אהל אברהם צה

[חוטם] הוה הכרת פנים מדאורייתא ומדרבנן צריך חוטם ומתניתין משמע דאעפ"י שיש סימנים קאי אדלעיל דאם יש פרצוף פנים בלא חוטם לא מהני סי' ושפיר הוה דרבנן אבל הא דשומא מוכח דאי סי' דאורייתא בשומא מתירין אשת איש דאורייתא. והנראה לי בזה דאי לאו דסימנים ראיה ברורה דהאבדה שלו לא היה התורה מטיל על המוצא להטריח (להשיב) [להכריז] אבדה ולטפל בה כיון שאין ראיה ברורה של מי הוא ואמנם כל זה אם נימא דלמ"ד סי' דאורייתא קם הדבר דבכל גונא לא שכיח עדים אפי' ע"י סימני' [אב"ה. הכונה שיכירו את הטלית בטביעות עין] ואם כן לא משכחת ראיה ברורה ועיין

והנה בהא דסימנין יש לי עיון במאי מספקא לים לש"ס אם הדבר מצוי דשכיח סימנין כזה ואפי' אם מיעוט בני אדם יש להם כזה לא שייך לומר למיזל בתר רוב הרי כיון שבני אדם בעולם אפילו אחד בעיר ושנים במשפחה היאך נתיר א"א ע"י סימנין אמצעים והוא זה בעלה של אשה אשר אנו דנין בה. אולי הוא אחר אשר בלתי ספק אחד בעולם שיש עוד בסימנין כאלה. ולומר דמספקא לי' לש"ס אי מצוי בסימנין כאלה בעולם או לא הו"ל לש"ס לציין באיזה סימנין הספק דהרי סימנין מובהקין ביותר ודאי דאורייתא אלא ע"כ דסמיך הש"ס דהספק בסימנין מצויים קצת וא"כ מה ס"ד למסמך אסימנין ל והנראה בזה דודאי סימנין אמצעים אפשר שימצא אדם ואפי' הרבה עם סימנין כאלה אבל אינו מוחזק שודאי ימצא כאלו וא"כ ספיקא דש"ס אם יש לחוש אולי יש אדם כזה בעולם או לא חיישינין והוה כמדרגת חזקה דסתם ב"א אין להם סימנין ולא הוחזק בעולם יותר בסימן כזה ובזה יש להבין הא דקאמר הש"ס סימנין עשויין להשתנות לאחר מיתה והדבר פלא אי סי' דאורייתא ולא חיישי' דאתרמי מלתא כמלתא היאך נחוש דלאחר מיתה אתרמי דנשתנה לסימן כזה ל ולומר דכוונת הש"ס דסתם סי' משתנה לאחר מיתה וא"כ זה ראיה דאין זה האיש הידועה לנו בסימן כזה דא"כ היה לו להשתנות. זה אין במשמעות ד' הש"ס רק דאפשר לשנות אבל לא דמשנה ודאי אבל לפמ"ש א"ש דהא דסי' דאוריי' דלא מחזקינין עוד איש כזה כיון שאין מוחזק לנו. וא"כ בשומא דאפשר דנשתנה לאחר מיתה אין אנו מחזיקין כזה והרבה ב"א יש בהם סימנין. רק דוקא כסימן זה אין מחזיקין ובכה"ג באמת אין מחזיקין שהיה אדם דוגמתו בעולם והבן היטב

גמרא כליו דחיישינין לשאלה הא דלא ניחא לש"ס מיד לתרץ כליו בחיורי ובסומקי ואי דקשיא א"כ השתא בגופו לא מהני סי' גרועים כש"כ כליו א"כ גם למ"ד סימנין דרבנן קשה דלמ"ל למתני כליו. ואפשר לומר דסי' גרועים באמת ק' פשיטא ולמ"ל לתנא לאשמעינין הרי אפי' באבדה לא מהני סי' גרועים. אך כוונתו דאפי' יש בו סימנים וכבר כתבו תוס' גיטין בסוגי' דשיירות מצויות דדבר שיש בו סימן יש בו טביעות עין וא"כ ס"ד דע"י סי' יש טביעות עין אפי' אם אין הפרצוף שלם וקמ"ל דלא וכ"ז בגופו אבל בכליו חיורי וסומקא ק' פשיטא ודוק. והא דמשני הש"ס כליו בחיורי וסימקי צריך לומר דמתני' סי' בגופו ובכליו פירושו דתרוייהו בהדדי לא וקמ"ל דסימני' גרועים כאלה לא מצטרפי לסי' אמצעי

והנה יש ליישב מתני' דכליו הוה רבותא יותר מגופו דס"ד דדוקא בגופו דנשתנה מחיים למות אין הסימן ראיה שזה הוא דעשוי' להשתנות ולכן קמ"ל דאפי' בכלים דלא שייך לומר כזה אין סימנין מועילין. או די"ל משום דסימן בגופו מצוי' בבן גילו עיין שיטה מקובצת. ולדעת הב"י ושיטתו דלמ"ד סי' דרבנן ודאי חיישינין לשאלה הנה לק"מ דגם למ"ד סימנין דרבנן מתני' דקתני כליו היינו אפי' סימנין מובהקין ביותר דחיישינין לשאלה וקושית הש"ס לא היה רק מגופו והש"ס דנקט בתירוצו גם כלים היינו לומר דגם אי סימני דאורייתא חיישינין לשאלה. והא דפריך הש"ס מחמור בסי' אוכף דוקא השתא ואדרבא לפמ"ש הב"י דאי סי' דרבנן חיישי' לשאלה אפי' בכלים דלא מושלי אינשי לא מתרץ הש"ס מידי וקשה למ"ד סי' דרבנן חמור בסי' אוכף היכי מהדרינין. והנראה דלמ"ד סי' דרבנן יש לומר הא דקאמר התורה דמהדרי' חמור (בסי') [בעדי] אוכף היינו היכ' שנתן סי' בחמור ורק סי' דרבנן דחיישי' דאתרמי מלתא כמלתא וא"כ בעדי אוכף שפיר מהדרי' דהוה שאלה דיחיד ודוקא לשאלה דרבים (לא) חיישינין אבל למ"ד סי' דאורייתא ליכא למימר כה"ג ושפיר פריך הש"ס חמור היכי מהדרינין בסימני אוכף. והא דפריך הש"ס ממצאו קשור בכיס דניחוש לשאלה אע"ג דהתם שאלה דיחיד ליוסף בן שמעון אחר יש לומר כמ"ש הרשב"א בסוגי' דשיירות מצויית דבהוחזק יב"ש הוה נפילה דרבים עיי"ש

והנה אם נימא דשני סימנים אמצעים מצטרפין לסימן מובהק א"כ למ"ד סי' דרבנן קשה דנקט מתני' בגופו ובכליו השתא בגופו לא מהני כש"כ בכליו ואין לומר דחדא. קתני דהרי באמת מצטרפין וצריך לומר או דבאמת כליו אפי' בסי' מובהק מטעם חשש שאלה או כמ"ש דס"ד דגופו משום דעשוי' להשתנות ונשתנה הגוף וא"כ הכא בב"מ דאכתי לא אסיק סברא דעשויה להשתנות או סברא דמצוי' בבן גילו א"כ ע"כ דנקט כליו דאפי' בסי' מובהק לא מהני דחיישי' לשאלה ושפיר פריך הש"ס בתר דמסיק כליו בחיורי וסומקי ממצאו קשור למ"ד סי' דרבנן דע"כ חיישינין לשאלה אבל שם ביבמות דכבר אסיק הש"ס שומא מצוי' בב"ג או עשוי' להשתנות א"כ למ"ד סי' דרבנן לא מוכח ממתני' דחיישי לשאלה וקו' הש"ס רק למ"ד סי' דאורייתא להך לישנא דכליו חיישינין לשאלה ודוק היטב. עיין אחרונים הקשו לשיטת ב"י דלמ"ד סי' דרבנן אפי כלי' דלא מושלי אינשי חיישינין לשאלה אם כן קשה דהיאך אמרה תורה דמהדרינין חמור (בסימני) [בעדי] אוכף וכבר כתבנו ליישב דאיירי בנתן סי' בגוף החמור ועדים באוכף דהוה שאלה דיחיד בכלים דלא מושלי וכזה ודאי לא חיישינין ולעומת זה קשה להנך פוסקים דס"ל דלא חיישי' לשאלה א"כ למ"ל קרא דמהדרי' אמור בסי' אוכף דלא מושלי הרי אפילו בשאר כלים לא חיישינין לשאלה. ואפשר ליישב דאיירי ביש סי' בחמור גופא ואין בעל האבדה מכיר סימני חמור רק סי' אוכף א"כ ס"ד דבכה"ג ודאי חיישינין לשאלה מדאינו מכיר סימני חמור ודאי אינו שלו דמסתמא הבעלים בקיאים בסי' (כלים) וקמ"ל דאפ"ה לא חיישינין לשאלה ולפ"ז מוכח דבשאר כלים אע"ג דלא חיישינין, אם לא מכיר סי' חמור לא מהדרי' ע"י סי' דשאר כלים מדלא מכיר סי' חמור ודאי חיישינין לשאלה דשאר כלים ודוק

והנה כבר הזכרנו ד' הנ"ב דהא דילפינין מאבדה איסורא דא"א היינו דמוציאין ממוצא אבדה דמוחזק. וא"כ גם לענין שאלה דפריך הש"ס חמור בסי' אוכף היכי מהדרינין ניחוש לשאלה ק' דלמא לענין אבדה דלא מוחזק לא חיישינין לשאלה וצריך לתרץ ג"כ כהנ"ל דהרי אי חיישינין לשאלה הוה יאוש על החמור ומוציאין מהמוצא אבדה. אך כ"ז אם אין סי' בחמור גופא. וא"כ ק' דלמא הא דאמרה התורה דליהדר חמור בסי' אוכף היינו ביש סי' בחמור גופא דליכא יאוש ושפיר בממון כזה לא חיישינין לשאלה דאין מוציאין ממוחזק. וצריך לומר כהנ"ל דאם יש סי' בחמור ואין מכיר בסימנים ודאי גם אבדה אין מחזירין דיש ראיה דשאולה היא בידו לפי דלא אסיק עדיין דאוכף לא מושלי אינשי אך כ"ז למ"ד סי' דאוריי' אבל למ"ד סי' דרבנן שפיר יש לומר דאיירי דיש סי' בחמור ובאמת מכיר הסימנים רק דלא מחזירין ע"י סי' ואם כן יאוש ליכא דע"י סי' שכיח עדים ושפיר מחזירין ע"י אוכף ול"ח לשאלה וא"כ שפיר יש לומר כשיטת ב"י הנ"ל דלמ"ד סימנין דרבנן ודאי חיישינין לשאלה וקושית הש"ס חמור בסי' אוכף דוקא למ"ד סי' דאורייתא ודוק היטב

גמרא לא בעדים עיין מלחמות כ' דס"ד דצריך דוקא עדי נפילה קמ"ל דסני בעדי אריגה. וקשה לי א"כ דצריך דוקא עדי נפילה היאך נפרש חמור בעדי אוכף? וצ"ע טובא

גמרא את"ל סי' דאורייתא וכו' סי' ועדים [ינתן לבעל העדים] עיין רא"ש כתב דאפי' דעדים שהיה שלו עדיף מסימנים לכאורה ק' הלא עדים שהיא שלו אין ראיה שגם עכשיו היא שלו ורק מכח חזקת מרא קמא ואי סימנים דאורייתא וכי אין כח בסי' להוציא מחזקת מרא קמא והרי