אהל אברהם עא

לקח הוה הספק באיסור הקבועה דהוה כמחצה אבל בפירש או נמצא ביד נכרי גם שידוע שהנכרי לקח מאותן חניות ואין בשר אחר בעיר מ"מ כיון שלנו נולד הספק על אותו חתיכה לאחר שנמצא פרוש שפיר אמרינין מרובא פריש ולפי סברא זו אין חילוק בין לקח בידים או שפירש לפנינו וכבר טרח הרא"ה סוף פ"ק דכתובות ובשיטה שם ליישב דאמאי לא חיישי' בנמצא שאותו שלקח היה מסופק ולא ידע מאיזה חנות וא"כ ג"כ נולד הספק במקום קביעות ואמאי שרינין דמסתמא הלוקח יודע מאיזה חנות לקח ואין הספק רק לנו שראינו אותו בידו והוה עיקר הספק לנו במקום פרישה. ולפי מה שכתבו הרשב"א וריטב"א בקדושין ע"ג דמדבר תורה לא הוה ס' ממזר מחמת דלמא אזלא איהי לגבייהו דאכתי הוה רוב דהרי אפי' באזלא איהי הוה מע"מ וכיון דאיכא עוד צד היתר ספק דאזל איהו לגבה הוה רוב לא צריכנא לתי' הרא"ה הנ"ל דלכן בנמצא מותר גם דאיכא ספק אם ידע הלוקח מאיזה חנות לקח כיון דהוה ספק אם לקח מקבוע הוה רוב

ב) והנה בלא ניכר האיסור ד' תוס' סותרים זא"ז בנזיר י"ב כתבו תוס' דלא הוה קבוע כיון דלא ניכר האיסור לעצמו ובמנחות כ"ב כתבו תוס' דשחוטה לא בטלה בנבלה והוה קבוע ואם נגע באחת ברה"ר טהור וגם מתוס' ע"ז וחולין משמע דרק מטעם ביטול לא שייך קבוע בתערובות אבל במקום דלא שייך ביטול משמע דהוה קבוע אפי' לא ניכר וא"כ באדם דלא שייך ביטול הוה קבוע דאורייתא ואפשר לומר דכוונת תוס' בנזיר אם לא ניכר האיסור מעולם כגון זה דאומר לשלוחו לקדש בכה"ג ליכא חשיבות דקבוע ודוק

ובפרי מגדים תמה על דברי תוס' דהרי ניכר האיסור לשליח ולאשה שנתקדשה ואם רק ניכר האיסור לאדם אחד הוה קבוע וגם [שידעינין] שמת השליח מ"מ האשה מוקמינין בחזקת חי והוה קבוע כיון שניכר לה וע"ז יש ליישב כיון דהאשה אינה נאמנת לומר נתקדשתי לשליח אין כאן ניכר האיסור ודוקא בניכר האיסור במי שנאמן אך שעדיין ק' הרי ע"כ קידש השליח בעדים שנאמנים והוה ניכר האיסור ולחומר הדבר נראה דהא דהוה קבוע אפי' בנודע לזולת הלוקח שמסוכק היינו בדבר איסור שאיסורו על כל אדם כגון נבלה ושרץ וחמץ ושאר איסורים לא כן בנדון ערוה דהאיסור רק עליו ולא לאחרים וא"כ כיון שאין ניכר האיסור להנאסר לא הוה קבוע ועיין היטיב בחילוק זה

ג) והנה הא דהוה קבוע באומר לשלוחו צא וקדש באמת שם אין איסור קבוע דאולי קידש השליח [אשה[ שאין לה אחת מעריות ואין כאן שום איסור קורבת מחמת האישות. אך זה הוה קבוע שיש לו ארוסה שקידש ע"י שליח ואקבע שיש לו ארוסה בעולם וא"כ אסור בכל הנשים דאולי נתקדשה אחותה לשליח ועיין ש"מ כתובות אסבר לן דהוה כאלו קידש השליח מחצית הנשים שבכל העולם וכולם אסורים לו מחשש ערוה. ובזה אפשר ליישב הא דקשיא לי טובא בהא דפריך הש"ס אימר בשוקא אשכח ומה מהני לן דבשוקא אשכחה כיון שבשעה שקידש השליח היה קבוע ונאסרו כל הנשים לו מחמת קבוע קם דינא שאסורות לו ולא שייך לומר אח"כ כל דפריש זאת ועוד אחרת ק' הרי אחותה שיש בה הספק אם נתקדשה היא קבוע וזה תי' הרא"ש בשיטה שם בדוחק והנראה דכבר כתב הרמב"ן ז"ל דאע"ג דהוה קבוע מ"מ כל הנשים שבעולם מותרת מטעם חזקה דהחזקה מהני לעצמה אבל לעריות לא מהני חזקתה ולכן הן אסורות מדינא. ומה שהקשה בנב"י על ד' הרמב"ן דהרי קיי"ל כמאן דמכשיר בבתה דמהני חזקת האם לבת כבר כתבתי במקום אחר ליישב דזה דוקא אם אין החזקה מוציא אחרת מחזקה והספק אם נבעלה שפיר מהני החזקה גם לה גם לבתה. אבל אם ע"כ אחת יצאה מחזקה גם שהדין דמוקמינין כל אחת אחזקה דכך דין החזקה אפי' בבאין בב"א מספיקא מוקמינין אחזקה כל אחת וכמ"ש התוס' ר"פ ב' נזירים ובפסחים מ"מ בכהאי גוונא לא מהני החזקה לחברתה רק לגופא שיש לה החזקה ודוק היטיב בסברא זו

ומעתה הרי מעיקר הדין בשעה שקידש השליח ומת מוקמינין כל אחת אחזקה ולא שייך בזה לומר דין קבוע דהרי עיקר הקביעו' באותה שנתקדשה וכמ"ש השיטה וע"ז י"ל אוקמא אחזקה ואין אנו דנין עכשיו באיסור הקרובות אך בשעה שבא לקדש אשה יש לדון ולאסור אותה מחשש ערוה ולומר דאותה שנתקדשה הוה קבוע לענין לאסור אותה דלא מהני החזקה וא"כ הוה כאלו נולד עתה הספק אם יש איסור או לא וא"כ אם מצאה בשוק הוה פירש לומר כל דפריש ולא שייך לומר דכבר אמרנו כל קבוע כמחצה על מחצה דכ"ז שאין דנין על אחותה אין כאן ספק ולא הוה קבוע דמוקמי' אחזקה וגם קושית הרא"ש לא קשיא דניהו דהאיסור באחותה דהוה קבוע מ"מ הספק נודע בשעה שפירש והבן היטיב

ד) והנה גם שכתבנו ליישב הא דקאמר הש"ס בנזיר אימר בשוקא אשכח וקידש דהוה כעכשיו נולד הספק בפירש, לא דמי לנמצא ביד נכרי דמותר דשם הספק רק על החתיכ' מאיזה חנות נלקח ואם אזלינין בתר רובא דהיא מרובא דהיתרא והקבוע במקומו עומד באיסורו לא נעדר ממנו דבר אבל בהאומר לשלוחו אם נימא מרובא פריש ואין ערוה לו ע"כ אנו אומרים דאחותה לא נתקדשה לשליח והרי היא קבוע וכמע"מ כד' השיטה ואיך אנו מכריעין ע"י הפרישה שהיא לא נתקדשה. ואמנם זה צריך להבין ג"כ להנך פוסקים דס"ל דעירוב חניות הוה קבוע דאורייתא כיון דלא שייך ביטול וכן בד' חשוב דלא שייך ביטול כגון ב"ח ריש פ' התערובת ומטעם קבוע נאסרו כולן והוה כחד בחד א"כ מה מהני שפירשו אח"כ שלא בפנינו להתירו מטעם מרובא פריש וכבר נאסר כל חדא מכח קבוע וע"כ צ"ל דגזירת הכתוב דקבוע כך דכל זמן שהאיסור קבוע בין ההיתר א"א ליזל בתר רוב והוה כמע"מ ואם רוצה ליקח משם ולסמוך על רוב דהיתרא הוה גזירת הכתוב דהוא כמע"מ אבל בפירש שלא בפנינו דהספק בפרוש אע"ג דודאי מאחת מהקבוע נפרשה [אמרינין] דנפרשה מרובא דהיתרא שנמצאים שם. דבקבוע אין לברר שזה הוא מהרוב והאיסור בהאחרות אבל בדבר הנפרש מהם שלא בפנינו אמרינין דנפרש מרובא דהיתרא בכל מקום שהוא

וא"כ ק' טובא הכא אע"ג דאשכחה בשוק מ"מ אם אנו אומרים מרובא פירשה והיא מותרת א"כ אנו מכריעין דאחותה לא נתקדשה והיא קבוע בבית. וע"כ צריך לדחות דסברת הש"ס דודאי סברת קבוע דגזרה התורה הקדושה, כיון שהאיסור קבוע במקומו א"א לנו לומר מכח הרוב להכריע דאותו שנקח משם הוא מרוב דהיתרא כיון שהאיסור [קבוע] אך באותה שפירשה שלא בפנינו שפיר אמרינין כי היא מהרוב הנמצא שם בכל מקום שהוא. וא"כ כאן כיון שעל אותה שנתקדשה אין לנו לדון מי היא כמ"ש אך אנו דנין אולי היא ערוה והיא פרוש וראוי לומר מרובן שאינן ערוה לו היא גם שגוף הספק מי נתקדשה הוה קבוע וראוי לומר כמע"מ הסבר דניזל בתר רובא דעלמא מכריע גם להקבוע, דאחותה הקבוע לא נתקדשה דכיון דקבוע גזירת הכתוב וכלל התורה ליזיל בתר רוב בפרוש א"כ כאן שעל האיסור ראוי לומר כל דפריש מכריע להתיר גם שע"י זה ע"כ אנו אומרים דאחותה או שאר הערוה אשר היא נעשית, ע"י לא נתקדשה ודוק

ה) והנה יש מקום לחלק בדין קבוע דאם לא היה האיסור ניכר מעולם כה"ג ודאי לא הוה קבוע שלא ידע מעולם ועיקר הוייתו בספק כה"ג לא הוה קבוע לכ"ע ואם כן בשתוקי שאין אנו יודעין ממי נתעברה גם שבודאי יש לו אב בעולם הן אפשר שאין אדם יודע מי הוא זה גם הבועל גם הנבעלת כי כשם שאפקרה נפשה לגבי דידיה גם לאחריני אפקר' נפשה ואין יודע ממי נתעברה אין לו דין קבוע וגם שיש ספק אולי האשה יודעת ממי נתעברה כי לא, אפקרה נפשה לגבי אחרים מ"מ לפי סברת הריטב"א ורשב"א בקידושין ע"ג שוב הוה רוב כיון שיש היתר מלבד הקבוע דגם אם היא יודעת הוה כמחצה ואולי לא הוה קבוע ולק"מ קושית הפלאה לדעת הרמב"ן דהאומר לשלוחו הוה קבוע דאורייתא א"כ שתוקי יאסור לארוס אשה מחשש דלמא נושא אחותו מאביו דהרי בודאי יש