אהל אברהם צז

או דוקא בהוא אומר תחלה הסימנים דנודע דנאבד ממנו כזה אבל לא בדאיכא רק עדים שהיה לו בגד בסי' האלה וכמ"ש באות א' שפיר יש לפרש ג"כ מתניתין כך ודוק

או דיש ליישב מתני' לפי' הירושלמי כך דהרמב"ן תי' בש"מ קישית תוס' [הנ"ל] דהא דמשכחת דמחזירין אבדה בסי' אי סי' לאו דאורייתא היינו ע"י סי' מובהקין וכל אבדה שיש לה סי' משכחת סי' מובהק במצמצם המקום וכגון נקב בצד פלוני והנה כפי פי' הרז"ה בשם רש"י לקמן דעד דרוש אתיא דלרמאי לא מהדרינין בסימנין והיינו אי סי' דאורייתא דלא מהדרינין בסי' אמצעים רק בסי' מובהקין ואי סי' לאו דאוריי' לרמאי אפי' בסי' מובהק לא מהדרינין וא"כ ק' לרמאי היאך מחזירין בעדים כיון דאין מחזירין לו בסי' מובהק אפי', [הרי] מייאש וגם בעדים לא ישוב לו. ומעתה י"ל דכך הפי' דודאי אי סי' לאו דאורייתא ולרמאי לא מהני אפי' סי' מובהק מעד דרוש ע"כ צ"ל הא דקאמרה התורה אשר תאבד ממנו פרט לשטפה נהר איננו מצד יאוש רק שהתורה התירתה והפקירה לכל אדם ולא מצד שהוא מייאש אבל בדבר המצוי לא מהני יאוש דאל"כ לא משכחת לרמאי להשיב לו אפי' בעדים אבל בתר דגלי התורה בשמלה דסי' דאורייתא ולרמאי ג"כ מהני סי' מובהק שפיר אמרי' מאשר תאבד דיאוש מהני וא"כ שפיר קאמרה מתני' דשמלה לסי' וממילא מוכח דגם צריך תובעין דמהני יאוש ודוק: והנה מוכח לקמן דאפי' אין יודע הסי' אם יש לו עדי נפילה או אריגה מהני מהא דקאמר סי' ועדים [אב"ה ינתן לבעל העדים ואי ביודע הסי' מה קמ"ל] עיין שם ולכאורה קשה כיון דאין יודע הסי' מה מהני העדים הרי יש יאוש דלא ימצא עדים וצ"ל דאיירי שלא היה מתייאש שידע שיש לו עדים המכירים או שבא ליד המוצא קודם יאוש והרי המוצא חייב להכריז כיון שיש בו סי' ובאמת הוא לא היה מתייאש כהנ"ל [אב"ה אפשר הכונה שלא נודע לו עד שבאו העדים ואם אמנם רבא ס"ל ישלמ"ד קנה משום דאלו הוה ידע. אך הרי הוה ידע גם מהעדים] ודוחק. אך י"ל דכבר הוכיח בקצות דיאוש לא מהני עד דאתי לרשות זוכה עיין סי' ת"ו וא"כ מסתבר דאם קודם שבא ליד המוצא נודע לבעלים שיש לו עדי נפילה ולא מייאש הוה חזרה מהיאוש והוא שלו דא"צ זכיה וכמו בהפקר לר' יוסי וא"כ גם שבא ליד המוצא הרי לא היה מתכוין לזכות בו כיון שיש בו סי' ומסתמא מכיר בעל האבדה הסי' ואין מייאש ולא קנה המוצא ואם אח"כ נודע לבעל האבדה בעדי נפילה וחוזר מהיאוש צריך לחזור לו וא"ש כהנ"ל וא"כ ליתא לדברינו שכתבתי ליישב המתניתין לירושלמי דגם לרמאי שפיר מחזירין בעדים וליכא יאוש דהרי המוצא לא נתכוין לזכות בו דלא ידע דשל רמאי הוא ודוק

ד) גמרא אמר רבא למ"ל וכו' הנה תוס' לקמן ע"ב מיאנו בפי' רש"י דת"ש מדברי רבא והיינו דע"כ רבא מספקא לי' אי סי' דאורייתא דאמר עדים וסי' אבל רש"י ס"ל דאין מוכרח דלעולם רבא פשיטא לי' דסי' דאורייתא והא דאמר עדי אוכף היינו דגם בעדים שמכירים שהוא שלו אע"ג דאיהו לא ידע בסי' מחזירין ולא אמרינין דודאי מכרו מדלא ידע לאמור סי' מתחלה או דלא נימא דכיון דלא ידע בסימן מייאש וכמ"ש באות ג' וק"ל. ובזה יש ליישב מה דמסיים [הש"ס] רק סי' אוכף והוא דרק במכיר הסי' ובא להמוצא כי לו נאבד חמור באוכף כזה מחזירין ולא חיישינין לשאלה אבל ע"י עדי אוכף המכירים שהוא של ראובן וראובן לא ביקש את אבדתו מתחלה ודאי אין מחזירין דראי' דשאל את האוכף לאחר ולכן לא ידע מהאבדה ודוק

אופן אחר ליישב דאכ"ל דרבא פשיטא ליה דסי' דאורייתא והא דנקט עדי דגופא היינו דלענין זה רק סי' דאוריי' דלא חיישי' לאתרמי אבל לענין רמאות חיישי' ואין נאמן בנותן הוא סי' וצריך דוקא עדים ששמלה בסי' כאלה היה לו ולהכי נקט עדי דצריך דוקא עדים וגם סי' והש"ס רק פשיט דסי' דאורייתא ע"י [עדים] ולא חיישי' לאתרמי וממילא יש ליישב הא דמסיים רבא סי' אוכף והוא דיש לומר הא דלא מהדרינין בסי' ע"י עצמו בלא עדים וחיישינין לרמאי היינו בשאר אבדה דכיון דמכריזין וע"כ יש בו סי' דבלא סי' הוה שלו ידע הרמאי הסי' אבל חמור בסי' אוכף דאפשר דהוה סי' בחמור ולא באוכף ואם הוא אומר סי' אוכף שפיר סמכינין ולא חיישינין לרמאי כולו האי ומדוייק ד' רבא דבגופא צריך דוקא עדים וסימנים או דמספקא ליה אי סי' דאורייתא וחיישינין לרמאות או לא אבל חמור בסי' אוכף מחזירין ומ"מ מוכח דסי' דאוריי' לענין חשש אתרמי ודוק היטב

ה) ת"ש והיה עמך עד דרוש הקושיא מפורסמת דהרי קאמר הש"ס לעיל דע"כ שה לא אתי לסימנים מדאסמכי תנא לשמלה והיאך רוצה לומר דילפי' מעד דרוש והנה לפי פי' רש"י שהביא הרז"ה דקרא אתי דלרמאי לא מהימנינין בסי' רק בסי' מובהקין ביותר והנה גוף קרא לא אתי לסי' רק דרמאי צריך דוקא סי' מובהקין יש ליישב בפשטות דהוכחת הש"ס לעיל דאי סי' דאורייתא ע"כ משמלה אתיא דאל"כ למה אסמכה אשמלה כיון שיש דרשה דשה אלא ע"כ דשה לא אתי' לסי' אבל באמת יש לומר דמשמלה מוכח סימנין ורבא מוכיח דע"כ סי' דאורייתא משמלה מדאמרה התורה עד דרוש דלרמאי לא מהדרי' והיינו בסי' [אמצעים] דבמובהקין גם לרמאי מהדרי' כפי' רש"י שהביא הרז"ה [אב"ה אם אמנם אי סי' לאו דאורייתא אפי' במובהקין לא מהדרינין ודוקא בעדים אך הכי הקושיא רק על הס"ד דרצה למילף משם סי' דאורייתא ופשוט]. וגם דמעד דרוש נמי מוכח סי' מ"מ כיון דמשמלה נמי מוכח שפיר מביא מתניתין שמלה לסי' אבל אי שה דמיותר אתי' לסימנין ע"כ משמלה לא אתי' סי' ולמה אסמכה מתניתין לשמלה וזה פשוט. אמנם לפי פי' הרמב"ן ותוס' דעד דרוש אתי לסימנין דמהדרינין בסימנין ק' כהנ"ל

[אב"ה. הערות אלו מ"כ בכי"ק ישן אשר במהדורא רשם לזכרון]

נראה לי ראיה ברורה דסי' אמצעים לא מצטרפין (לסי') להיות כמו סי'] מובהק אפילו כמה. דהרי שני יב"ש עדיף מסי' אמצעי דהוה תרי לישנא אי חיישינין אפילו בשיירות מצויות ולדעת הרי"ף לפי תי' הרז"ה ורא"ש בעגונה מקלינין בחדא אע"ג דקיי"ל סי' דרבנן מספיקא ואפ"ה ר"א דס"ל דחיישינין לשני יב"ש בשיירות מצויות משני הא דמעשה כיד יחזיר בסי' ודוקא בצד אות פלוני דהוה סי' מובהק אבל בסי' אמצעי לא אע"ג דאיכא סימן דשמו יב"ש ומשמע מד' הרי"ף דאפילו להלכה לא מהדרינין בסי' אמצעי הגט וע"כ שם יב"ש עדיף מסימן אמצעי ודוק היטב

נסתפקתי בנתגרשה אשה בגט פסול דתפסי בה קידושיך וצריכ' משני גט אם נתגרשה משני בגט פסול כמוהו אם מועיל או לא. והסברא שמועיל. דאם נימא דבגט זה מתגרשת הרי היא מגורשת מב'. ולפי החומר שהחמירו רבנן לפסלו לא היו קידושי שני ראויים לחול ואמנם יש לומר דרבנן פסלו גט כזה שלא להתיר איסור אישות מהראשון וכך מהשני. אבל אין לה דין ערוה שלא יחולו קידושין בה ולפ"ז פסול דרבנן חמור מס' גט. דאם נתגרשה בגט שיש בו ספיקא דדינא אם הוא כשר או לא ונתקדשה לאחר ונתגרשה מב' כזה ממ"נ ניתרת מהשני ועיין היטב

סי' עא

סוגי' דראוה מדברת כתובות י"ג

א) הנה מסקנת הש"ס תיובתא דרב אסי ופליגי ר"ג ור' מסקנת יהושע בין בנסתרה ובין בנבעלה וקאמר ריב"ל מאן דמכשיר מכשיר אפי' ברוב פסולין והפוסל פוסל אפילו ברוב כשרים ועיין פני יהושע דחק מנ"ל דר"י פוסל אפילו ברוב כשרים וברוך ה' קיימתי מסברא כדברי פני יהושע אך נעלם ממנו דברי הרמב"ן במלחמות וגם אלה ב"ה קיימתי מדידי והוא דריב"ל ס"ל כר' יוחנן דמאן דמכשר בה מכשר בבתה וע"כ הא דאבא שאול [קדושין ע"ד ע"א] להכשיר ברוב פסולין דפלוגתא דר"ג ור"י ברוב כשרים וא"כ ע"כ עיקר פלוגתייהו ברוב כשרים ופשוט. וממילא מוכח דר"י דפוסל אפי' במדברת ברוב כשרי' דהרי מתני' בחד גונא נקט פלוגתיי' והיינו ברוב כשרים וק"ל

והנה הא דפוסל ר"י אפי' ברוב כשרים קאמר הש"ס לקמן