אהל אברהם י

עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו ונתקיים בנו מאמר הנביא (ישעיה כ"ד י"ו) אוי לי בוגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו - (הושע ד' ח') אפרים בעמים יתבולל, אבל אין מקרבין אלא להנאתן וזולת זה הם לבושה ולכלימה בעיניהם וזהו כעוגה בלי הפוכה נשרף מצד אחד אכלו זרים כחו שאין מקל ורצועה, וגם שיבה זרקה בו, שאנשי בר לבב להכות בשבט פיהם מלתעות עול אין להם פתחון פה מפאת רשעי עמנו, וענה גאון ישראל בפניו דייקא בפני פריצי עמנו ולא בקשוהו בכל זאת לכן על שבר בת עמי השברתי הצרי אין בגלעד אם רופא אין שם הרי לנו צרי ומזור תוה"ק, ואם בעונינו אין לנו רופא שהדת מתמעט ובקש אמת ואין, אין איש מתעורר להחזיק דת תוה"ק והלואי לא יהיו מחבליה, ונתקיים בנו מקרא (עמוס ח' י"א) ושלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם כי אם לשמוע דבר ה', אך הקב"ה הבטיח לנו שלא להפר בריתו אתנו ולא ישליכנו ככלות כחינו -. ועתה אחינו ב"י אם לא עכשיו אימתי לכו ונשובה אל ה', נעורר איש את אחיו לשוב אל ה' באמת ובלב תמים, כה אמר ה' נירו לכם ניר המולו וגומר וירמיה ד' ג'). עלינו רק לחרוש החומר ולהסיר הקוצים אשר בנו למען יהיה אדמת קודש ראוי לקבל שפעת קדושה כי יום הקדוש הזה הוא מעין עוה"ב לא אכילה ושתיה רק זוכים ורואים פני השכינה, כן מי אשר לא יגרום החטא ח"ו, טועם ביום הקדוש הזה מעין עוה"ב. אור זרוע לצדיק אור הגנוז הצפון לצדיקים ולישרי לב שמחה, וזה נראה הכונה (ויקרא כ"ג כ"ט ל') בעצם היום עיין רמב"ן עה"ת שהאריך מה מרמז, והוא כי יום זה קדש קדשים לבלתי לקבל שום שפעת גשמי רק שפעת קדש וכולנו כמלאכים ולזה לא יעשה מלאכה ולא יאכל לקבל שפעת גשמי, והאבדת הנפש היא מדה כנגד מדה בהיות שהחליף לקבל שפע גשמי וכמו שת"א בכרן בקרן כמו בגופו ובכח עיין רמב"ן שם. והן עיקר העינוי הוא הרגע והעונה הזאת להשליך מעליו חטאיו ולקבל עליו עול התורה והמצות ואז יהנה ויחיה ביום הקדוש הזה מזיו השכינה. ויש לכוין זה במקרא (שם ל"ב) ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב, רק בערב בתוספת יו"כ העינוי עד לא בא עצם קדושת היום אבל בעצם קדושת היום הלא יתענג נפשו מעין עוה"ב ואין כאן עינוי וזה מערב עד ערב חשבתו שבתכם - יהי רצון שיטהר לבנו לעבודתו ויחתום לנו שנת גאולה אמן

ה) (יום א' דסכות) - (סוכה מ"ט ע"ב) דרש רבא מאי דכתיב מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב מה יפו פעמותיהן של ישראל כשעולין לרגל בת נדיב בתו של אברהם אבינו - במדרש תנחומא ולקחתם לכם ביום הראשון וכו' אלא ראשון לחשבון עונות משל למלך וכו' עיין בטור ובאחרונים סי' תקפ"א. והנראה בזה דישנו ג' מיני עברות, האחד שאדם עושה לתאותו שגברה עליו להנאת עצמו, הב' היא ערבות בעד אחרים, והג' הוא המחטיא את הרבים ר"ל. והנה ערבות קל למחול וכן דרך בני מדינה הם ערבים על מס המלך עבור כל בני המדינה רש ואיש תככים, והחלק הב' עברות שחטא לעצמו מפאת התאוה קשה ממנו למחול, והאחרון הכביד אך אין דבר עומד בפני תשובה וזה משל המדרש ומיושב קושית הב"י דער"ה ויו"כ בחדא מחתא. ובזה מדוייק המדרש במ"ש במוי"כ עוסקין במצות ואין עושין עונות לכך קוראו ראשון, דאטו כח היצר לא יגבר בימים שבין יו"כ לסוכות להתגבר התאוה ולעבור עברה והלואי, ופוק חזי כמה בנהרדעי ביו"כ. ואך כונת המדרש דהערבות אין מתחיל רק מיום א' דסוכות דימים שבנתים טרודים אנשי מעשה במצות ולזה מדייק ראשון לחשבון עונות, דעל עון עצמו לא יתכן על הראשון חשבון לא כן על ערבות כמעט רגע והוא סכום חשבון - אשר ע"כ חיוב ביום הקדוש הזה אלה מועדי ה' מקראי קדש לשמוח בשמחה של מצוה לעמוד בפרץ על המנהג הרע אשר מאז, להיות תערובות אנשים ונשים במחולות, ואני גוזר לבלתי היות כאלה, וכבר אמרו רז"ל תיקון גדול היה שם שהיו נשים למעלה שלא יבאו לידי קלות ראש, ואם המה במקום קדוש עשו תיקון, מה יעשה בדור הפרוץ הזה, וכבר אמרו (שם נ"ב) הללו בוכין והללו בוכין צדיקים בוכין ואומרין היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה וכו' וצריך ביאור. ואמנם כן הדבר כי הגדר אשר אסרו חז"ל ביחוד ודבור עם אשה, למי שלבו חלל בקרבו ולא יבא לידי הרהור ידמה לו שהוא היתר גמור, וא"כ יצרו מתגבר עליו הלא דבר הוא ואין בו חטא, וזה כל שגדול מחבירו יצרו גדול. ומעתה הצדיקים נדמה להם כהר שכבשו יצרם מקריבה כל דהוא שלדעתם עתה כי בטל היצר הוא היתר, והרשעים אשר יתורו אחרי לבם הזונה וידעו כי סיבת הדבר היה עון שבאו לידי עברה וא"כ הגדר היה מהראוי וחוב והיצר הטעה לבם אחורנית ונמשל להם כחוט השערה

והנה תכלית מקראי קדש להיות עולה במעלות היראה כמ"ש למען ילמדו ליראה את ה' כי בעלותם להר הקודש לראות פני ה' שמה השפיע להם יראת ה' לעלות ממדרגה למדרגה בהר ה'. והן מלת נדיב יתכן רק דבר שהוא מנדיבת לבו לא יכריח לו דבר, ואם ייטיב דרכו לעלות מעלה אשר לא דרכו בו אבותיו היא נדיבות לב לכן אברהם אבינו אשר היה הראשון לחקור אמונת ה' ולהיות עבד ה' יקרא נדיב לב. וזה כונת הש"ס מה יפו פעמותיהן של ישראל בשעה שעלו לרגל שהלכו ממדרגה למדרגה בת נדיב שעלו מעלה יותר מאשר קבלו מאבותיהם וזה בתו של א"א. והוא כונת הש"ס ואעשך לגוי גדול עד והיה ברכה בך חותמין כי תחלת הברכה היא על שהשרה הקב"ה שכינה בינינו לתת לנו תורת אמת ידיעת ה' ואמונתו, אך החתימ' לא יתכן רק על גמר הדבר היא שיעלה מעצמו מעלה מעלה יותר ממה שנמסר לו ולזה בך חותמין במדרגת נדיבת א"א

ו) (לשבת חנוכה) - בהעלתך את הנרת אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות ויעש כן אהרן. רש"י בשם ספרי להגיד שבחו של אהרן שלא שנה. והנראה דכבר מבואר דהמנורה מרמז על חכמת התורה כי נר מצוה ואור תורה, ושבעת הנרות רומזים על שבע חכמות יאירו מול האמצעי כי היא התכלית האמתי וכולם טפלים לחכמת התורה וממנה נובעים. אולם להשגת חכמת האמת א"א לבוא כ"א בהזדכך החומר מתאות הבהמיות זאת התורה אדם כי ימות וכבר אמרו עד שאתה מתפלל שתשיג חכמה תתפלל שלא תמלא בטנך מתאות עוה"ז. וע"ז מרמז גוף המנורה שהיא זהב טהור מירכה עד פרחה כולם על תכלית אחד להשיג החכמה לא תאות עוה"ז, וזה השבח של אהרן שלא שנה מלקיים מה שהמנורה מרמז להאיר מול פני המנורה על החכמה האמתי אשר זה א"א רק אם הגוף זך וטהור ולזה אמר אח"כ וזה מעשה המנורה מקשה זהב

והנה ידוע כ' בהשפעת החומרי, פני המקבל שפע כבושים ונסתרים מהמשפיע כרום זלות לבני אדם, ובירוש' מביאו הר"ש פ"א דערלה משנה ה' א"ר יודן בר חנן סימנא דאכיל מן חבריה בהית מסתכלא ביה, משא"כ בהשפעת החכמה. ורבינו הקדוש אמר דראה ר"מ מאחוריו ואלמלי ראוהו מלפניו וכו' והטעם ברור ונודע כי השפעת החומרי מחסר מהמשפיע להתיש כחו, לא כן בהשפעת החכמה דומה לאור לא יחסר כלום ועוד מוסיף לו בחכמה וליכא כיסופא. והן שאר חכמות אשר המה סעיפי ותולדות החכמה העליונה פרפריאות לחכמת התורה אם יחזרו למקומם לחכמת התורה ולא תחליש כחה המה במדרגת משפיע ולא יבושו מפאת החכמת האמת כאמור אולם אם ח"ו יתעו מדרך חכמת האמת להתיש כחה המה דוגמת מקבל שפע חומרית להסתיר פנים מהמשפיע, אשר זה מצות מעשה המנורה אל מול פני המנורה שיהיו שאר החכמות שבים למקורה

ובזה יש לבאר דברי הש"ס שבת כ"ב ע"ב מחוץ לפרוכת העדות יערוך וכי לאורה הוא צריך והלא כל מ' שנה וכו'. דהנה התוה"ק אשר היתה אורח שעשועים היא מושל במערכות השמים אשר מפאת זה אין מזל לישראל, וכבר פרשנו הכתוב ה' קנני ראשית דרכו מפאת שהתורה נבראת קודם העולם קדם מפעליו מאז היא מושלת על מערכת השמים לעשות פעולת מאז ומקדם. ואמנם הנהגת התורה באופן זה על ב' פנים הא' עפ"י הטבע בשדוד מערכות כמו ונתתי מטר ארצכם בעתו ועולם כמנהגו וזה הנהג בהם מנהג ד"א ויפה ת"ת עם ד"א והב' חוץ לטבע ממש כאוכלי המן. ויש לפרש כונת המדרש הים ראה