אהל אברהם פח

העברי לעיקר דאם יעשה שם השני לעיקר השם איך יכתוב על שם הראשון דפשיטא דאין לכתוב המכונה דאין זה כינוי לקה באסא תורתו דגם בזה יש לסמוך על ס' מהרי"ק דכ"ע ידעי גם דשם שאראלאטי אין שם העצם מעת לידתה ולא נהגו כן בבנות ישראל ויודעים כ"ע שיש לה שם אחר שנקראת בין היהודים. אבל אם נקראת בשם העריסה ג"כ כעובדא דידן ורוב קורין אותה בשם השני אפשר דלכתחילה כותבין שם השני לעיקר כיון ששניהם לעז ואפשר לכתוב דמתקריא כיון שקורין אותה גם בזו. אך בהגיע תור ההלכה אין לסמוך ע"ז ופשיטא דלכתחלה בכ"ג ראוי לכתוב שם יהדות לעיקר ואין חילוק ואך יש לעיין אם בדיעבד יש להכשיר. עוד זאת צ"ע טובא בהיות כי מעלתו נסתפק אם הרוב קורין אותה בשם יהדות או לא ודעת מעלתו דעת קדושים נוטה שנקראת מפי רוב בשם יהדות

והנה שיטת רוב פוסקים שאם שני השמות' מפורשים בגט אין קפידה אם נכתב העיקר לטפל והא דמרים ולא שרה היינו אם נכתב וכל שום ואפי' לדעת ר"ת דלא ס"ל לכתוב וכל שום והא דמרים ולא שרה במפרש ואפ"ה יש קפיד' כתבו דזה דוקא לכתחלה אבל בדיעבד כשר ואך מחי' רשב"א גיטין מוכח דלדעת ר"ת יש קפידה אפי' בדיעבד ואפי' לדעת רשב"א יש לחלק דדוקא במרים ושרה דשניהם שמות עברי ושם עצם ואין לאחד יתרון על חברו וראוי' לעשות לעיקר השם אותו שקורין אותה רובא דעלמא וא"כ אם מהפך יש כאן שינוי השם דיאמרו דלא זו היא. אבל בעובדא דידן דשם לעז הוא שהיא החזיקה עצמה לקרות בשם זה כנהוג בעו"ה וא"כ יהיה מאיזה סיבה שיהיה שהיא רוצה להחזיק בשם זה והכל יודעי' כי השם יהדות הוא שם עריסה ידעו העולם כי מפאת זאת נעשה השם השני של לעז לעיקר השם יען כי היא מחזקת עצמה בשם זה. וכ"ז איננו שוה להלכה למעשה אך יען שכתב מעכ"ת כי יש חשש עיגון אמרתי כי בלתי ספק רק בק"ק מט"ד בלבד אשר שם מקום לידתה ולא דרה שמה קורין אותה בשם העריסה לא כן במקומות אחרים ובפרט שמקום דירתה היה בעיר וויען ודאי נשתקע שם לידתה. ואך מקום הנתינ' עיקר ולכן אם ירצו הבד"צ לטרוח לטובת העגונה ולסדר הגט במקום אחר אם יסכים מעלתו לזה ועוד יוסיף רב מוסמך ובקי בטיב גיטין להסכים גם אנכי הצעיר מסכים בזה. דברי ידידו הדש"ת

ומידי כתבי זאת מצאתי ראיתי בתשובת פני יהושע חלק א' תשו' י' מש"ע אה"ע שמקום הנתינה הוא מקום דירתה ולא מקום נתינת הגט עיי"ש שדבריו ברורים כשמש והסכים עמו הט"ז בתשו' י"א שם וא"כ כיון דמקום דירתה בעיר וויען אין חילוק אם הנתינה במט"ד או מקום אחר רק מהיות טוב נכון לסדר הגט במקום אחר ועיין

סי' סד

שוכ"ט לי"נ הרב המאה"ג המופלג מו"ה שלום נ"י אולמאן אבדק"ק וואצען יע"א

גי"ה הגיעני שבוע העבר ואחרתי מלהשיב עד כה. כי באמת לעת קבלתי מכתבו אמרתי לבלתי הכניס עצמי בהלכה זו ולא בעינא שיבוא שיבא מכשורא באשר שראיתי והבנתי מתוך מכתבו כי טרם שסידרו שם ב' גיטין ע"פ (עדות) [הוראת] הרב הזקן מאסאד ז"ל נהגו לסדר שם גיטין בשם העיר וואצען דמתקרי וואץ ואך ע"פ הרב ז"ל הנ"ל שינו שם העיר לכתוב ווייצען. וכשאני לעצמי נפלאת היא בעיני אם נעשה כזאת בלתי הסכמת גדולי הדור אשר לעת הזאת. והן האם רק בעיר וואצן יקרה מקרה כזאת. הן ממש בכל עיר ועיר שבמדינתינו חדשים מקרוב באו אשר רבים מעמי הארץ המתיהדים ולמדו לשונם לדבר בלשון צח גם שם העיר יקראו ללשונותם בשינוי הברות מאשר הורגל בפי ישראל ולא עלה על לב חכם שבמדינתינו לשנות שם העיר בגט מאשר הוחזק לכתוב בגט שם העיר כמורגל בפה עמינו מאז ומקדם אשר לולא יצא הוראה כזו שם בווייצן לדעתי אין ספק כלל להרים יד לשנות דבר בנדון זה מאשר גבלו זקני הדור וחכמיו ז"ל ועתה כי הורו הלכה למעשה שמה לשנות שם העיר בשני גיטין לא ידון רוחי בם פן אהיה חלילה כמוציא לעז על ב' גיטין הנ"ל ומי שלבו ודעתו רחבה ידון בה לפי ראות עיניו. ומעשה ידי ודעתי לא יעשה שום רושם

ויען כי אין בהמ"ד בלא חדוש אמרתי להשתעשע עמו על אשר האריך מעלתו בענין זה. הנה לתרץ קושית תוס' בפ' השולח [דף ל"ד ע"ב] בהא דרובא מרים ופורתא שרה ממתני' דכך היה נקיי דעת עושין [דף פ"ז ע"ב] דמשמע דגם לכתחילה די בחניכה נאמרו ג' תירוצים. תי' ראשון דתוס' דנקיי דעת היה שמותיהן ידועים וליכא לעז ובלתי ספק דכוונ' תוס' כמ"ש הרא"ש דמכירין אותן בשם זה בכל מקום והכל קורין אותן בשם זה אלא כשהוא חותם בשטר וכו' וכן כתב הב"י והמהרש"ל בים של שלמה דתוס' כיונו לדברי הרא"ש ואין דמיון זה להא דמרים ופורתא שרה. ולתי' זה אפשר דניחא להו לתוס' דינא דר"ת דלא לכתוב במומר שם דנכרי דשם ישראל הוא העיקר וכל ישראל קורין אותו בשם זה והגוים כאין יחשבו בדבר הזה ולכן מותר לכתחילה ותי' ב' דתוס' דבדומות השמות זה לזה מותר לכתחילה ולפי תי' זה ע"כ צריך ליישב דינא דר"ת דמומר, דהוה כדיעבד שלא לכתוב שם של נכרי. ומעתה י"ל דגם בתי' ראשון ס"ל לתוס' לחלק דשמות דומות זו לזו סגי לכתחילה בחניכה ולא צריך לכתוב שניהם רק כתבו תי' הראשון ליישב דין דר"ת דמותר מדינא לכתחילה בישראל מומר בשם ישראל לבד. ואמנם הרשב"א ז"ל יצא לחלק וליישב הא דמרים ופורתא שרה דדוקא בבא לכתוב שניהם איכא קפידה אבל אם כותב רק שם א' אפילו לכתחילה מותר

ועתה נשובה ונראה בנדון העיר אשר דנין טלי' אם לכתוב וואצן או ווייצען דמתקריא וואץ הן לתי' ב' דתוס' או לתי' הרשב"א אין קפידא כלל ואך לפי תי' א' דתוס' דמשמע דלכתחילה צריך לכתוב שני השמות אם אינו דומה לחניכא דנקיי הדעת שכולם קוראין אותו כן כפי מ"ש הרא"ש ואך כ"ז רק משום לעז כמבואר בדבריהם וא"כ אכ"ל דדוקא בשם האיש או האשה יש חשש לעז דלא זו המתגרשת אבל בשם מקום מה לעז איכא הרי מוכח מדברי כולם דאין בזה חשש שינוי השם ממש כיון דנקראת כך, רק מחשש לעז ובעיר מה לעז איכא אם יאמרו שהגט לא היה במקום הזה וכבר הרחיבו אחרונים למצוא טעם לכתיבת שם העיר ומאין המקום לחוש ללעז במקום הזה. ולא מצאתי מקום להחמיר ולשנות מאשר גבלו הראשונים שם כתיבת העיר בגט וגדולה חזקה זה הנרא' לענ"ד: ועכשיו ראיתי מתוך מכתבו של ידידי הרב הגאון דק"ק יארמוטה בתוך פלפולו איך לכתוב שם הנהר דונאי שמה וכתב שמדברי רבינו הגאון בחתם סופר סי' קי"ח ראוי' לכתוב דאנוי נראה בעליל שלא הוחזק העיר וואצן לכתוב שם גיטין דא"כ אינו ענין להוראת רבינו זצ"ל בעיר פעסט. ואם כן הדבר שלא הוחזקה העיר לכתוב שם גיטין ורק הב' גיטין שנכתבו ע"פ עדות הזקן דק"ק אסאד ז"ל לולא הספק שנתחדש בשם העיר ווייצען אם לכתוב וואיטצען או ווייטצען הייתי מסכים שלא להוציא לעז על ב' גיטין הנכתבים ולכתוב כהוראת זקן הנ"ל אך מפאת ג' הספיקות אשר יש בשם ווייצן דעתי מסכמת לדעת הרה"ג דיארמוטה נ"י לכתוב רק וואצען דמתקרי וואץ אם יסכימו לזה הגאונים הנז' במכתבו ושם הנהר דאנוי לדעתי יכתב כאשר נכתב בב' גיטין הנ"ל אם דאנוי או דונאי יען וביען דסלקין לעילא ודנחתין לתתאי בעיר פרעשבורג ועיר פעסט ואובין כותבין כן ד' הכותב הק'

סי' סה

שוכ"ט לי"נ הרב המאה"ג עדני העצני חריף ובקי כבוד מו"ה אליעזר נ"י ווינטער האבדק"ק שטאמפי