודאי למסקנא דמסיק מעלה עשו ביוחסין שפיר נימא דברגלים לדבר נאמנת כדמוכח מנואף [אב"ה סוף נדרים דאיירי באומרת טמאה אני לך. ויש רגלים לדבר משו"ה אצטריך לטעמא דאתתא שריא עיין ברא"ש פ"ב יבמות סי' ח'] והא דקתני אין אוסרין דאין צריך לשואלה ובמתני' דמשמע דגם לר"ג בודקין אותה היינו משום מעלה ביוחסין אבל לס"ד דלא אסיק מעלה ביוחסין ליכא למפרך מר"ג דיש לומר דבאמת אינה נאמנת אפילו ברגלים לדבר. וגם הרא"ה אפשר לומר דס"ל דברגלים לדבר נאמנת למסקנא ודוק היטב

גמ' בשלמא לזעירי היינו דקתני תרתי [לסתר או לחורבה] עיין הפלאה הקש' דהרי גם לזעירי ק' היכי קתני חורבה לרבותא דר"ג לתני רבותא יותר דאפילו בנבעלה נאמנת לר"ג. והנה לשיטת תוס' דלזעירי דוקא באמרה לכשר נבעלתי פליג ר"י דאינה נאמנת אבל בלא נבעלתי נאמנת דהוה ס"ס. וא"כ אכ"ל דדוקא בסתירה דעלמא נאמנת לא נבעלתי לר"י אבל בחורבה דסתמא לזנות אפילו לא נבעלתי אינה נאמנת. וסתמא דברייתא משמע דאיירי באמרה לא נבעלתי דקתני אחי אבא הוא וכונתה דלהכי הלכה עמו לחורבה מחמת קורבה עיין ש"מ כתב כן. וא"כ משמע דאומרת לא נבעלתי. ולסתר ע"כ איירי באומרת לכשר נבעלתי ושפיר קתני תרתי לרבותא דר"י דלסתר דוקא בלכשר נבעלתי אינה נאמנת ולחורבה אפי' לא נבעלתי ודוק

או די"ל דאפילו לדעת הראשונים דאפילו בלא נבעלתי פליג ר"י דאינה נאמנת מ"מ ר"ג דפליג ונאמנת בלא נבעלתי הוה חורבה יותר רבותא מנבעלה דבנבעלה ואומרת לכשר נבעלתי נאמנת אבל לחורבה דסתמא לזנות ס"ד דגם ר"ג מודה דאינה נאמנת לא נבעלתי דניהו דאי הוה אומרת לכשר נבעלתי הוה נאמנת מטעם ברי אבל לא נבעלתי א"נ דאנן סהדי דנכנסה לזנות ומגו אין כאן דאינה רוצה לומר לא נבעלתי לשוי' נפשה זונה וקמ"ל דאפילו לא נבעלתי, לר"ג נאמנת בחורבה ודוק ולפמ"ש המהרי"ק דלזעירי דוקא בנתיחדה לזנות אסורה [אב"ה עיין שורש ק"ס. דמוכיח לזעירי מדלא נקט נסתרה ונקט מדברת דאיכא למטעי. דדוקא אם היו מדברים יחד מתחלה בעניני תפלות. משא"כ בנסהרה לחוד לא פליג ר"י אר"ג] ואם כן אכ"ל דלחורבה סתמא לזנות אפילו בלא דברי תפלות ודאי אתי שפיר דנקט תרוייהו לר"י ודוק

גמ' חורבה דמתא וצריכי. הנה לכאור' משמע דבחורב' מודה