אהל אברהם ק

ר"א דאפי' בלא ראוה שנבעלה נאסרה בסתירה לר"י דסתמא לזנות וכן מוכיח מה דקמשני מעיקרא חדא קתני לסתר דחורבה ואי בודאי נבעלה למה קתני חורבה אלא ודאי דזה כמו נבעלה אך א"כ קשה למה לש"ס לומר צריכא דרוב כשרין בל"ז הרי חורבה דדברא עוד יותר ראי' לזנות מחורבה דמתא ושפיר קתני חדא לרבותא דר"י וחדא לרבותא דר"ג. ואי דקשי' לר"ג לתני רבותא יותר אפי' ודאי נבעלה הן כמו שנתרץ לזעירי כן נתרץ ג"כ לר"א דתרוייהו רבותא לר"י או לר"ג דנאמנת לא נבעלתי כמו שכתבתי לעיל זולת לפמ"ש ליישב לדעת מהרי"ק דבחורבה אפי' סתמא אסורה וזה אפי' בחורבה דמתא שפיר מיושב דלזעירי ניחא אבל לר"א קשה למ"ל תרתי דלר"ג לתני רבותא יותר נבעלה ודוק

תוס' ד"ה מסייע הנה תי' תוס' מרפסן איגרי וכבר האריך בפ"י כי דבריהם תמוהין עד מאד חדא דגם בשבויה נימא סמוך מיעוטא לחזקה תו דמה כתבו תוס' ס' איסור לחומרא דלמא ברי מהני ותו דמה מותיב ר"י משבוי' עיין בפנ"י והנה המהרש"א הקשה דלמה נקטו תוס' מדברת וזה לק"מ דודאי במעוברת דמיא לשבויה דהרי במעוברת ודאי נבעלת ואין ספק רק אי לכשר והיא נאמנ' לכשר נגד רוב פסולין ובשבוי' דספק אם נבעלת ואינה נאמנת לא נבעלתי נגד רוב נכרים [פרוצים] ודוקא במדברת קשיא להו לתוס' דניהו דס"ל לר"י אין אפטרופוס הוה כמו רוב נכרים פרוצים מ"מ הכא מלבד זה יש עוד מיעוט כשרים מה שאין בשבויה וזה ברור בכונת תוס' והשתא מיושב ג"כ קושיא ראשונה דגם בשבויה נימא סמוך מיעוטא לחזקה די"ל דתוס' ס"ל כשיטת הרשב"א ביבמות קי"ט ובמשמרת הבית בתחלת הספר דדוקא במיעוט שמסתלק מן הרוב מצטרף לחזקה לא המיעוט שהרוב מתנגדו [אב"ה רצונו מהרוב נשים המתעברות יש מיעוט המפילות שפיר מצטרף לחזקה משא"כ מיעוט שאין מתעברות וכדומה שמתנגד להרוב עיי"ש] וא"כ בשבויה דרק מיעוט שאין פרוצים אין להצטרף אבל במדברת דהמיעוט כשרים מסתלק מן הרוב אין אפטרופוס שפיר מצטרף לחזקה. ועדיין חובה עלינו ליישב בי' קושיות אחרונות ונ"ל דהנה לפי מה שפי' תוס' דדוקא לכשר נבעלתי פליג ר"י דאין כאן מגו [אב"ה. לומר לא נבעלתי אבל לא נבעלתי מודה דנאמנת מכח ס"ס ואיירי במודה דנבעלה] לא קשה מידי קושית תוס' דהרי גם לאן היא מודית שנבעלה ואין כאן רק ספק אי לכשר או לפסול ואיכא רוב ודמי לשבויה וכמ"ש דמעוברת דמיא לשבויה ה"ה במדברת באומרת לכשר נבעלתי כיון דמודית דנבעלה ומגו אין כאן מכח אין אפטרופוס לעריות ורק קו' תוס' אם נימא דגם בלא נבעלתי אינה נאמנת ושם קשיא הרי יש מיעוט שמסתלק מן הרוב להצטרף לחזקה וע"ז כתבו תוס' דאכתי הוה פלגא ופלגא ולא קשיא דלמא שאני הכא דאיכא ברי זה אינו דהברי הוא לא נבעלתי ולזה מתנגד אין אפטרופו' דהוה כמו רוב נכרים פרוצים דאינה נאמנת בברי נגד הרוב ועל לכשר אין כאן ברי והוה פלגא ופלגא ואינה נאמנת ושפיר מותיב ר"י משבויה דאי לאו שבויה הוה אמינא דברי מהני נגד רוב ושפיר היא נאמנת לא נבעלתי משום ברי אבל כיון דמשבויה מוכח דלא מהני ברי נגד רוב א"כ לא נבעלתי אינה נאמנת דאין אפטרופוס ואי דאיכא ספק לכשר הרי רוב פסולין ורובא ככולה וגם דנימא סמוך מיעוטא [אכתי הוה] פלגא ופלגא ודוק היטב כי דברי תוס' מקושטים בטוב טעם

עוד נ"ל ליישב קושית תוס' לעיל ד"ה ואין, דנראה דיחוד איחוד פריך מדפריך לזעירי ולא לר"א. דכבר כתבתי דמנ"ל לש"ס להקשות דלמא רב איירי בפנויה ואין אוסרין דהוה ס"ס. וכתבתי ליישב לדברי הרא"ה דע"כ איירי בא"א דבפנוי' מ"מ הו"ל לשאלה כמו במתניתין עיי"ש וכ"ז לזעירי דמתניתין מדברת נסתרה ומוכח דאפי' בנסתרה דהוה ס"ס צריך לברר ולשאלה. אבל לר"א דאמר נבעלה אכ"ל דבנסתרה דהוה ס"ס אין צריך לברר ולשאול א"כ שפיר י"ל דרב איירי בפנוי' ולק"מ לר"א ודוק כי זה כפתור ופרח

תוס' ד"ה מכשיר הנה מדברי תוס' מוכח דמאן דמכשיר בבתה מכשיר אפי' ברוב פסולין בבתה דאל"כ לא הוו מקשו מידי דניהו דמוכח מברייתא דר"ג מכשיר אפילו ברוב פסולין דלמא בה אבל בבתה דוקא ברוב כשרים ועיין הפלאה כתב דמוכח כן מדקפריך מהולד שתוקי והתם איירי ברוב פסולין אך א"כ אש"ס גופא קשיא דמאן דפוסל בבתה היינו דוקא ברוב פסולין אבל ברוב כשרין ודאי כשר בבתה. דניהו דל"ל חזקת כשרות הרי רוב עדיף מחזקה וכיון דבה מהני חזקת כשרות אפילו ברוב פסולין כש"כ דמהני בבתה רוב והרי חזקת בודקת ומזנה, חזקה זו גם לבתה מהני דנימא דלכשר נבעלה רק חזקת הגוף דאמה לא מהני לבתה וא"כ ע"כ מאן דמכשיר בבתה היינו ברוב פסולין וזה לענ"ד ברור ונכון ואין להקשות לפ"ז מאי פריך הש"ס לעיל לר"א תרתי למ"ל למ"ד פוסל בבתה הרי אכ"ל דקתני מעוברת להכשיר בבתה ברוב כשרין. זה אינו רבותא דכיון דבה מכשיר ברוב פסולין כש"כ בתה ברוב כשרין דרובא עדיף וליכ"ל דאשמעינין לר"י דאין נאמן בתה אפילו ברוב כשרין הרי אפילו בדידה אינה נאמנת וק"ל [נ"ב אח"כ מצאתי כזה בתשובת מהר"ם פאדוא ז"ל בסי' ל"ג ובתשובת נ"ב חיש סי ז']

גמ' בשלמא איהי אית לה חזקת כשרות עיין ש"מ כתב לבאר דברי רש"י. וראיתי בס' שערי תורה כתב דדבריו אינם מובנים. ובמכ"ת לא ירד לסוף דבריו כי המה מתוקי' כדבש. דהנה טעמא דר"ג לר' אלעזר רק דאינה נאמנת רק בצירוף חזקה עם הברי ובודאי הברי דידה מהני גם לבתה רק החזקת כשרות לא מהני לבתה. ומעתה יש לדון טעמא דנאמנת אם דהחזקה מגרע כח הרוב ולהכי מהני הברי דודאי נגד הרוב לא מהני ברי ורק הכא החזקה מגרע הרוב והוה כספק השקול והברי מכריע דלכשר נבעלה ואם כן הדבר הרי הברי מהני גם לבתה וגם בתה כשרה. או נימא אפכא דהברי מגרע כח הרוב והחזקה מכריע להיתר ולהכי פוסל בתה דבתה לית לה חזקה להכריע וההפרש ביניהם דודאי החזקת כשרות ודאי מכריע גם בתה להכשיר דאם רוצים להכשיר אותה לכהונה ע"כ נאמר דלכשר נבעלה וממילא בתה כשר. רק ר"א ס"ל דמנ"ל דאלים חזקה כל כך דלא אמרה התורה ליזל בתר חזקה רק באותה דבר לא בדבר זולתו מה שאין בו החזקה ממש וכ"ז אם החזקה המכריע אבל אם החזקה רק מגרע כח הרוב והברי מכריע ועל הברי אין לחלק בין דידה לבתה ודוק היטב

גמ' התם ס"ס עיין תשו' רשב"א סי' ת"א הקשה מכאן על שיטת ר"י [בעל התוס'] דס"ל ס' אחד בגוף וס' אחד בתערובת לא הוה ס"ס וכן כל האחרונים הרעישו בקושיא זו ולענ"ד נראה ליישב דהנה סברת ר"י דלהכי ס' אחד בגוף וס' אחד בתערובת לא הוה ס"ס הנה דעת מ"כ בב"י סי' נ"ז דוקא בלא נודע כאחת והטעם כיון דבשעה שנודע הספק הראשון לא היה רק ספק אחד וספק תורה להחמיר היאך נצרף אח"כ לס"ס לומר שמא מותר אחר שכבר נאסר [אב"ה. ונעשה הספק כודאי וכשנתערב בעדר הוי כמו ודאי דאוריית' שנתערב עכ"ל המצאתי כתוב] והרמ"א חולק דאפי' בנודע כאחת לא הוה ס"ס בס' אחד בגוף וס' אחד בתערובת וגם כן מטעם זה דגם דשני הספיקות כאחת מ"מ כיון שבגוף האוסר אינו רק ספק א' ואמרה התורה להחמיר בספק אחד א"א להקל בספק תערובת ולבוא בספק מענין אחר ובספק הראשון אמרה התורה להחמיר ואחר שכבר נאסר א"א לצרף לס"ס. וזה ג"כ הטעם בס' דאורייתא ע"י גלגול דרבנן. ומעתה יש לומר דזה דוקא ס' טרפה דמכח ס' דאורייתא לחומרא מכריע לטרפה דבכשר אין בו צד חומרא ולכן א"א לצרפו לס"ס. אבל בספק חלל דניהו דאם הס' חל רוצה לאכול בתרומה ס' דאורייתא לחומרא לאסרו בתרומה לעומת זה לאסרו בגרושה אמרינין ס' דאורייתא לחומרא דהוא כהן ואסור בגרושה. וא"כ א"א לומר דכבר הס' דאורייתא לחומרא מכריע דהוא חלל וא"א לצרף לס"ס דלעולם בספק עומד דהרי גם בס' כהן הוה חומרא ושפיר הוה ס"ס אפילו ספק אחד בגוף וס' אחד בתערובת ודוק היטב. ואין להקשות לפ"ז מה פריך הש"ס לקמן ע"ב מ"ש הנך דאורייתא חלל נמי דאורייתא הרי יש לחלק דבשלמא ס' חלל שפיר יש לומר ס"ס בהנ"ל אע"ג דהוה ס' אחד בתערובת אבל ס' ממזר דמותר