אהל אברהם עג

והרי ע"כ [אב"ה. בכאן חסר שורה או שורותיים אשר בלה מרוב יושנו. ואם אמנם הכוונה מובן לא כתבנו מדעתינו] ואמנם רבנן דכותח הבבלי באמת ס"ל משרת להמל"א ע"י תערובת ולא בעין ולק"מ ולדעת רש"י מיושב הגי' אלא מאי דליכ"ל דרבנן ל"ל המל"א ומשרת לטכע"ק ופשוט [אב"ה. עיין תוס' ד"ה אלא מאי] ודוק היטיב כי הוא אמת ונכון

אך מה שקשה טובא לפי שיטת רש"י ורא"ש דס"ל דמכח טכע"ק חייב על כזית מתערובת א"כ מה מייתי אביי ראיה ממקפה דהמל"א הרי אכ"ל דזר לוקה בכזית מכח טכע"ק והרי אביי ס"ל טכע"ק דאורייתא ועיין ר"ש טבול יום הקשה כן ותי' דאין חייב על כזית מהתערובת וא"כ לרש"י ק' כהנ"ל והיא קושיא חמורה עד מאד אם לא נאמר דלשיטה זו כיון דההיתר נהפך לאיסור פסול כולה וא"כ ע"כ מתני' דמקפה ל"ל טכע"ק וזה דוחק כמו שהביא הר"ש ראי' מנבלה דלענין טומאה לא שייך טכע"ק עיי"ש. והנה עוד הקשה הר"ש שם הא דפריך אביי אי כבא"פ דאורייתא אמאי אמרינין שאני אומר הרי גם אי כבא"פ לאו דאורייתא מ"מ ח"ש אסור מן התורה ואכתי ק' אמאי אמרינין שאני אומר ורצה לחלק דח"ש ע"י תערובת מותר מן התורה וע"ז הקשה מחולין דף צ"ח ע"א דמשמע אפי' ע"י תערובת אמרינין ח"ש גבי ההיא פלגא דזיתא דתרבא] עיי"ש

ונ"ל ליישב דהנה הא דח"ש אסור מן התורה היינו מטעם דחזי לאצטרופי. ופירושו דגם לאחר שאכל החצי שיעור איסור אפשר לחייב עליו אם יאכל תוך כדא"פ עוד להשלים השיעור. והנה אם יש בתערובת פחות מכדא"פ אכתי שייך לומר חזי לאצטרופי דאם אכל כ"ש מתערובת הרי אכל בתוכו כ"ש מאיסור וחזי לאצטרופי אם יאכל מאיסור בעינא כזית פחות כ"ש ושפיר אפי' בח"ש ע"י תערובת אסור משום חזי לאצטרופי ואמנם כ"ז אי כבדא"פ דאורייתא אבל אביי דס"ד דכבדא"פ לא מצטרף והיינו ע"י תערובת היתר אבל כזית בעינא ודאי מצטרף דמתניתין היא בכריתות וכמ"ש תוס' נזיר [ד"ה וכזית] וא"כ לס"ד דאביי דאם אין האיסור בעין רק בתערובת היתר צריך לאכול הכזית איסור בב"א וא"כ אם אוכל מתערוב' איסור פחות מכשיעור לא שייך חזי לאצטרופי ולק"מ קו' הר"ש הנ"ל דח"ש ע"י תערובת לס"ד דאביי מותר מן התור' ודוקא למסקנא דכבא"פ אפי' ע"י תערובת דאורייתא ח"ש ע"י תערובת אסור דשייך חזי לאצטרופי דוק בזה כי הוא כפתור ופרח

והנה שיטת ר"ח הובא ברא"ש דהא דטכע"ק דאורייתא והיתר נהפך לאיסור היינו כשיש כבא"פ אבל אי איכא פחות מכבא"פ אין היתר נהפך לאיסור וליכא מלקות עיין רא"ש ואמנם אכתי אסור מטעם ח"ש ועיין פ"ח וזה ברור והנה תוס' דפליגי על שיטת ר"ח ואפי' בתערובת פחות מכדא"פ שייך טכע"ק דהיתר נהפך לאיסור י"ל דמודה דכ"ז אם האיסור עדיין מעצמותו אסור מן התורה בלא היתר נהפך לאיסור שפיר י"ל דההיתר נהפך לאיסור אבל אם מדאורייתא אין כאן איסור לא שייך לומר היתר נהפך לאיסור והרי לדעת ריח כיון שהאיסור יותר מכדא"פ דא"א ללקות על האיסור לא שייך לומר טכע"ק היתר נהפך וניהו דרש"י ותוס' פליגי על ס' ר"ח היינו דמה בכך דאין כאן כבדא"פ מ"מ הרי ח"ש אסור מן התורה אבל אם אין כאן איסור כלל ודאי לא שייך היתר נהפך. ואם כן לפמ"ש דלאביי דס"ל כבדא"פ אין מצטרף רק בעינא ולא ע"י תערובת א"כ ח"ש ע"י תערובת מותר וליכא איסור תורה א"כ לא שייך היתר נהפך לאיסור ושפיר אביי מוכיח מהא דזר לוקה בכזית דהמל"א דא"א לומר מכח היתר נהפך לאיסור כיון דליכא כאן איסור תורה לא שייך היתר נהפך לאיסור ודוק היטב בזה

ואמנם ק' לי טובא לשיטת רש"י ניהו דאפשר דהא דאמר ר"י דאין המל"א רק בנזיר היינו אליבא דר"ע אבל הוא סבר כרבנן דגם בנזיר אין המל"א דמשרת לטכע"ק וכוונת ר"י היא דבכל האסורין ודאי [ל"א] המל"א רק בנזיר אליבא דר"ע. אבל לומר דלר' יוחנן בכל האסורין המל"א ומימרא דר"י רק לר"ע זה ודאי אין [בו] ממש וטעם. וא"כ לשיטת רש"י דר' יוחנן דע"ז ס"ל טעמו ולא ממשו דרבנן וע"כ ס"ל כרבנן דכותח הבבלי דמשרת להמל"א וא"כ אמאי לא נילף מנזיר דליכ"ל דנזיר וחטאת ב' כתובין דהרי יקדש אצטריך [לטכע"ק] בקדשים דהרי ע"כ יקדש היינו טעמו ולא ממשו וא"כ ליכא ב' כתובים להמל"א וזה לכאורה קשה. ואמנם לפמ"ש דלר"ע ע"כ אפי' בעין המל"א דע"י תערובת היתר נהפך לאיסור דס"ל טעמו ולא ממשו דאורייתא אבל לרבנן דס"ל טעמו ולא ממשו דרבנן גם דמשרת להמל"א היינו ע"י תערובת. ובאמת בכל האסורים המל"א וא"כ הא דקאמר ר"י דהמל"א רק בנזיר היינו בעין [אב"ה. גם פה חסר וחבל על דאבדין] והנה לשיטת רש"י ולפי מ"ש דפת ביין הוה טעמו וממשו אתי שפיר דנקט ר"ע דרשא דהמל"א פת ביין דענבים במים כיון דס"ל לר"ע טכע"ק היתר נהפך לאיסור ולא אצטריך להמל"א. ורבנן דמפקי ממשרת טכע"ק והיינו טעמו ולא ממשו דוקא נקטו ענבים במים ולא פת ביין וק"ל ושיטת הרמב"ם ג"כ דלא קיי"ל לא כרבנן דמשרת לטעמו ולא ממשו ולא כר"ע דמשרת להמל"א רק משרת לטעמו וממשו והיינו כבדא"פ וכדמוכח ממימרא דר"י ע"ז דדוקא טעמו וממשו דאורייתא ולא ס"ל כרש"י דמשרת לדידי' להמל"א חדא משום דקשיא ליה א"כ לר"י נילף המל"א מנזיר לכל אסורין דליכא ב' כתובים כמו שהקשתי ותו דטכע"ק יותר מסתבר וכדמוכח מהא דפריך הש"ס ור"ע טכע"ק מנ"ל [וכתי' תוס' הנ"ל נזיר ל"ז ד"ה טכע"ק] וא"כ א"א לומר דמשרת להמל"א כל זמן דלא נדע טעמו ולא ממשו אלא ודאי דר"י ס"ל דמשרת אצטריך לטעמו וממשו וכן רבנן דכותח הבבלי ע"כ ס"ל טעמו ולא ממשו דרבנן דמשרת לטעמו וממשו דהיינו כבדא"פ ולהכי בכותח דליכא כבא"פ ערובו בלא כלום [אב"ה גם בכאן חסר כמה שורות. וכפי הנראה מאיזהו תיבות שנשארו בסירוגין. שהקשה וכי פליג ר"י ארבנן ור"ע דס"ל טעמו ולא ממשו דאורייתא. דאין לומר דס"ל כרבנן דכותח. להרמב"ם א"א לומר כן דהרי בכותח הוה טעמו וממשו רק דליכא בכא"פ ולהכי אין עובר עליו] והנה יש לכוין בדעת הרמב"ם בשני דרכים או דס"ל דלענין ביטול לא צריך קרא דודאי מין באינו מינו לא שייך ביטול וכסברת רש"י ופוסקים הנ"ל אך הרמב"ם לשיטתו דס"ל דחצי זית דוקא בעינא אסור אבל ע"י תערובת לא וא"כ גם דכבא"פ דאורייתא הלכה מ"מ י"ל דזה דוקא בעינא מצרף כבא"פ דהרי חצי זית אסור אבל ע"י תערוב' דחצי זית מותר אין מצטרף כבא"פ דזה בזה תליא דכמו דהסברא משום דחזי לאצטרופי חצי זית אסור א"כ ה"ה אפכא כיון דע"י תערובת חצי זית מותר לא שייך כבא"פ ולהכי אצטריך קרא לכבא"פ ע"י תערובת דמצטרף או די"ל דזה פשיטא כיון דהלכה דכבא"ב מצטרף אין חילוק בין בעינא לתערובת אם אין האיסור בטל דמצטרף רק דבלא קרא נימא דגם אינו מינו בטל ברוב מאחרי רבים להטות וטעמא אינו כלום להכי אצטריך קרא לטעמו וממשו דאין בטל אינו מינו וכיון שאינו בטל מצטרף כבא"פ ובדליכא כבא"פ אין איסור כלל כיון דחצי זית ע"י תערובת מותר מן התורה

ודע דמה דהקשה הר"ש על זה מסוגיא דחולין דקאמר ר"א ועוד חצי שיעור אסור מן התורה דמשמע דאפי' ע"י תערובת ח"ש מן התורה דלשיטת הרמב"ם דדוקא טעמו וממשו דאורייתא וזה כבא"פ אבל אם אין כבא"פ הוה דרבנן אע"ג דנתערב בו כזית וא"כ הא דמר בר רב אשי רצה לשער פלגא דזיתא בתלתין היינו ע"כ דס"ל פלגא דזיתא בעינא דרבנן דאי משום דע"י תערובת דרבנן אין חילוק בין כזית לפלגא דזיתא דגם כזית כיון דליכא בכא"פ הוה דרבנן ובעינא שניהם דאורייתא אלא ודאי סברת מר בר רב אשי הואיל דחצי זית בעינא דרבנן מקלינין בתערובת בתלתין לבטל וזה ברור ואמנם צריך ליישב בכל חד מהנך תרי אנפין במה פליגי רבנן דמשרת ורבנן דכותח הבבלי דרבנן דמשרת מוקי משרת לטעמו ולא ממשו וע"כ ס"ל דטעמו וממשו לא צריך קרא ורבנן דכותח ס"ל דאצטריך קרא לטעמו וממשו כהנ"ל

ונראה דהנה ק' לי קושי' עצומה דהא כתבו רש"י ותוס' נזיר בתחלת סוגי' דע"כ לא גרסינין וכל דא"כ מה פריך הש"ס והאי משרת להכי הוא דאתי דתרוייהו דרשינין משרת לטכע"ק וכל להמל"א אלא ודאי דלמאן דלא דריש משרת ה"ה וכל עיי"ש. וא"כ מה מתרץ הש"ס ר"י דאמר כר"ע הרי