אהל אברהם ח

לפרנס עצמו בלי רחמי ה'. [או דיש לפרש כי הזכרון בזה יום הקדוש כבקרת רועה עדרו הוא חסד מהבורא למען יקבל האדם שפעת אמונה וקדושה ט"י הזכרון וכמ"ש הרמב"ן ז"ל עה"ת (במדבר א' מ"ה) הטעם על המנין ע"י משה אבי כל הנביאי' ואחיו קדוש ה', והיא חסד ורחמים מהבורא ית"ש שלא ישתקע האדם באהבת העולם וזה זוכר יצוריו לחיים היא ג"כ ברחמים בל שפעת קדושה. וזה פירוש הפייטן זכר החיים עד כמה הם חיים הן למות אם לחיים חי ח"י יזכור, עוד יוסיף בו שפעת אמונה וחי נצחית] והן השמים הם אישים רוחנים ששים ושמחים לעשות רצון קונם ואם כי נראה לעין האדם כי הם המשמשי' לצרכי העולם הן לא נפלא מה' להיות מעשה ידיו משמשים לשני פנים האלו וגם ע"י השפעה לארץ עושים רצין קונם ומספרי כבוד עליון. ולזה ידמה אדם לעמל יולד בזעת אפו יאכל לחמו ועומד לעשות רצון קונו לשמור מצותיו וגם בהשתדלותו לצרכי גופו יעשה רצון הבורא ב"ה אם כונתו לשמים לעבודת ה' כי לכך נוצרת וזה תכלית הבריאה וזה כימי השמים על הארץ אשר אם אמנם נראים שתכליתם לטובת האדמה ממגד שמים ומאיר לארץ ששים ושמחים לעשות רצון קונם ונהנים מזיו השכינה -

ב) (לתקיעת שופר) (ר"ה ט"ז ע"א) א"ר אבהו למה תוקעין בשופר של איל אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקדת יצחק בן אברהם ומעלה אני עליכם כאלו עקדתם עצמכם לפני - הנה התרועה יורה על הכנעות ושפלות האדם נגד הבורא ב"ה גנוחי גנח וילולי יליל והמה שני מיני יראה יראת העונש מפאת, מעשיו המכוערים שהם חולי הנפש אשר החולה מפאת חולשת גופו גונח בקול שברים וילולי יליל מפאת יראת התרוממות אשר בעת משער בנפשו גדולת הבורא ב"ה יאחזמו חיל ורעדה מהערך של גדולתו וזה וגילו ברעדה לשרידי ה' משיגים דרך הקדש, אשר זה כונת המשורר הקדום אשרי העם יודעי תרועה להיות ההכנעה והיראה מפאת שבאור פניך יהלכון לא יראת עונש. והן אבינו הזקן כאשר נצטוה על עקדת יצחק גם שנאמר לו ביצחק יקרא לך זרע לא הרהר ח"ו אחר דבר ה', כי הן עיקר תכלית הזרע היא לא תהו בראה רק לקיים דבר ה' להדריכם בדרך התורה והיראה למען יתרבה כבוד שמים, אשר ע"כ נטע הבורא ב"ה בלב האדם לי"ח אהבה רבה אהבת עולם משא"כ בטבע שאר בעלי חיים לרחם על עולליו אך ורק כ"ז שהם צריכים לאמם מה שמוכרח לקיום העולם כי בעניני עבודת הבורא ימים ידברו לילך מחיל אל חיל וגם השפעת הקדוש' היא מאבותינו פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני הלבנה שהולך ומתמעט וצריך הבן לעזר אבותיו גם כי בא בימים לכן שם חק הטבע באדם כזה - וא"כ מי אשר זכה לגדל על ברכיו זרע ברך ה' המסכים להיות עולה היא זרע אמת כן יבורך גבר ירא ה'. והנה בהציוי נאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת ואח"כ בדברי המלאך לא נזכר דבר מאהבה רק ולא חשכת את בנך את יחידך, והוא הדבר כי מפאת העקדה נראה וניכר כי לא אהבת אנושי כשאר בני אדם היה לאבינו הזקן לבן יחידו רק לאהבת ה' למען יצוה את בניו אחריו ושמרו דרך ה' כי זה כל האדם. וע"כ לאחר הנסיון לא נזכר בדברי המלאך לא בפעם ראשון ולא בשנית אהבה ליצחק וזה אפשר כונת המקרא כי עתה ידעתי כי יר"א אתה ולא חשכת את בנך את יחידך אשר לכאורה המקרא הפוך, ואך כי ממעשה העקדה נודע כי כל מעשיו לש"ש ובחר בחיים לו ולזרעו אחריו רק למען ילמדם ללכת בדרכיו וליראה אותו, וא"כ לא היה נחשב לו ישמעאל לכלום וזהו אשר ע"י העקדה נתברר שיצחק נחשב לו לבן יחידו, אמנם דבר ה' אל תשלח ידך היה עוד מהנסיון כי שם נאמר כי עתה ידעתי בי ירא אלקים אתה כאלו עשאו מיראה לא מאהבה. אך לוא היה הסכמת אבינו הזקן לעשות רצון השם יתברך רק מפאת היראה הן בבוא דבר ה' אליו אל תשלח ידך לא היה באפשרי בכח הטבע של אדם לעצור ולפוג לבו מפאת גודל השמחה וגם לחוס על בנו להתיר קשרי ידו ורגלו ולתמכו למען החיות נפשו להשיבו מאימת המות אשר היה לו אך לא פן עשה אבינו האב הרחמן, לא היה נחשב בעיניו לכלום רק ראה וחקר שלא ישוב ריקם והעלה האיל לעולה וזה האות על אהבה לה' שכל מגמת חפצו בזרעו אחריו רק לעבודת ה' מאהבה, אסר ע"כ כאשר בתום לבבו קרב האיל אז ויקרא שנית יפן אשר עשית את הדבר הזה ה ולא חשכת שהיא אות על האהבה כי ברך אברכך וגומר. וזה מאמר ר' אבהו תקעו לפני בשופר של איל והוא לדוגמא להראות שכל עיקר חפצכם רק לתכלית האמת כדי שאזכור לכם עקדת יצחק בן אברהם והקב"ה מצרף מחשבה טובה ומעלה אני עליכם וגומר

והנה העקדה מוסר לאבות ולבני', כמו שהיא לנס לזרעו אחריו להשיב לב אבות כלב אבינו הזקן להיות עיקר התכלי' להחיות זרע לעבודת ה' וכמ"ש (דברים ל' י"ט) ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך לאהבה את ה' וגומר שתכלי' החיים לאהבת ה'. הלא גם זרע קדש לנס כי שמע לקול הוריו ופשט צוארו למסור נפשו לשמים, ואך לכן כל המעשה הנסיון נתיחס אחר האב כי הבן שמע לקול אביו אמרי כי יודע כי רק טוב וחסד יבקש האב עבורו ואם הוא הסכים דעתו להקריבו ב"ס זהו הצלחת נפשו. ואבינו הזקן בדבריו אלקים יראה לו השה לעולה בני רמז לו שראוי להשליך יהבו עליו מה שמבקש לטוב לו באשר הוא בנו. וזהו יסוד האמונה להיות הבן שומע בקול אביו כי ידע כי לב הראשונים כאולם והמה לנו למאירת עינים. אשר ע"כ נא אל תדרכו כף רגל מאשר הלכו אבותינו וראוי לכל איש ישראל לומר לא טוב אנכי מאבותי בעניני הגוף, ואיך ייטב בעינינו אשר דור חכם בעיניו מחריבנו מעמנו חשבו לדחות פעמינו להיות כאחד העמים, אמרו עינינו ראו אור ואבותינו בחשך הלכו. ואם אמנם כונת העם אשר אנחנו יושבים בקרבם לטובה עלינו לקרבנו להיות כאחד העם בחירות, אך בעון הדור ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם והדת נבוכה והנביא מעורר (ישעי' נ"א) שמעו אלי רודפי צדק הביטו אל אברהם אביכם כי אחד קראתיו לבלתי יתערב בעמים ולהיות גר בארץ ואז וארבהו, והן עם ל ב ד ד ישכון אם הם בהתבודדות ישכונו לבטח ובגוים לא יתחשב למאומה ומרה לא תהיה אחריתם. וכבר פרשנו ע"ז האופן ד' המקונן (איכה א' י"ו) על אלה אני בוכיה עיני יורדה מים כי רחק ממני מנחם משיב נפשי גם שלגלות הגוף הרוחה, ומפאת זה בני שוממים יתערבו בגוים וילמדו כמעשיהם כי ראו שגבר אויב והוא המצליח. וזה מאמר רחל מבכה מאנה להנחם בנחמות הבל משעבוד הגלות בקרב העמים כי איננו ובמה נחשב הוא אם יהיה ממחריבי הדת והצור מבשר יש שכר לפעולתך ושבו מארץ אויב ואז ושבו לגבולם ולגבול הישר להיות עם ה' היא תקוה לאחריתך והן אך קבלת ודרך אבותינו היא היסוד ומהם ילמדו וכן יעשו ויהיו האבות בעיני הבנים במדרגת שמים משפיעים על הארץ המקבלת שפע וזהו ולמדתם וגומר למען ירבו ימיכם וימי בניכם וכו' כימי השמים על הארץ :

- ג (שבת תשובה) דרשו ה' בהמצאו וגומר (ישעיה נ"ו ה') רבו הדקדוקים וכבר עוררו המפרשים כי איך יאמר ואל אלקינו פדת הדין כי ירבה לסלוח יותר ממדת הרחמים ונראה לבאר ד' רז"ל בתחלה עלה במחשבה ופניו יתברך לברוא העולם במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים והקדים מדת רחמים ושתפה למדת הדין **(מה נעים המתיק רבינו ד' חז"ל: אשר השיב קוב"ה על שאלת זו תורה וזו שכרה בהריגת ר' עקיבה - כך עלתה במחשבה לפני כי באשר שמתחלה חשב הבורא לברוא העולם במדת הדין ודאי לא מחשבותי מחשבותיכם ולתכלית השלימות האמת ראוי לעמוד במדת הדין ולזה השתוקק רע"ק וקיבל על עצמו מיתה זו כי מפאת הדין נפש החוטאת חמות אפילו על חטא קל, וזהו כך עלה במחשבה לפני לברוא העולם במדת הדין. ומצאתי ראיתי בספר גור אריה על פי' רש"י שהקשה מאי דהוה הוה, ותירץ כ"כ שבא להגיד שטוב לו לאדם שלא יהיה צריך למדת רחמים ואשרי לו וכו' עיי"ש.)**. ואפשר לומר בפשטות כי עצת ה' לברוא במדת הדין היא תקום, הנה לא תהו בראה לשבת יצרה ואם אין העולם מתקיים בדין אשר מדת הדין הוא לאמר נפש החוטאות תמות ישוב רחמים לדין כי לשבת יצרה ואם לא יועיל תשובה לשוא ברא העולם ואין הבריאה לתיקון האדם כי אין צדיק שלא יחטא וחזר הדין לאיתנו, וכונת רז"ל לא היתה באלה ח"ו חזרה רק שמתחלה ראה לברוא העולם במדה"ד ומחמת שאין העולם מתקיים במדת הדין לאמר נפש החוטאת תמות שיתף מדת הרחמים אליה והדין שיועיל תשובה וזה יש לפרש