אהל אברהם צג

מוכח יאוש ורק אי יאוש ילפינין משמלה ע"כ אשר תאבד אתי דאפי' בצווח מותר בשטפה נהר וא"כ אי שמלה לסימנין ע"כ אשר תאבד ליאוש ושוב אין צריכא לימוד שמלה לסימנין דאי יאוש קני סי' דאורייתא [אב"ה הכוונה לפהדר אבדה בסימנין] שאל"כ איכא יאוש ושפיר מוכח דשמלה ליאוש וסי' ממילא מוכח דהרי בכל אופן איכא קרא ליאוש ודוק היטיב

אופן אחר ליישב קושיא זו דמנ"ל דשמלה אתי ליאוש דלמא לסימנין לחודא. והוא לפמ"ש הנודע ביהודא מהדורא ב' ליישב דהיאך ילפינין משמלה דסי' דאורייתא ומהדרי' גט בסימנים דלמא ממון דליכא מוחזק קיל ומיישב שם כיון דאי לא מהדרינין בסימנים הוה יאוש וקני מוצא אבדה וע"י הסי' מוציאין מהמוצא אבדה הוה ממון שיש בו מוחזק ושפיר ילפינין מיניה גט עיי"ש. והנה לפ"ז י"ל דודאי הא דמחזירין אבדה בסימנין ולא חיישינין שמא אחר אבד טלית זה משום הפסד דבעל אבדה לא חיישינין וע"ז מהני סי' מדאורייתא כיון דאין כאן מוחזק ואפי' בריא ושמא בריא עדיף היכא דאין מוציאין ממון אע"ג דהכא איכא בריא גרוע מ"מ סי' פשיטא דמהני בזה. ורק נגד (בעל) [מוצא] האבדה דהוא מוחזק באבדה זו והרי אי לא מהדרינין ע"י סי' האבדה קני ביאוש. והסי' הם הגרם להוציא האבדה מידו וע"ז צריך קרא דסי' דאוריית' והוה כעדים להוציא ממוחזק דהיינו (בעל) [ממוצא] אבדה ואבעי' דש"ס כך דהרי גם ע"י סי' מוציאין ממון כגון אגודה של שטרות דמהדרי' למלוה ע"י סימנין ובכה"ג מספקא ליה להש"ס אי סי' דאורייתא דהוה כעדים להוציא ממון והיינו משום דילפינין משמלה דאי לא הוה מהדרינין בסי' הוה יאוש וקני מוצא אבדה וכיון שמוציאין ממוצא האבדה שפיר מוכח דסי' דאורייתא להוציא ממון וה"ה בגט או דלמא דבכה"ג סי' דרבנן והא דשמלה מהדרינין בסי' היינו משום דגם אי לא מהדרינין בסי' לא מייאש כמ"ש תוס' דע"י הסי' ימצא עדים וכיון דליכא יאוש ולא קני מוצא אבדה ולא מהני הא דמהדרינין בסימנין רק נגד החשש שהוא של אחר ואין כאן מוחזק ולא מהדרינין גט בסי' כך בעי' דש"ס וא"כ לק"מ קושיא הנ"ל דמנ"ל דשמלה ליאוש וסימנין דלמא לסי' לחודא, זה אינו דאם יאוש לא קני ולמוצא אבדה בכל גונא אין זכות באבדה פשיטא מסברא דמהדרינין אבדה בסי' ואין צריך קרא וע"כ אתיא שמלה ליאוש וממילא מוכח דסי' דאורייתא כהנ"ל דאל"כ איכא יאוש אפילו בשמלה ודוק היטיב

ובזה יש ליישב הא דמתרץ הש"ס עד דרוש לא בעדים ועיין הרז"ה הקשה לפי' רש"י דל"ל קרא [אב"ה דאי בעדים שהוא שלו תיפוק ליה משמלה כיון דל"ל סימנין דאורייתא ע"כ בעדים מהדר עיי"ש] ולהנ"ל יתיישב דהש"ס רצה לפשוט דעד דרוש אתי' דמהדרינין בסימנין אע"ג דמוציאין ע"י הסי' ממוצא אבדה שמוחזק ולהחזיק סברתו דסי' גורמין היאוש אב"ה הכונה כדברי הנו"ב דאי לא מהדרינין מיאש עכ"פ] וע"ז קאמר לא אלא לעולם סי' דרבנן והסי' אין גורמין היאוש וא"כ הסברא דסי' מהני להחזיר אבדה בסי' דאין כאן מוחזק וע"ז אתי' עד דרוש למעט דאעפ"כ לא מהני סי' רק עדים ויתיישב בזה מה שיש להשיב על דברי דלפמ"ש דהא דמספקא ליה לש"ס אי סי' דרבנן היינו בגונא שמוציאין ממון. וא"כ מה פריך הש"ס לקמן וכי עביד אינש טובה לעצמו בממון שאינו שלו הרי לא איכפת לן בבעל אבדה דע"ז מהני סי' מדאורייתא ורק נגד המוציא סי' מדרבנן אבל לפ"ז הרי בתר דמדחה הש"ס לא בעדים ע"כ אי סי' דרבנן לא מהני אפי' נגד בעל אבדה ואע"ג דליכא יאוש לא מהדרינין אבדה ע"י סי' מדאורייתא ושפיר פריך הש"ס וק"ל

מתניתין ויש לה תובעין. הראשונים דחקו לפרש לדעת הירושלמי דקאמר דיאוש ילפינין מאשר תאבד היאך מפרש מתני' דתובעין עיין ש"מ. והנראה דהנה לקמן במתני' דאמר האבדה ולא אמר סימניה לא יתן ולר' יהודה דאבדה מכריז פי' מתני' כפשוטה דלא מהדרינין ע"י גלימא. ועיין פני יהושע הקשה שם דלמ"ל לתנא לאשמעינין כזה הרי מהא דאין חייב להכריז דבר שאין בו סי' מוכח דגלימא לא הוה סימן. והנראה בזה ליישב דבל"ז קשה מה ס"ד דמהדרינין בגלימא וכי חדא גלימא איכא בעולם ואם הוא אבד גלימא מהיכן ראיה שזו אבדתו. ולכן נראה דהנה למ"ד סי' דרבנן טעמא דניחא לבעל אבדה. וא"כ לכאורה קשה דגם בסימנין גרועין נחזיר אבדה דודאי ניחא לבעל אבדה כזה. דהרי השתא דלא מהדרינין ע"י סי' גרוע איכא יאוש ולא תהדר כלל ואי מהדרינין ע"י סי' גרועין אפשר שתבוא אבדתו לידו. וצריך לומר דדבר שאין בו רק סי' גרוע לא ניחא למוצא אבדה דתהדר דדוקא אבדה שיש בה סי' ואין בה יאוש כמ"ש תוס' שפיר ניחא למוצא אבדה דתהדר אבל באין בו רק סימן גרוע ולא שכיח שימצא עדים דאיכא יאוש לא. ובזה מיושב דקאמר הש"ס תחלה דניחא למוצא אבדה וק"ל

וא"כ גם בסימן גלימא אי אבדה מכריז צריך לומר כזה דהא דלא מהדרינין ע"י גלימא לסי' דלא ניחא ליה למוצא אבדה. ואך כל זה אם אין בו סימן אחר אבל אם יש בו סי' אחר אמצעי שמהדרינין ע"י האבדה ואין יאוש באבדה זו הרי לא איכפת למוצא אבדה דתהדר ע"י סי' דגלימא והא דבאמת לא מהדרינין ע"י סי' גלימא היינו דשם לא ניחא ליה לבעל אבדה דמסתמא בעל אבדה יודע מסימן אמצעי ולא ניחא לי' דתהדר ע"י גלימא. ואמנם יש מקום לומר דניחא ליה לבעל אבדה אפי' בדבר שיש בו סי' דתהדר ע"י סי' גלימא דזמנין לא ידע הסימן אמצעי וכ"ע לא ידעי שאבד גלימא ותהדר לידו ע"י סי' גלימא כמו דמהדרינין ע"י סימן אמצעי אע"ג שיש סי' מובהק. וא"כ לק"מ קושי' פני יהושע דמהא דלא מכריז דבר שאין בו סי' לא מוכח דלא מהדרימן דבר שיש בו סי' ע"י סי' גלימא דבדבר שאין בו סי' לא ניחא למוצא: אבדה. אבל דבר שיש בו סימן ניחא (לבעל) [למוצא] אבדה וס"ד דגם (למוצא) [לבעל אבדה] ניחא וקמ"ל. ודע דאע"ג דהא דקאמר הש"ס דמהדרינין בסימנין ע"י דניחא היינו למ"ד סי' דרבנן מ"מ הרי גם אי סי' דאורייתא יש מקום לומר כן על סי' גרוע כמו גלימא וכדומה מתקנת חכמים והבן

אופן אחר ליישב זה, והוא דסלקא דעתך דאם אמר גלימא דמהדרין לו אבדה דניהו (דאבדה) [דגלימא[ אין סי' דהגלימא שלו היא ואולי נאבד לאדם אחר ג"כ גלימא מ"מ אכ"ל דהתורה אמרה דאין ספק מוציא מידי ודאי וכיון שנודע ע"י אמירתו דלו נאבד גלימא דאל"כ מנא ידע שגלימא מצא לא חיישינין לנפילה אחרת שגם לאחר נאבד גלימא וקמ"ל דלא מהדרינין רק ע"י סימנין דצריך ראיה דהאבדה שלו וחיישינין לנפילה דרבים שגם לאחר נאבד גלימא. והנה לפ"ז יש לומר דבאמת הסברא דמהדרינין אבדה אם יש רק ראיה שנאבד לו כזה ולא חיישינין לנפילה אחרת רק מהא דכתב התור' שמלה מוכח דלא מהדרינין רק ע"י סימנין ולא ע"י גלימא דאל"כ כל אבדה חייב להכריז. ויאוש ודאי ילפינין מאשר תאבד ולולא דילפינין מאשר תאבד יאוש הו"א משמלה דצריך סי' למהדר ואם אין בה סימנים צריך עדים אבל שיהיה למוצא אבדה [אם יש לו עדים] לא דיאוש לא קני דשמלה לא אתי רק לגלות דדוקא בסימנין מהדרינין ולא ע"י גלימא רק כיון דילפינין מאשר תאבד דיאוש קני ומשמלה ילפינין דלא מהדרינין בסי' דגלימא ממילא דבר שאין בו סי' שלו וזה פי' מתניתין דשמלה אתי דדוקא ביש סי' ותובעין שאין מיאש חייב להכריז אבל דבר שאין בו סי' ואין תובעין שמיאש דגלימ' א"ס [א"ח להכריז] וכ"ז לבתר דילפינין מאשר תאבד יאוש כן נ"ל פי' מתני' לדעת ירושלמי ודוק היטיב. [אב"ה הכוונה דשמלה רק אתי לאשמעינן דבאין סי' אין חייב להחזיר והו"א דבסי' גלימא אין מחזיר אבל בעדים מחזיר ולהכי צריך למנקט תובעין דמיאש וא"מ אפי' בעדים

וא"כ הא דצריך לימוד דמחזירין אבדה ע"י סימנין היינו בתר דגלי לן קרא דשמלה דאין מחזירין ע"י גלימא רק דצריך ראיה דהאבדה שלו וא"כ צריך לימוד אי סי' דאורייתא או לא וא"כ מיושב הא דקאמר רבא אי כתב רחמנא שמלה הו"א ה"מ בעדים דגופא ומה תלי' זה בשמלה הרי בלא שמלה ג"כ חמור צריך לעדי אוכף ולהנ"ל א"ש דבלא שמלה וגלימא הוה סי' א"א למדרש חמור לאוכף דלמ"ל סימני או עדי אוכף הרי בל"ז מחזירין בסימן מה האבדה ודוק: