אהל אברהם פד

היתה שומעת ממנו דבר וכיון שלא שמעה חזקה שמת וכס' הש"ס בלישנא בתרא דר"נ לקמן קכ"א ע"ב דחסא גברא רבה דקלא אית לים עיי"ש. כך חזקה דדייקא וזה לענ"ד ברור. וא"כ עדיין קשה אמאי ע"א נאמן דתסמוך בדדמי אם תשמע מדבר ששייך בדדמי לא תידוק יותר ותנשא. וכמ"ש הרמב"ן במים דהוה כמלחמה אפי' לא ראתה היא שנפל לים מ"מ אם תידוק ותברר שנפל לים תסמוך בדדמי א"כ גם במת על מטתו נאמר שתשמע מדבר שקרוב למיתה ותסמוך בדדמי. וצריך לומר דדוקא במלחמה או למים תסמוך בדדמי שתאמר שהוא דבר שא"א לברר כיון שנפל לים או מת במלחמה אין רואין ולא תשמע יותר וסומכת בדדמי אבל במת על מטתו במקום רואין אם תשמע מדבר שקרוב למיתה במקום שנפל העץ שם דייקא עד שתברר הדבר לאמתו כנ"ל [אב"ה הכוונ' דאין החילוק משום דבמלחמה באמת לא תוכל לברר. רק משום שלא תתחיל לדייק אפי' מה שבידה משום דאומרת ודאי לא יבא לידי בירור ופשוט] ועיין ועיין ב"ש ס"ק קמיח מ"ש מהרש"ל ולפמ"ש הדבר פשוט דאין נאמנת כיון שיראה לעמוד שם שייך בדדמי אפי' אמרה מת ולא נהרג במקום מלחמה

ג) רש"י ד"ה מת וקברתיו אבל רעבון סבורה היאך יחיה מוכח מדברי רש"י דס"ל כדעת המגיד דאפילו אומרת שלא מת מחמת רעבון ולא היה להם רעבון א"נ דאנן אומרים דמחמת דדמי בנפשה דודאי מת משקרת לומר שלא היה רעבון ועכ"ז משקרת אבל קברתיו אינה משקרת לומר. וטעמא נ"ל דהא דהעיזה לשקר לומר שלא מת מחמת רעבון ואע"ג דאם לא מת תהיה מוחזק' לשקרנות אבל אם תאמר שמת ברעב תהיה לה אמתלא שאמרה בדדמי וא"כ אמאי אינה נאמנת אכ"ל דברעבון איכא בדדמי כל כך דסבורה דאיך יחיה ולא שכיח כלל להנצל. ואם יש אפשרי מועטת שיחיה הן גם במת על מטתו איכא מיעוטא דמיעוטא בדדמי שיחזיקו אותו למית' ועוד בו נשמתו ויחיה וא"כ מת שלא ברעב אינה טענה גרוע ממת ברעב דבשניהם מיעוטא דלא שכיח דיחיה שתהי' מוחזק לשקרנות אבל קברתיו דודאי מוחזק לשקרנות מוחלטת אינה משקרת להכי נאמנת קברתיו. והוכחת רש"י דברעב אפילו אומרת שלא מת ברעב אין נאמנת דאי דוקא במת ברעב דאיכא בדדמי והיא יראה לעמוד שם אין זה גרעון ממלחמה דהרי במקום מלחמה א"נ מת שלא במלחמה כיון דיראה וא"כ במקום רעב מה לי מת ברעב או שלא ברעב אלא ודאי ברעבון אפי' אומרת שמת שלא במקום רעב א"נ דמשקרת בזה. ואתי שפיר דבנחשים רק כמלחמה דאם אומרת שמת שלא במקו' נחשים דליכא יראה נאמנת דליכא בדדמי כ"כ דמשקרת ודוק

ד) הנה דעת הרי"ף הא דבעי' הש"ס ע"א במלחמה היינו בקברתיו דבלא קברתיו העד אומר בדדמי וא"נ. רק בקברתיו הבעי' אי צריך לדייקא והיא לא דייקא דסומכת בדדמי. ואמנם הרמב"ן בחי' וכן במלחמות דעתו דהבעי' בעד בין בקברתיו או בלא קברתיו דלעולם אין העד אומר בדדמי רק דמספקא ליה לש"ס אי צריך לדייקא או לא וכן כ' תוס' בד"ה טעמא והוסיפו בתוס' להביא ראי' דאין לומר דבעי' ג"כ אי אומר בדדמי ולכאורה דברי תוס' צריכין ביאור דמהיכי תיתי לפרש דברי הש"ס כן דמספקא ליה ג"כ אי אומר בדדמי מה דליכא רמז בה. אך אכ"ל דהא בהא תליא דאם מלתא דעבידא לגלוי' לא משקרא איכא דבר ברור לסמוך עלה [על החזקה דמעל"ג לא משקרא] בלא דייקא גם זה חזקה דל"א בדדמי במלתא דעבידא לגלוי' אבל אי אמרינין דמעל"ג ליכא דבר ברור דמשקר ממילא י"ל דאומר בדדמי וע"ז דחו תוס' דמ"מ א"א לומר כן דא"כ למ"ל ס' דדייקא כיון דעד אומר בדדמי איך נאמן. ואם אמנם כן נוכל ליישב דמספקא ליה בתרוייהו אי מלתא דעל"ג לא משקר וא"צ דייקא וגם ליכא בדדמי בעד. או דליכא חזקה דמלתא דעל"ג לא משקר ושייך בדדמי לגבי עד וגם צריך דייקא ונ"מ דאפי' באומר קברתיו אין נאמן משום דצריך דייקא

והנה לשיטת הרי"ף הא דמסיק הש"ס בעובדא דב' ת"ח דקאמרי סימנין כבר כ' הרמב"ן כמו שמחזירין אבדה וקשה טובא ליישב הא דחזנהו לאלתר דהרי אין סומכין על טביעת עין רק על הסימנים ואמנם לפמ"ש דהבעי' מספקא ליה בתרוייהו אם גבי עד ליכא בדדמי מכח מלתא דעל"ג ולא צריך דייקא ונאמן אפי' בלא קברתיו או דמלתא על"ג ליכא חזקה ושייך בדדמי וממילא בלא קברתיו אין נאמן אפילו אם אין צריך לדייקא ואם צריך לדייקא אפי' קברתיו א"נ א"כ הא דאמר הש"ס דחזנהו לאלתר כוונתו כהאי צייד לדחות אחת אחת דהרי הש"ס רצה לפשוט ממים דע"א נאמן ולא צריך קברתיו דלא שייך בעד בדדמי ולא צריך לדיוקא דידה וע"ז מדחה דהא אכ"ל דגם בעד שייך בדדמי רק דאיירי דאסקינהו וחזנהו דלא שייך בדדמי דהוה כקברתיו דודאי מת כמבואר ברמב"ן כיון דאסקינהו ליכא בדדמי אי מת או לא וא"כ לא נפשוט זה דבעד לא שייך בדדמי והא דהיא לא דייקא אם נרצה לדחות דצריך לדיוקא דידה י"ל דקאמרה סימנין ואו או קאמר ודוק

והנה לשיטת הרי"ף אין כאן רמז כלל דבמים יאמר העד בדדמי לטעות בטביעת עין לאמור על אחר שהוא בעלה דהא דקאמר הש"ס סי' משום בדדמי דהיא לא דייקא וא"כ כיון שנפשוט הבעי' מהא דדגלת [לקמן קכ"א ע"ב] דנאמן העד בקברתיו אפי' בלא סי' מוכח דע"א נאמן מטעם מלתא דעל"ג אע"ג דלא דייקא וכבר תמה הרמב"ן דא"כ גם עד א' בקטטה נפשוט וכתב דשם חיישינין דשכרה להעד ומשקר אפי' במדעל"ג וכמ"ש הרמב"ם וע"ז כבר תמה הרשב"א מאין רגלים לחוש לזה באין רמז בש"ס: ולענ"ד נראה ליישב דהרי גרס' הרי"ף בבעי' דע"א במלחמה זמנין דסני' ליה ולא דייקא וע"כ צריך לפרש כמ"ש הרשב"א דאע"ג דבליכא קטטה לא חיישינין דסני' ליה מ"מ שכיח דסני' ליה קצת למסמך בדדמי וא"כ נשמע מזה דברחמא ליה אין סומכת בדדמי ודייקא בחקירה ודרישה ומעתה י"ל הנה הך חזקה דדייקא ומנסבא אלומי קמאלם חזקה דהעד לא משקר דהוה מלתא דעל"ג יותר דמה מהני' ליה רמאי ברמאותי' דהיא תידוק ותברר השקר. ואם אמנם אע"ג דזמנין דסני' ליה ולא דייקא דסמכה בדדמי מ"מ העד חזקה דלא משקר דהרי מסתמא מרחמא ליה וקמדייקא ומעתה בעי' הש"ס בע"א במלחמה כך אם העד נאמן דמלתא דעל"ג לא קמשקר או דבאמת צריך חזקה דדייקא והכא אכ"ל דבאמת לא דייקא דסני' ליה וגם שנפשוט מדגלת דנאמן העד וא"צ לדייקא דידה מ"מ אכ"ל דצריך לדייקא דידה שיהיה לגבי העד מלתא דעל"ג יותר ע"פ דייקא דידה וזה יש במים ומלחמה דהעד אין סומך על זה שהיא תסמוך בדדמי דאולי מרחמא ליה כאהבת אשה ובעלה ודוקא במלחמה נאמן העד אע"ג דהיא לא דייקא באמת אבל בע"א בקטטה דשם ודאי היא לא דייקא וע"כ בעי' דש"ס דנאמן העד מטעם מלתא דעל"ג גם דהעד יודע דהיא לא דייקא וזה עדיין לא נפשוט ושפיר קאמר הרי"ף דבעי' דקטטה לא נפשוט ודוק ועיין בסמוך עוד ישוב [בסוף סי' ה']

ה) ושיטת הרז"ה דהבעי' היא בלא קברתיו דבקברתיו הע"א נאמן דלא גרע מדידה רק הבעי' בלא קברתיו אם ע"א אומר בדדמי או לא. ובאסקינהו לקמן ליכא בדדמי אי מת או לא והא דקאמר הש"ס וקאמרי סימני' משום דאיכא חשש בדדמי על הטביעות עין. וע"ז כתב הא דצריך סי' משום בדדמי על טביעות עין לאמור על אחר כי הוא זה האיש דוקא בראה הטביעה אבל בדגלת דלא ראה הטביעה ליכא חשש בדדמי על טביעות העין וא"כ לשיטת הרז"ה ע"א במלחמה או במים שיש להם סוף באומר שנטבע לא נפשוט הבעי' ואין נאמן דאיכא בדדמי על המיתה רק באומ' קברתיו או במים שאומר בפירוש שעמד כדי שתצא נפשו נאמן דליכא בדדמי ובראה הטביעה במים שאין להם סוף או אפי' במים שיש להם סוף בלא שהה כדי שתצא נפשו אפי' בקברתיו אין נאמן דאיכא בדדמי על טביעות העין דהוא זה האיש ולא שרי רק ע"י סימנים ובדגלת לא ראה הטביעה וליכא בדדמי על הטביעת עין נאמן בלא סי' דליכא בדדמי על טביע' עין ואיכא קולא יותר לדעת הרי"ף מדעת הרז"ה דבראה הטביע' לשיטת הרי"ף נאמן אפי' בלא סי' משא"כ לשיטת הרז"ה ובלא ראה