אהל אברהם ט

ד' המשורר הקדוש ראש דברך אמת ולעולם כל משפט צדקך, והוא דאם תשובה רק מועיל ברחמים אין זה משפט רק חסד כמו שאמרו על דוד חסד ומשפט וכו' לא כן כי התשובה עפ"י דין הוה משפט. וא"כ הכונה ראש דברך אמת שתשובה הוא דין

אכן התשובה היא טובה גדולה מכל הטובות שהטיב הבורא יתברך עם האדם, אך היא טוב למשתמש בה ויקחנה למזור ותרופה, אבל להעומד במרדו רעה היא ירדו שאולה מפאת שלא חזר בתשובה ומפני זה לא התחיל הקב"ה במדת רחמים כי הוא מעורר הדין עליו, וזהו שיתף רחמים לדין [הכונה שגם מהרחמים נעשה דין] כי אין רחמים בדין והדין קשה על ידי שאינו חוזר בתשובה

ואמנם לשון רבותינו ז"ל נפש החוטאת במה תתכפר, שמדה"ד אמר תמות חטאים תרדוף רעה נראה לפרש שיחתם הנאמר ברות הקודש, כי מעולם הדין נותן שתשובה יועיל ואין לך ד' שעומד בפני תשובה. והן כבר האריך החסיד בחובת הלבבות כי התשובה היא מפנים שנים אם מפאת הערת נפשו הערה שכליות, אם מפאת התעוררות זולתו ע"י מוכיח או ע"י מעשה כי בדברים לא יוסר, והן עתה ודאי הדין נותן כי מי ששגה בחטא ושב מעצמו לילך בדרך ה', יתר מרעהו צדיק לקרבו ולקבלו בתשובה, אך לעורר האדם על תשובה היא לפנים משורת כדין, כי אם גם הוא בשר עלול לחטוא, הלא זאת ישים אל לבו לדעת כי לא עשה כהוגן ושב ורפא לו. וזהו דברי רז"ל נפש החוטאת במה תתכפר אם להעשות עמה לפנים משורת הדין לעוררה על תשובה ולזה מדת הדין אמר חטאים תרדוף רעה הכונה שעברה גוררת עברה ואם לא היה ביכלתו לעמוד נגד תאות לבו הרע בתחלה טרם טעם טעם איסור היאך יעמוד נגדו אחר שכבר ניסת ונעכר הגוף ולכן טוב לו המות והתורה אמרה קרבן אשר ממנה יעורר לשוב ומדת הרחמים אמר תשובה עפ"י התעוררות הנביא או יסורין כאשר ייסר איש את בנו

אכן כל זה בעברות בפועל, בחומר הגוף אבל בעברות השכל והנפש שכבר נשלט בו המינות ר"ל ע"ז נאמר כל בואיה לא ישובון ואין כונתם שאין הקב"ה מקבלו בתשובה, ח"ו אין לך דבר שעומד בפני התשובה רק שלא ניתן לו סיוע וחיזוק בתשובה כמו לשאר חוטאים וממילא רחוק ממנו התשובה, ואעפ"כ אם יתאמץ בתשובה מקבלו. ולכן אמרו כל הפורש ממינות מיד מיית כי לא יאומן בו שיעמוד בתשובה מחמת שאין לו סיוע. וזה כונת רז"ל שאמרו ששמע אחר בת קול שובו בנים שובבים חוץ מאחר עיין של"ה הקדוש דחק הרבה הלא אין דבר שעומד בפני התשובה ועפ"י דברינו כונתם כי דבר ה' עושה רושם **(וע"ז הדרך המתיק ד' הש"ס שבת י"ב ע"ב אני אקרא ולא אטה כמה גדולים וכו' עיין שם תוס' ד"ה ר"נ דמקשה מלא יאונה לצדיק. על פי הדברים הנאמרים א"ש דגם שלמה המלך לא היה ראוי לכך לסיר ולנטות, ואך התוה"ק אמרה לא ירבה ולא יסור אין חכמה ואין מצה הדבור עושה רושם שא"א להמלט, אשר זה כונת הש"ס שבת כמה גדולים דברי חז"ל ע"י שהיו אומרים לא יקרא לאור הנר, זה פעל עליו להכשל בנטיה.)** ובזה כי יתעורר העם על תשובה עפ"י נביא או ע"י בת קול וכדומה היא הסיוע, וזה כונת הכתוב (דברים ל' י"א) כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוה דייקא ע"י המצוה לא נפלאת היא כי הדבור משפיע קדושה וקרוב הדבר בפיך ובלבבך לעשותו. וא"כ הב"ק שנשמע שובו בנים שובבים היא ההתעוררות והסיוע וע"ז סיים חוץ מאחר שלא נקרא בתוך הקרואים להיות לו סיוע רק אם ישוב מעצמו. ומעתה קם דינא שתשוב' מועיל אם ישוב מעצמו והרחמים הוא המסייע לתשובה ואך בחטא הנפש השכלי אין לו סיוע

והנה חזרה יתכן משני פנים, הא שמתחלה לא ידע וקצרה ידו מלהשיג העתיד ולכן חשב מתחלה כך ואח"כ ראה כי לא תצלח הדרך בזה. והב' שגם מתחלה ידע שא"א לעולם להתקיים בזה ואך יקוב הדין ההר ואמנם בבוא התור לשלם גברה מדת הרחמים, ושנים אלה נתעלה הבורא ב"ה להמצא אתו. האחד, כי הוא היודע כל עתידות, והב' כי אין הרחמים לו ח"ו ממדות ההכרח כאשר המה לאדם רק מחפץ ורצון הפשוט. ובזה יש לפרש מאמר המשורר (תהלים קמ"ה ט'-י') טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו יודוך וגו' עפ"י מש"כ החוקר אלקי בחובת הלבבות כי על כל הטובות שנעשה בין האדם מאב לבן ומשאר אנשים רחמנים מכולם ההודאה להבורא ית"ש אשר נתן בהם מדת הרחמים והמה מוכרחים באלה, , לא כן הבורא ב"ה בחר ברחמים מפאת הרצון הטוב וראוי לו הודאה. וא"כ כונת המשורר הק' טוב ה' ורחמיו שקדמה הטובה והיא הסיבה לרחמים לא שהרחמים ח"ו סיבה להטובה ועי"ז יודוך כל מעשיך

ועפ"י דברינו זה דברי הנביא יעזוב רשע דר כו הוא החוטא בפועל מעשה רע כי גם המרים יד נקרא רשע ואיש און הוא שנשתקע בחטא עד כי גברה המינות אצלו הוא יעזוב מחשבותיו המינות, ולזה אמר נגד הרשע וישוב אל ה' כי אין צריך להשיב מעצמו כפי מדה"ד רק ע"י סיוע מלמעלה ממדת הרחמים. אמנם האיש און צריך לשוב אל אלקינו מדת הדין בלי שום סיוע כי ירבה לסלוח אפילו מינות אם מתעורר מעצמו, ולזה אמר אל תחשוב שהיאך יתכן במדת הדין תשובה, הלא הדין אמר חטאים תרדף, כי לא מחשבותי מחשבותיכם לא איש אל ויתנחם, גם מפאת רחמנות לא יתכן חרטה כי לא דרכיכם דרכי להיות ח"ו המידה מכריח לרחם, כי כאשר גבהו שמים משפיעים מארץ המקבלת השפע כן גבהו דרכי מדרכיכם שאתם מוכרחים לרחם מפאת הטבע לא כן דרכי ה'. וכן הידיעה לו יתברך יחיד אחד האמתי לא יקבל מזולתו אין בו חרטה ונחמה ושינוי וא"כ קם הדין ג"כ ואם שאמר נפש החוטאת תמות חטאים תרדף רעה לא היתה הכונה שלא יועיל תשובה רק שלא יהיה לו סיוע כי כאשר ירד הגשם כן יהיה דברי לא תשוב ריקם ע"כ לא מסכים הדין לרחמים לעוררו בתשובה לסיוע, וזה כונת חטאים תרדוף, אבל תשובה ודאי מועיל מדינא. וי"ל עוד עפ"י מה שפירשו רז"ל מתי קרוב ומתי בהמצאו ועדיין הכפל לא נתפרש ואך הכונה עפ"י דברינו בהמצאו הם הימים הקדושים גם שלא יבצר ממנו מאומה, וקראוהו בקרוב הוא כשהוא בצרה מיסורים וקרוב ה' לנשברי לב, וזה וישוב אל ה' הרחמים מי אשר נתעורר על התשובה וירחמהו להושיעו מצרת נפשו ואל אלקינו הדין מי שלא נתיסר ביסירי' ונתעורר מעצמו וכפי הנ"ל - המקום יחזק לבנו בתשובה שלימ' ולא נגע לריק ח"ו ונהי' מעובדי שמו אמן

ד) (ליו"כ) - (יומא פ"ו) גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר (הושע י"ד ב') שובה ישראל, כי אם יחטא איש לוי שגדול ממנו צריך מליץ ופרקליט כי איך יעיז פניו מול פני אשר המיר כבודו. אכן אנחנו גם אם חלילה אין לנו מליץ יושר והקטיגור עומד לשטנו בטח לבנו כבן מול אביו כי ירחם. ואפשר הכונה אף אם העון נוגע בכבוד ה' יתברך שחטא בנפש השכלי שורש האמונה ר"ל, אין דבר עומד בפני התשובה כי כך אומנתו של יצה"ר אומר לו עשה כך עד שיאמר לו עבוד ע"ז וא"כ ע"י חטא נפש הבהמי בא לידי כך וזה מרומז בדברי הנביא עד ה' אלקיך כי כשלת בעונך ע"י העון גשמי גאטם לבבו ונסוג אחור מאמונה ר"ל -. גדולה תשובה שדוחה לא תעשה שבתורה שנאמר (ירמיה ג' א') הן ישלח איש את אשתו וגו' הכונה דע"י עברות מטמא את גופו בכל מיני טומאות כמ"ש ונטמאתם בם וא"א לעמוד במקום קדש וע"י תשובה הבטיח לנו הקב"ה לחזור לאיתנו הראשון. וכאשר יעד לנו אם יהיה נדחך בקצה השמים משם אקבצך הכונה ממחיצתו של הקב"ה. - גדולה תשובה שמביא רפואה לעולם שנאמר (הושע י"ד ה') ארפא משובתם אוהבם נדבה, וזה כונת הנביא (שם ז' א') כרפאי לישראל ע"י תשובה ונגלה עון אפרים שאינם חוזרין בתשובה כי ישרים דרכי ה' ופושעים יכשלו בם. ולזה אמר הנביא לכו נא ונוכחה אם יהיו חטאיכם וגו' כי זה מוסר ותוכחה גדולה אחרי שתשובה מועיל לבלתי היות קשה עורף. - גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה שנאמר (ישעי' נ"ט כ') ובא לציון גואל. וזה הכונה בד' הנביא (הושע י' י"ב) זרעו לכם לצדקה שיזרע להתעורר בתשובה ואז קצרו לפי חסד, כי פתחו לי כחודו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם, ואז נירו לכם ניר ועת לדרוש את ה' על גלות השכינה עד יבוא ויורה צדק. והן ראוי לכל איש אמונה לשום על לבו עלבון הדת והתורה וגלות השכיל עד מתי,