אהל אברהם פ

להיות מיראי הוראה וביקש ממני לחוות דעתי גם אני להסכים לדעתו הרמה להיתרא. ולעשות רצונו חפצתי ובאמת בנדון הלכה למעשה להורות היתר בעובדא דידן לית דין צריך בשש כי מי יבא אחרי הגאונים האדירים האלה אשר הסכימו להתיר בעובדא כזה ממש וכדאי הם לסמוך עליהם בלא שעת הדחק באיסורי תורה ובפרט באיסור מינקת דרבנן ואם שרב חילו של הגאון החולק האוסר הוא הגאון מהר"א ברודא זצ"ל בטלה דעתו נגד חכמי הדור ולחלק בסברא דקה בין עובדא דידן לעובדא של הגאונים הנ"ל ולהחמיר באיסור דרבנן של מינקת לא זו דרך תקנת בנות ישראל ובפרט כי נהפוך הוא שיש יתרון ועדיפא עובדא דידן בסברא להתיר ומסכים אני להוראתו בקדושה להתירה בלי פקפוק כלל. אך יען שהדר"ג האריך הרבה והראה גודל חריפתו ועוצם בקיאתו לא הניח דבר שלא הביא על כור הבחינה ונחית לעומק דברי הראשונים ליישב כל חמירא בסוגיא למען הראות כי ערבים עלי דבריו הנחמדים אמרתי להאריך קצת בנדון הלכה זאת ואם כי כבר האריכו האחרונים מאד מאד אמרתי להעריך דכרי הראשונים ואין בהמ"ד בלא חידוש

הנה לפי דעת הרי"ף ורמב"ם והראשונים אשר הלכו בעקבותיהם מסתימת דבריהם משמע דאין שום היתר למינקת חבירו רק במת הולד אבל לא בגמלתו בחיי בעלה וכן צמקו דדיה וכ"ש בעובדא דידן בחלבה ארסי דלא פלוג רבנן לגזור במינקת וקושית הש"ס מרדופה מטעם לא פלוג. ואך דעת תוס' ורא"ש להוכיח דבמינקת לא שייך לא פלוג כמ"ש הרא"ש דבמת קברו מוכיח עלי' וכן בגמלתו בחיי בעלה הוא הדבר הניכר לעינים וכן בנתנה להניק ואין לגזור בהם כלל נתנה בנה להניק אטו לא נתנה דא"כ תקשי גם דבי ריש גלותא איך מותר בנתנה בנה להניק נגזור אטו לא נתנה אלא ודאי דלא שייך למגזר [אב"ה. אלא דוקא היכא דיש לחוש שמא תחזור בה המינקת או שתמהר לגמלו עיין ברא"ש פ' אע"פ] וכבר נתקש' המהרש"א [ש"ס כתובות דף ס' ע"ב בד"ה ואמר ר' נחמן] א"כ צריך ביאור קושית הש"ס מרדופה וכוונת המהרש"א מבואר כמ"ש הגאון בבני אהובה והיא דהיאך מדמה הש"ס הנך גזירות בנתנה לחוש שמא תהדר לגזירת לא פלוג [אב"ה. עיין בקרבן נתנאל שם דהמהרש"א אשתמיטי' ד' רבינו הרא"ש ולד' הגאונים ז"ל שפיר מקשה]. ולענ"ד יש ליישב כך דהנה גם אם לא שייך למגזר נתנה בנה להניק אטו לא נתנה דמנכר גם לא חיישינין דלמא תהדר המינקת הן כבר מבואר באחרונים דאם המינקת נשואה אין תקנת הולד בכך שמא תתעבר המינקת. ומעתה הרי יש לגזור נתנה בנה למינקת פנוי' אטו נשואה והיאך אפשר להתיר וע"ז שפיר שייך לא פליג. ואך ע"ז יש לחלק בין דבי ר"ג לאחרי' דכבר מבואר בתשו' הרא"ש בשם רבינו מאיר הלוי דגם אי תהדר המינקת תחזור אחר מינקת האחרת האם ואם מנסבא לאו אורח ארעא עיי"ש. והמינקת לא עליה מוטל הדבר ולא תחוש כלל לתקנת הולד באמרה התשכח אשה עולה לרחם בן בטנה ולטרוח אבל דבי ר"ג דאימתם על הבריות גם אם תקרה שהמינק' תתעבר תהדר על מינקת אחרת וזוזא דאינש הן סרסרא למצוא מינקת לתקנת הולד ולכן מותר דבי ר"ג (ע"פ) [אם] נתנה בנה למינק' ושפיר פריך רב פפי לר"פ ור"ה בריה דר"י ואתון לא תסברו שרצו להתיר בנתנה בנה למינקת מרדופה שיש לגזור פנויה אטו נשואה דשייך לא פלוג ומיושב קושית מהרש"א ודוק

והנה דעת הרא"ש דס"ל כפי' תוס' המציא היתר לגמלתו בחיי בעלה ומוסיף והולך להתיר בצמקו דדיה או פסק חלבה בחיי בעלה ושכרו לו מינקת בחייו ודעת רוב האחרונים להסכים שלא התיר הרא"ש בנתנה בנה להניק בחייו. ושמעתתא אהדדי נשנו ברא"ש בפסקיו פסק חלבה ושכרה לה מינקת וכבר האריך מהר"ם פדווא בתשו' [סי' ל'] ובית שמואל [בס"ק כ"ו] הוכיח דפי' הרא"ש כך דא"כ הרי בצמקה או פסקה חלבה ע"כ שכרתה מינקת וע"ז דחו בתשו' שב יעקב והגאון בעל משנת דר"ע דאיירי במסמסה בביעי. ומעכ"ת הקשה דהיינו גמלתו. ולדידי לא קשיא מידי דדוקא גמלתו מותרת אבל בנמלתו מחמת אונס שצמקו דדיה או פסק חלבה דצריך מסמוס והשגחה יתירה אסורה לינשא דכשנשאת לאחר יותר בושה לבוא ב"ד לתבוע היורשים משא"כ כשהיא אלמנה בבית בעלה עדיין יעשן היורשים מרצונם וגם לא תבוש לתבעם בב"ד ודוק

והנה הגאון בקרבן נתנאל הוכיח כדעת זו מלשון הרא"ש דלא כתב מתחלה היתר רק בגמלתו ולא בנתנה למינקת משמע דבנתנה בנה למינקת אין היתר ולענ"ד מזה אין ראי' ופירוש דברי הרא"ש כך דודאי בנתנה בנה למינקת אין סברא להתיר דיש לחוש שמא תהדר המינקת ולכן מתחלה הוכיח הרא"ש דבגמלתו ע"כ מותר דלא שייך גזירה אם גמלתו בחיי בעלה ולא פלוג לא שייך כמבואר מדבריו ועפ"ז אין מוכרחים ליישב הא דתני סתמא וגם ההלכתא משמא דגמרא סתמא גמלתו אסור דמשמע אפי' בחיי בעלה וע"כ צ"ל דלשון כברייתא מינקת שמת בעלה משמע שהיתה מניקתו בשעה שמת בעלה וממילא יש להתיר גם בנתנה למינקת בחיי בעלה דאין עליה שם מינקת ונפטרה מעול היניקה ולא גזרו עלי' חז"ל כן נרא' ליישב לפי דעת הטור והב"ח ושאר האחרונים שמפרשים דברי הרא"ש להתיר בשכרו מינקת בחיי בעלה ואו שכרו קתני ואך בהגיע תור ההלכה כבר הסכימו האחרונים שלא להתיר כלל בנתנה בנה למינקת בחיי בעלה לחוד. אבל בצמקו דדיה או פסק חלבה ודאי יש להתיר גם לדעת תשוב' הרא"ש הנ"ל בשם רבינו מאיר הלוי דכיון דפסק חלבה אין עלי' דין מינקת ולא עלי' גזרו חכמינו ז"ל עול תקנת הולד. וגם לדעת המתירין בעברו עלי' ג' חדשים בחיי בעלה שנתנה בנה להניק דמסתמא נפסק חלבה דמזו בטל שם מינקת אבל קודם ג' חדשי' דאפשר לה להניק הולד עדיין עליה דין מינקת והיא הסכמת האחרוני'

כללא דמלתא כל שא"א לה להניק בחיי בעלה בין על ידי שצמקה דדיה או פסק חלבה או שחלבה ארסי אין להחמיר ולגאונים בתראי שומעים שהסכימו להתיר ופשיטא בעובדא דידן שעפ"י החזקה שמתו ג' ולדות וגם ע"פ הרופא שמעיד שחלבה קשה לולד אסור לה להניק הולד הוה כצמקו דדיה ואין עליה דין מינקת ומותרת להנשא אחר שנתנה בנה להניק ובפרט שכבר עברו י"ח חדשים. הגם שיש מקום לחלק כיון שהרופא אומר שחלבה קשה להתעכל. וא"כ אפשר לומר לוא חכמו ישכילו הרופאים שלאחר שיחזק גוף הולד להניקו בעת הלידה חדש או שני חדשים ע"פ מינקות אחרות לא יהי' מזיק אח"כ חלב הולד וא"כ לא דמי זה לצמקו עכ"ז נ"ל דאין להחמיר וגופא בתר רישא גריר כיון שכל ס' נפשות להקל אחר החזקה ג' פעמים א"א להאשה להניק הולד והוה כצמקה. ומה שהאריך מעלתו בענין החזקה אם יש בדבר זה חזקה ומפי שלחן גבוה קזכי לחלק מפי מרן הגאון קדוש ישראל בחתם סופר זצלל"ה גם בכל אלה אין הדבר יוצא מידי ספק נפשות ובפרט שהרופא מחזיק הדבר שהחלב קשה להולד. וע"ד אם להאמין להרופא בדבר הזה אם שהוא ע"א לענ"ד בעובדא דידן שאמר הרופא כן בחיי בעלה. ולא בא להתיר שום איסור ודמי להא דאחוי שנאמן אפי' אשה וקרוב מטעם גלוי מלתא וכפי פי' הרי"ף וריב"ש שבשעת הגדת הדבר אין כאן עדות לאיסור וכדברי הרמב"ם שלוקין על דבר שנתחזק על פי ע"א לאיסור ופשיטא דנאמן הרופא

ומ"ש מעכ"ת לחלק דאין נאמן הרופא נגד הרוב הטבע לאמור שסם חיים שנתן הקב"ה בטבע להחיות הולד נהפוך הוא להזיק גם בזה אני אומר כיון שרוב נשים אינם משכלת לבניהם וזו מתו בניה ונתחזק שמתו בניה שהניקה אותם רגלים לדבר ויצאה מהרוב נשים ולמה לא נאמין לעד וגם על סברת מורי הגאון זללה"ה יש לומר כן גם אם נאמר בלי עדות הרופא אין בזה דין חזקה אבל ע"פ דברי הרופא שחכמתו עומדת לו לומר כי חלב האשה גורם זה והוא באפשרי א' מאלף החזקה תעיד על עדות הרופא להאמינו וע"פ הרופא תתחזק החזקה. כללא דמלתא דלענ"ד אין להחמיר ובפרט שכבר עברו י"ח חדש ליניק' הולד א"ד ידידו הק' אברהם שאג מפ"ש

סי' נד

שוכ"ט לי"נ הרב הגדול המופלג מו"ה ליב נ"י האבד"ק וואשוואר.