אהל אברהם ז

פתח האהל

אה"ח תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבר על אפניו (משל כ"ה י"א). הן תכלית הדרוש לשמוע דברי מוסר, ולו חכמו ישכילו להטות אוזן להדברים, היה מהראוי דבר רק הדברים כהוייתן בלי משל ומליצה. ואפשר כי זה חכמת הרוכל מדרש ויקרא רבה פרשה י"ו ובע"ז י"ט ע"ב רבי אלכסנדרי) שהכריז מאן בעי למזבן סם חיים והראה דברי המשורר הקדוש דבאמת אל אשר יראת ה' היא אוצרו החיים הנצחים ראוי לדחוק לשמוע דבר ה', אבל חיי עוה"ז ידוע כי המה הבל וריק וגם כי ראוי לבטוח בה' לא בסם החיים וחזקיה נענש כי בטח ברופחים לא בה', וזה הרוכל אשר הצריך להשכיל בסם החיים למען יבואו לשמוע דבריו הוציא להם ספר תהלים והראם פסוק מי האיש החפץ חיים (תהלים ל"ד י"ג) כי דוד אמר שיבאו ללמוד יראת ה' שיקבלו דברי אמת מפחת האמת לא ממחליק לשון כמ"ש (שם י"ב) לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם מי האיש וגומר. - ואך נפשות לה הפרו תורתיך, יען כי הכבד לב העם ואזניו השע מלשמוע דברי אמת כפשוטן, הותר לסבב הדברים בד' תוה"ק וד' הנביאים וכתובים הנאמרים בקדושה לפרש אותן עפ"י הקדמות העולות על שכנינו אם הדברים אמת בהקדמתן, גם שתורת ה' היא היסוד ודרך החיים והמוסר ראוי לומר כפשוטן ופירוש הכתובים הם רק לתועלת לשבר את האוזן. והנה הזהב הוא במדרגה יותר מהכסף ועכ"ז יעשה לנוי לתפוחי זהב משכיות כסף למען יפול ראות העין עליו כמו שעל מלבוש משי יתנו לתכשיט דברים פחותים ממיני רקמה לנוי שיפול עין האדם עליו וכן בדברי המגיד מוסר גם שנראה שההקדמו' הן רק לצורך הפירוש. אך באמת הוא להיפך דברי יראת ה' הטמונים בההקדמות אשר יפרש בהן הכתוב הם השורש והעיקר והפירוש רק לנאותו, וכמו תפוחי זהב במשכיות כסף שגם שהזהב הוא העיקר נעשה כן שיפול העין על הזהב כן דבר דבר על אפניו גם שנראה שהפירוש הוא העיקר לא כן הוא רק לתועלת לדברי מוסר הנאמרים בהקדמות

א) (ליל ראש השנה) למען ירבו ימיכם וכו'. הן יש לפרש כונת המשורר הקדוש חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך (תהלים קי"ט נ"ט) כמ"ש החסיד החובת הלבבות (שער עבודת אלקים פרק ד') כי כל מעשה בני אדם אינם יוצאין מן הצווי והאזהרה ולא ימצא רק טוב ורע כמ"ש החכם (קהלת י"ב) כי את כל מעשה האלקים יביא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע הכניס המעשים כולם תחת טוב ורע, וא"כ זה הכונה אשר בדרכי עוה"ז חושב דרכיו לשמים ועי"ז משיב רגליו לדבר מצוה ותורה וכמ"ש בכל דרכיך דעהו והוא יישר ר ארחותיך שאפי' בדרכי עוה"ז יהיה עובד ה'. ובמקום אחר כתבנו לפרש כפל הלשון בפ' בהר, וספרת לך שבע שבתות שנים שבע שנים שבע פעמים שהתכלית שנת השמטה למען ינוח מעבודתו להדבק בה' ובתורתו ולהיות עולה במעלת היראה, ואם ששת שני העבודה יהיו לך לתכלית שנת השמטה אז והיו לך ימי שבע שבתות השנים היינו שבע שני השמטה תשע וארבעים שנה שכולם יחשבו לטובה. וזה פי אחת שאלתי מאת ה' [כי ע"י שכל תכלית השתדלותו בעוה"ז רק לשם תכלית האמתי, עניני עוה"ז אצלו רק כמו במדרגת שאלה קנין פירות לבד שאינו צריך לגוף ההנאה רק לתכלית המבוקש] שבתי בבית ה' כל ימי חיי אפי' בשעת השתדלות עניני עוה"ז, וזה אפשר ג"כ ושננתם ודברת בם וכו' גם שא"א בכל עת ורגע לקיים אלה והרי שינה ושאר הכרחי הגוף. אך כל אלה שוים לטובה בזה. וא"כ פי' הכתוב ודברת בם בשבתך וגומר ע"י שכל מעשיך יהיו לשם שמים, למען ירבו ימיכם כנ"ל כי אריכות ימים היא להיות זמן ארוך בעולם אבל ריבוי ימים היא שכולם קיימים כמאמר המדרש יודע ה' ימי תמימים - ומה שהכפיל אחת שאלתי אותה אבקש י"ל דהן האדם אשר יסודו מעפר ויצרו טמון בקרבו לילך אחרי שרירות לבו הרע צריך מלחמת מצוה לבלתי שמוע לתאות לבו ולכבוש יצרו לשמוע בקול התורה והן העיר הקב"ה ע"י התוה"ק את האדם לעבודתו ית"ש כמאמר רז"ל כפטיש יפוצץ סלע שאם אבן הוא נמוח ואמנם דבש תחת לשונם לומר כפטיש דהפטיש המפוצץ לא יתפאר הגרזן על החוצב כי נונא כח הדוחה של האיש אשר בכל כחו יכה על הסלע לא יפוצץ כפטיש את הסלע. כן הדבר הן ברא ה' כח הרוחני יצר הטוב באדם ואך אין בו כח לעמוד נגד תאות עוה"ז לזאת צריך הערת התוה"ק אשר על ידה אם יעורר כח הנפש הרוחני על הגופני וגבר ישראל. וזה כונת רז"ל בראתי יצה"ר בראתי תור' תבלין שהתוה"ק לבד לא תעשה רפואה רק כמו התבלין מטעים התבשיל להיות מתוק לחיך, או הסמים יחזקו הטבע לרפואה כן התוה"ק היא סם חיים למחזיקים עצמם לנצח תאות עוה"ז ומתגברים על יצרם, וזהו אותה א"ב ק"ש שיעשה השתדלות ובתחבולות יעשה מלחמה והבא לטהר מסייעין אותו -

עוד יש לפרש כונת המשורר, דהן המדות בב"א טבעות וקנינות יש אדם שהוא רחמן מטבע ויש שאצלו קניני כי הרגל נעשה טבע וכן בכל המדות, ועפי"ז הורגלנו לפרש וכן תעשה וכן תעשה לא תוכל להתעלם (דברים כ"ב ג') שירגיל עצמו במדות הרחמנות להסיר השנאה והקנאה עד שלא יוכל להתעלם. והן אמת מלחמת היצר לולא עזרת ה' א"א לעמוד נגדו וכמאמר המשורר הקדוש צופה רשע לצדיק וכו' ה' לא יעזבנו (תהלים ל"ז ל"ב) ואך אח"כ כשירגיל עצמו במדות טובות ובמדת הסתפקות עוה"ז יהיה לו עבודת הבורא ב"ה למשיבת נפש - [טעמו וראו אמר המשורר (שם ל"ד ט') תבחנו רק לטעום תראי כי טוב ה' לא יהיה לכם לעול ולמשא ועוד תתענגו יותר מאשר עם תענוגי עוה"ז] וזה אמר אחת שאלתי מאת ה' כי מתחלה הדבר לו רק בתורת שאלה, אותה אבקש להיות שלי אחר ההרגל והיא שבתי בבית ה' כ"י חיי לחזות בנועם ה' שיהיה לו למשיבת נפש. והן האדם יחיד בעולמו לדעת טוב ורע בעל בחירה לא כן השמים וארץ כי השמים ועולם השכלי הוא הכרחי מפאת השכל כי השכל יתחייב לעשות רצון קונו, ומפאת זה כי לא יראני האדם וחי, לוא ישיג האדם עין בעין כבוד ה' לא היה לו הבחירה לחיות עצמו, ושיורתם חקותי אשר יעשה אותם הא דם - לבחירותו וחי בהם, ולעומת זה הארץ היא הכרחי בטבע אשר ע"כ האדם המורכב מחומר גוף בהמי תאות המותרות ויש בו ג"כ שכלי לו הבחירה. והנה כי כן הדבר על ידי הרגל התורה יתגבר כח השכל והכרת טובת הבורא ב"ה עד שיהיה כמעט הכרחי לעבודת הבורא כמדרגת השמים האישים הרוחנים, וחלק הארצי יהיה מוכרח מפאת הטבע מכח הרגלו הטוב וזהו ודברת בם למען ירבו וכו'. ואפשר לפרש כי האבות אשר רבו למעלה בשכל יהיו הכרחים במדרגת השמים והבנים טרם הגיעו לימי בינה במדרגת הארץ מפאת הטבע

והנה לזכות למדרגה זו צריך להיות בוטח בה' ולא להיות מבעלי המשכנות רק יהיה לבו נכון ובטוח בה' הנותן מחיה לכל חי ויגיעי כפו כי יאכל יום יום לא ידאג ליום מחר וזה ואתם הדבקים בה' נה כי המצפה לגדולה לא יחשוב זה לחיים רק יום יום יצפה ליום מחר למלא משאלות נפשו חיים כולכם היום ולא ידאגו ליום מחר, והגם שלתאות הגוף היה הטוב להיות לאדם די ספוקו על כל ימי חייו בהכנה לבלתי יהיה לו חייו תלואים מנגד אבל לטובת הנפש לעשות רצון אביו שבשמים טוב הברכה באופן זה ולא נתנה התור' אלא לאוכלי המן דבר יום ביומו. וכבר פירשנו בברכת יצחק אבינו ויתן ויחזיר ויתן לא בבת אחת כי ירום לבבו. והנה האב המרחם על פרי בטנו ילד שעשועים אשר לא יבין מה טוב לו אם יבכה ויבקש דבר שאינו לטובתו גם כי יודע האב שמוטב לו למנוע ממנו את אלה, לא יעצור כח מלרחמהו לתת לו כדי משאלתו, לא כן הבורא ית"ש יתעלה ממדות והוא אב הרחמים מפאת הרצון לא בטבע ח"ו אשר יתעלה ויתקדש שמו מאלה, וגם שלאדם נראה הטוב להיות לו פרנסתו שלא בצער, אדם לעמל יולד באופן זה לצפות לשולחן רבו דבר יום ביומו וזהו מי כמוך אב הרחמים אדון על המדה ולא חלילה כמדת בו"ד, זוכר יצוריו לחיים אשר יהיה נצרך תמיד לרחמים גשם ומטר וכדומה ולא כאהבת אדם להיות וכל