אהל אברהם צח

דלא סמכינין ארוב ומעלו עשו ביוחסין למיחש דלמא אזלה איהי לגבייהו והוה קבוע וגזרו רוב סיעה אטו רוב העיר וכבר האריכו האחרונים דא"כ בהולד דהוה כפירש אמאי גזרו דאפי' באזלה איהי לגביי' שייך כל דפריש כמו הביצה מתרנגולת עיין תשובת נודע ביהודה ובבית מאיר ובס' הפלאה בחידושיו כאן. והנכון כעין שכתב ההפלאה אך לא כדבריו ממש. והוא דכבר מבואר בהרא"ה סוף פירקן דאפי' ידעי' דנפל מהלוקחין הוה פירש דהשתא דנולד הספק לאחר שפירש דל"ש דלא ידע הלוקח מאיזה חנות לקח וא"כ באשה גם שהיא אומרת דכשר היה כיון דס"ל לר"י דאין אשה בודקת ומזנה מסתמא א"י אם הוא כשר או פסול והוה גם לה הספק ונולד הספק במקום קביעות והוה ספק גם על העובר, ובזה מיושב הא דקאמר הש"ס לקמן לדברי הפוסל בה פוסל בבתה ועיין שיטה מקובצת הערה דהרי כש"כ בתה ולהנ"ל א"ש ברוב כשרי' יותר מסתבר להכשיר בתה דלא שייך למגזר דאזלה לגבי' דגם באזלה לגבי' אם מכירו ליכא קבוע דשייך בעובר כל דפריש מרובא פרי ומיושב ג"כ דקאמר הש"ס חדא להכשיר בבתה דס"ד דדוקא בתה כשר דלא שייך גזירה דלמא אזלה כהנ"ל אך זה אינו דהרי באמת ר"ג מכשיר אפי' ברוב פסולין וא"א לומר דנקט רבותא דבה אע"ג דאיכא למגזר דאזלה לגביה הרי אפי' ברוב פסולים מכשיר

ב) והנה בירושלמי קאמר דטעמא דר"י פוסל אפי' ברוב כשרים דזנות רצה אחר הפסולין והוה כעין רוב זנות שכיח בפסולים ולפ"ז הנה ודאי להכשיר בה דגם בנבעלה לנכרי נפסלה לכהונה שייך סברת הירושלמי אבל בתה לחש ממזרות דאיכא דוקא חשש דנבעלה לממזר ע"ז לא שייך זנות רצה אחר פסולין דהרי נכרים פרוצים בעריו' ואין חזקה שנבעל' לממזר דוקא וא"כ סלקא דעתך דגם ר"י דפוסל בה אפי' ברוב כשרים היינו כס' הירושלמי אבל בתה כשר ושפיר קאמר לד' הפוסל בה פוסל בבתה. ומיושב ג"כ הא דקאמר הש"ס חדא להכשיר [בה] וחדא להכשיר בבתה דאכ"ל דאע"ג דבתה כשר דתלינין בנכרי אבל בה לא מכשיר אע"ג דאיכא רוב כשרין דזנות רצה אחר פסולים. ומיושב נמי דקאמר איש פלוני והוא דס' הירושלמי דזנות רצה אחר פסולין וכשרים בחזקת צנועים ולא תלינין המכשול בישראל כשר. וכבר כ' תו' [ב"מ ס"פ המקבל ד"ה והא] דאע"ג דאין נאמן לאתחזק אינש בגנב אבל טענת גנובים הוה טענה דכמה גנבי איכא בשוקא וא"כ ס"ד דדוקא באומרת סתמא מכשר נבעלתי נאמנת דכמה פריצי איכא גם בכשרים אבל איש פלוני להוציא אותו מחזקתו אינה נאמנת ותלינין בפסולים ודוק. עוד יש ליישב הא דקאמר הש"ס לד' הפוסל בה פוסל בבתה משום דס' ממזר מותר מן התור' אבל ס' חללה אסורה מדאורייתא וא"כ ס"ד דפוסל בה ומכשיר בבתה ופשוט

ג) הנה הא דמכשיר ר"ג אפי' ברוב פסולים בנבעלה אפשר לומר דהטעם דס"ל דמטעם ברי נאמנת בלא חזקה ור' יוחנן דס"ל לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה מודה דחזקת אם לא מהני לבת רק דס"ל דא"צ חזקה ומטעם ברי נאמנה וע"א נאמן נגד רוב. ומד' תוס' בקדושין בתרי ותרי וכן מד' נמוקי סוף פ' אלמנה מבורר דהטעם דנאמנת לר"ג היינו דוקא מטעם חזקה דאמה. ומשום הכי אינה נאמנת לפסול ולהחזיקו בממזר ודאי משום דהוה נגד החזקה. ודע דלכאורה משו"ה נאיד המ"מ לפרש טעם אחר ברמב"ם [פט"ו מהלכות א"ב הל' י"א] דנאמנת להכשיר ולא לפסול משום דלהכשיר מדאורייתא, שתוקי מותר בקהל ולא רצה בדברי הנמוקי דהרי מפורש יוצא מד' הרמב"ם אפי' ידוע דבא עליה ממזר אינה נאמנת להחזיקו בודאי ממזר ואמרינין דכשם שהפקירה נפשה לדידיה וא"כ הרי אינה נגד החזקה דהרי היא ודאי נפסלה. אך אין זה מספיק דאכתי נוכל לחלק דלהכשירה מסייע לה החזקת כשרות אבל לפסול בברי לחוד אינה נאמנת ופוק חזי דלא כ' הנמוקי דאינה נאמנת לפסול משום שהוא נגד החזקה ודוק אך לד' הנמוקי דאין נאמנת להכשיר העובר רק משום דמסייע החזקה א"כ באופן שאין לאם חזקת כהונה שהיא גרושה בת ישראל ופסולה לכהונה ולתרומה או שהיא חללה ונתעברה אינה נאמנת להכשיר הולד דאין כאן שום חזקת אם. ומסתימ' לשון הרמב"ם ופוסקים דנקטו פנויה שנתעברה משמע כל פנוי' אפי' היא נפסלת לכהונה נאמנת להכשיר העובר לקהל אע"ג דאין שום חזקה לאמה. ולהתעקש ולומר דחזקת האם דכשרה לקהל מסייע לעובר ירך אמה שגם העובר כשר לכהונה חזקה כזו לא שמענו. וא"כ מסתימת לשון הרמב"ם א"א לחלק כד' הנמוקי ולכן דחיק המ"מ לחלק באופן אחר הטעם דנאמנת להכשיר ולא לפסול העובר ודוק

ד) הנה טעמא דר"ג דס"ל דאפי' מעוברת ברוב פסולים נאמנת לחלק בינה לשבויה דאמאי בשבויה אינה נאמנת נגד רוב פרוצים ומעוברת נאמנת נגד רוב פסולים כ' תוס' (ד"ה השבתנו] דס"ל דבודקת ומזנה. ולולא ד' תוס' יש לחלק דהרי בס' טומאה ברה"י דטמא יש חילוק בין ס' שרץ לס' מגע דדוקא ס' מגע ודאי שרץ טמא עיין תוס' סוטה כ"ח ע"ב ובשיטה מקובצת בסוגיא דפ"פ וא"כ הרי שבוי' ברוב פסולים הוה ס מגע ודאי שרץ. אבל מעוברת ברוב פסולים הוה ספק שרץ וגם דאין כאן ס' טומאה רק איסור מ"מ כל ספיקא דאסורים שרשם מס' טומאה כדאיתא בירושלמי וברמב"ם ודוק

ה) הנה ר"י דפוסל אפי' במדברת ואפי' ברוב כשרים ס"ל דמעלה עשו ביוחסין לאמור דאין אפטרופוס לעריות ואע"ג דאין אוסרין על היחוד בא"א מ"מ ליוחסין נאסר' בסתירה כאלו ודאי נבעלה ועוד החמירו ביוחסין אפי' ברוב כשרים דמדינא כשרה לכהונה אפי' בנבעלה גזרו דבעי תרי רובא ואינה נאמנת אפי' בברי. ור"ג ס"ל דאפילו בודאי נבעלה ורוב פסולין נאמנת לומר לכשר נבעלתי או מטעם ברי וחזקת הגוף או משום דבודקת ומזנה. ומעתה הרי מסור בידינו הכלל דאפושי פלוגתא לא מפשינין ומנ"ל לומר דר"ג פליג בהא דס"ל לר"י דמעלה עשו ביוחסין ולא סמכינין ארוב כשרים היכא דבעי רוב ורק לר"ג אלים ליה ברי וא"כ בשמא דקיל ליה לר"ג ודאי ס"ל לר"ג כר"י דבעי ב' רובא וזה שיטת הרמב"ן ז"ל והרמב"ן ז"ל הביא ראי' ממאמר ר"ג נאמנת ומתני' איירי ברוב כשרים משמע גם ברוב כשרים צריכה נאמנות

והנה לפי זה גם במדברת אפישי פלוגתא לא מפשינ"ן ונאמר דמוד' ר"ג דאין אפטרופוס והוה כנבעלה וא"כ גם לר"ג במדברת בשרא אסורה וזה לא שמענו דס"ל לשום פוסק וע"כ צ"ל דבזה מבואר בברייתא דקאמר ר"ג מה תשיבנו על המדברת משמע דלא ס"ל אין אפוטרופוס לעריות. ואדרבא גם משם ראיה לשיטת רמב"ן דמיושב בזה מה שהקשה מהר"ם שי"ף דאמאי לא אמרו השבתנו ברוב פסולים מה תשיבנו ברוב כשרים אלא ודאי דגם ר"ג מודה דביוחסין אין לסמוך ארוב ובעי ב' רובא. וזה כוונת הש"ס מסייע לריב"ל מאן דמכשר דאין ס' לחלק בין רוב כשרים לריב פסולים כלל וכלל ונכון ודוק היטב. אך לפ"ז אתברא חצבא דרמב"ן ז"ל שהביא ראיה מנאמנת הרי גם במדברת קאמר ר"ג נאמנת ושם מודה הרמב"ן דלר"ג כשרה בלא עדותה דאין אוסרין על היחוד. ואפשר לדחוק דשם כיון שהיא מודה שנבעלה רק לכשר שייך נאמנת כיון דבידוע שנבעלה פסולה אם שותקת ודוחק

ואמנם שיטת הרז"ה דלר"ג אפי' בשמא סני חד רוב תמוה דגם דיש לדחות ראיית הרמב"ן ואין מפורש יוצא דלר"ג בעי' ב' רובא. מ"מ אפושי פלוגתא לא מפשינין והרי הא דפליגי ר"י ור"ג, ר"ג מכשיר אפ' ברוב פסולים בברי. וא"כ בשמא דבעי רוב מנ"ל דלר"ג ליכא מעלה ביוחסין ובעי ב' רובא. ובנה לפי ד' הירושלמי דזנות רצה אחר הפסולים אכ"ל דודאי אין ראוי לעשות מעלה ברוב כשרים, דהרי אפי' אזלה איהי לגביה הוה מחצה ויש לה חזקת כשרות ועיין בקדושין ע"ג בריטב"א ורשב"א. דמדינא ליכא למיחש דלמא אזלה לגביה ואך ר"י ס"ל זנות רצה אחר הפסולים ואם אזלה לגבה) [לגביה] דהוה חזקה דלפסול נבעלה ולהכי החמירו דבעי ב' רובא אבל לר"ג דל"ל ס' זו קם דינא לסמוך ארובא ואין זה אפושי פלוגתא דחדא באידך שייכא. ודע דגם דהרז"ה ס"ל