אהל אברהם צו

משיאין א"א ע"פ סימנין. אך יש לומר הרי גם סי' אין ראי' שהוא עדיין שלו ורק שהיתה שלו ואוקי אחזקת מרא קמא ולהכי סימנין ועדים ינתן לבעל העדים שחזקת מ"ק שלו אלים טובא שמוחזק ע"פ עדים. ואמנם לפ"ז דוקא אם מביא עדים שידעי' שהיא שלו וא"כ גם אם נימא דסי' ראיה שהיה של בעל הסי' אין ידוע מי מכר למי ושפיר ינתן לבעל העדים אבל בסימנין ועדי אריגה היה ראוי ליתן לסי' דבעל אריגה ע"כ מכר אח"כ לבעל הסי' ובאמת לא נקט הרא"ש עדי אריגה רק עדים שהיא שלו ואמנם לקמן דנקט הש"ס עדי אריגה ועדי נפילה ינתן לעדי נפילה משמע דעדי אריגה עדיף מסי' [אב"ה דאין לומר דשוין דאם אין הסימנין עדיפא משום דבעל עדי אריגה ע"כ מכר לו ודאי עדים עדיפא ופשוט] דאל"כ לנקט סי' ועדי אריגה ינתן לסי' כש"כ לעדי נפילה וא"כ בסימנין ועדי אריגה צריך ביאור למה לא יהיה כח בסי' להוציא מעדי אריגה שמכר לו

ועיין שיטה מקובצת מפרש דסי' וסי' יניח אפי' אחד נותן סי' אמצעים ואחד סי' מובהקים יניח ולא אמרי' דסי' מובהקין עדיף והדבר נכון בטעמא לפמ"ש דגם דסי' מובהקין יותר ראי' שהיא שלו מסימנים אמצעים מ"מ כיון דגם סי' אמצעים דאורייתא לא חיישינין דאתרמי סי' כסי' ורק אחד מכר לחבירו וכיון דסימנין אמצעים ג"כ דאורייתא ויש כח בסימנים אמצעים להוציא מחזקת מרא קמא אין ראי' מי מכר למי ולהכי יניח ועיין [אב"ה והא דעדים וסימנים ינתן לבעל העדים משום דעדים אינו מצד ראיה. ומחזיקין הדבר לודאי ואפי' נגד סימנים מובהקין עדים עדיפא עיין ברא"ש]

עיין רא"ש כתב דבגט סגי לאשה בסימן נקב סתמא דאשה שאמרה לבעל' גרשתני נאמנת ואע"ג דגט מסייעה מ"מ מהני סימן אמצעי. והדבר צריך ביאור ומי כהחכם יודע פשר דבר כיון דגט מסייעה ואין נאמנת גרשתני מה מועיל סימני' אמצעים כיון דלאו דאורייתא. והנראה בזה דס"ל לרא"ש דבאשה כיון דלא שייך לומר דסי' לאו דאורייתא דאתרמי סי' כסי' דא"כ ע"כ היא אבדה גט כזה ואין צריך רק לראי' ואמאי לא נחזיר גם אם זה גט אחר וע"כ צריך לומר החשש דלא נאבד ממנה גט והא דאמרה סי' יש לומר דחשש סי' לאו דאוריית' כהאי גונא מטעם שכתב הר"ן חולין דלמא כסומא בארובה ומעתה שפיר כתב הרא"ש דמחזירין בסי' אמצעים ממ"נ דהרי אשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת מה אמרת דהגט מסייע לה הרי אמרה סי' טרם ראתה הגט ואם לא נאבד ממנה גט כזה היאך מעיזה דע"כ היא אומרת כסומא בארובה והיאך מעיזה לומר כסומא בארובה דוק כי הוא כפתור ופרח

מהדורא בתראה

א) הא דמספקא ליה לש"ס אי סי' דאורייתא ומשמע דאי סי' דאורייתא ליכא תקנתא דרבנן כלל באבדה רק סמכינין אסימנין. והנה הך ספיקא אי סי' מהני מדאוריית' או לא יש להסתפק משני פנים הא' דלא סמכינין היינו משום דחיישינין דאתרמי סי' כסי' וגם שאמת שנאבד לזה טלית בסי' כאלה, אולי גם לאחר נאבד כמוהו. וא"כ אפי' אי מביא עדי' שהיה לו טלית בסי' כאלה אין מחזירין או דנימא דלאתרמי לא חיישינין רק דחיישינין דבערמה נודע לו שלחבירו נאבד בסי' כאלה וא"כ בעדים ודאי מחזירין רק מה שהוא אמר לראי' דלו נאבד כזה לא מהימנא (ליה) וא"כ בעדים שהיה לו טלית כזה ודאי מחזירין. ועוד בה שלישית דנוכל לומר דהטעם דסי' ליד היינו משום חשש דאתרמי ואך כ"ז בעדים שאומרים דטלית בסי' כאלה לראובן לא מהדרינין ליה דאולי גם לאחר טלית כזה ולו נאבד. אבל אם ראובן בא ואומר דנאבד לו טלית בסי' דודאי לו נאבד טלית כזה דאל"כ מנא ידע לומר סי' דלא חיישינין לרמאות וא"כ שהוא ודאי אבד טלית בסי' כאלה ל"ח דגם חבירו אבד טלית בסי' כאלה [אב"ה לענ"ד הכונה, בנותן הוא סימנין שנאבד לו טלית כזה אפשר גם חשש דאתרמי ליכא. דוקא בהוא אינו אומר סי' רק שנאבד לו טלית והעדים מעידין שהיה לו טלית בסי' כזה הנמצא א"כ אם גם אמת שנאבד לו טלית, דלמא נאבד לו טלית אחר, ואתרמי דאחר שיש לו טלית כזה אבדו וזה הוא דגם אפי' ל"ח שמשקר, אך גם הוא סובר שודאי הוא זה ע"י אמירת העדים שהטלית בסי' האלה מכר וטלית אחר אבד, משא"כ כשהוא אומר תחלה שאבד טלית בסי' האלו, או דאיכא עדי נפילה על טלית בסי' האלו זה ל"ח דאתרמי שהוא אבד טלית כזה וגם הטלית האחר שאתרמי להיות כזה נאבד] (ע"כ הג"ה). ומעתה הא דסי' דאוריי' משכחת שלשה מדרגות. א) עדים שאומרים שמכירים טלית בסי' כאלה לפלוני ב) שהוא נותן סי' שנאבד לו כזה ולא ראי זה כראי זה בעדים איכא חשש אתרמי וליכא חשש רמאות ובנותן הוא סי' אי לא חיישינין לרמאות חשש אתרמי הוא חששא רחוקה יותר דגם לחבירו נאבד. והג') שיש עדים שנפל מראובן טלית בסימנים כאלה דליכא חשש רמאו' וחשש אתרמי הוא חששא רחוק' ביותר והבן

ב) הנה הא דמוכח מש"ס דאי (הא) דמחזירין אבדה בסי' דאוריית' גם להתיר א"א ע"י סימנין סמכינין יש לתמוה הרבה וכבר קיהו בה האחרונים דניהו דגלתה התורה דמחזירין אבדה בסי' דליכא כאן חזקת ממון כלל מנ"ל להתיר א"א ועיין נודע ביהודא חלק ב' ומה שתירץ שם הוא דוחק ולחדודי בעלמא דאין זה סגנון הש"ס לומר דמספקא לי' לש"ס אי ע"י סי' יש יאוש או לא ותו קשה לדבריו א"כ מה פריך הש"ס לקמן וכי אדם עושה טובה הרי לחשש שהוא של אחרים אין צריך תקנה דמהני סי' משום שאין כאן חזקה ועיין פני יהושע כתובות הקשה דלמ"ל קרא כלל דמחזירין אבדה תיפוק ליה דהוה בריא ושמא וגם למ"ד דבו"ש לא מהני זה דוקא נגד חזקה וא"כ באבדה דליכא חזקה תהני בריא וכ"כ מ"ו בספרו חתם סופר ואפי' לפמ"ש תוס' דבריא גרוע לא מהני מ"מ בנותן סי' הוה בריא טיב ובכה"ג פשיטא דמהני במקום דליכא חזקה וא"כ למ"ל קרא דמחזירין אבדה בסי'

ואך קושית פני יהושע יש ליישב דאצטריך קרא היכא דאין מכיר האבדה בטביעת עין רק אומר שבסימנין כאלה נאבד ממנו וליכא בריא ממש ואצטריך קרא דסי' דאורייתא או דאצטריך קרא דהיכא דאחר טוען שהוא שלו ולא נותן סי' והוא אומר הסי' דינתן לו כמבואר בש"ס לקמן במדת ארכו ומדת רחבו דהוה בריא ובריא ואצטריך קרא דסמכינין אסי'. ועל קושית הנודע ביהודא הנ"ל יש לומר דהא דמספקא ליה לש"ס אי סי' דאורייתא וליכא תקנתא כמ"ש באות א' וא"כ הא דמחזירין תכריך שטרות ג"כ דאורייתא והרי רק משם רבא מוכיח דסי' דאורייתא ושם הוה להוציא ממון מחזקתו וא"כ מוכח דמהני סי' מדאורייתא ואפילו להתיר א"א והא דילפינין כן מקרא אע"ג דאכ"ל דקרא דוקא בשמלה דליכא חזקה היינו משום דכתיב לכל אבדת אחיך משמע דבכולם דין א' דמחזיר בסי' ודוק היטיב

ג) מתניתין אף השמלה וכו' הנה תוס' וכל הראשונים פירשו דיש לה תובעין היינו דלא מייאש ואתי שמלה דדוקא שמלה דאין מייאש ע"י סי' והקשו תוס' דאי סי' לאו דאורייתא מה מהני סי' דלא מייאש. והנה אם נימא כמ"ש באות ב' דאם אין כאן אחר שטוען שהוא שלו וראובן טוען בבריא שהוא שלו ואומר סי' דהוה בריא טוב דודאי מהני סי' כקושית פני יהושע וא"כ שפיר בסימנים לא מייאש דמימר אמר מסתמא לא ידרשנו אחר רק הוא ע"י סי' וישיבנו לו והא דאמרינין סי' לאו דאורייתא היינו דוקא בליכא בריא ושמא וק"ל

והנה אם נימא דבאמת הא דסי' דאורייתא דוקא בטוען בריא והסימנים מועילים דהוה בריא טוב או משום סי' ובריא מהני ואצטריך קרא כתי' פני יהושע שם בכתובות דאיכא רוב כנגדו א"כ אכ"ל דבמתניתין אתי' שמלה לסימנים והא דנקט תובעין היינו דצריך דוקא תובעין שיאמר בבריא שהיא שלו דמכירו בטביעות עין דסתם שמלה יש לו בה ט"ע דשבעתו עינו ומיושב דירושלמי מפיק יאוש מאשר תאבד ממנו וע"כ ס"ל דמתני' נקט שמלה לדרשא דסי' וא"כ ק' אמאי נקט תובעין ועיין בש"מ כתב דתובעין כדי ולהנ"ל א"ש. וגם אי נימא דהא דסי' דאורייתא היינו דוקא ע"י עדים דליכא רמאות