אהל אברהם ע

מפוזרים שפיר שייך לומר אכל חדא דמרובא הוא אבל כשהם כולם בחד מקום ע"כ כולם אסורים וליכ"ל דהם מרוב ובזה א"ש דבנזיר דחקו תוס' משום קנסא ולא קבוע דרבנן דכיון דהם מפוזרים מותרים כחו"ח מטעם רוב ולא שייך שום קבוע בשאינו ניכר וזה ג"כ כוונת תוס' בפסחים וכפי כוונת מהרש"א דס"ל לתוס' דאיירי בפנינו ואפ"ה מותר כיון דהוה קבוע דרבנן כוונתם דשם ליכא שם קבוע כלל רק כ"ז שהם מחוברים לא שייך לומר מרובא רק כשהפרידן אבל קבוע ל"ש שם כך הבנתי מדברי מהרי"ט שם דוק ועיין שם ואפשר להסביר דהוה כלוקח מאיסור כ"ז שלא נפרדו כיון דלא שייך ביטול

ט) מ"ש באות ז' ליישב ד' הרמב"ם נ"ל לחלק באופן אחר די"ל דדוקא בט' נכרים וישראל א' דאין הנדון רק לענין פקוח נפש וכמ"ש ההמ"מ דמטעם זה הוה כפירש וא"כ כיון דהנדון לענין פ"נ שפיר אמרינין אין הולכין אחר הרוב. אבל אם הנדון לדברים אחרים ובהם אזלינין בתר רוב דעת התורה מכריע דגם לענין פ"נ הולכין אחר הרוב וזה א"ש גם לפי סברתי הנ"ל דכיון דהתורה התירה משום פ"נ לעבור על התורה ממילא לא אזלינין בתר רוב דגם זה רק דעת התוה"ק לא ראי' ברורה כס' שיטה מקובצת כהנ"ל ואך כ"ז אם אין אנו צריכים לדון רק לענין פ"נ אבל אם הנדון ג"כ לענין שאר דיני התורה ואזלינין בתר רובא. גם לענין פ"נ אזלינין בתר רובא וכסברת הר"מ דלוקין וממיתין על ד' המוחזק ע"פ ע"א וא"כ בתינוק דהנדון לכל שאר דברים אזלינין בפ"נ אחר הרוב וממילא מיושב לס"ד דשמואל קאי ארוב ישראל דוקא (לא] תקשי ממתני' [דיומא דס' נכרי] דשפיר איכא לחלק כהנ"ל דבמתני' איירי דהספק רק לענין פ"נ אבל בתינוק דהוה הספק לענין שאר דברים ג"כ דין פ"נ כשאר הדינים וכל זה רק סברא אי אמרינין דס' פ"נ דוחה שבת ורק ברוב הסברא לחלק בין אם הנדון רק לענין פ"נ דבכה"ג י"ל דאמרה התורה שלא ניזל בתר רובא אבל אם גם מס' אין מפקחין אין ס' כהנ"ל ושפיר פריך על שמואל וא"ש דברי הרמב"ם ודוק. [אב"ה להבין ד' רבינו ז"ל נראה כוונתו דאם נחליט דברוב נכרים ודאי אין מפקחין לא תקשי ממתני' דס' נכרי יומא דמפקחין אמתני' דמכשירין דדוקא ברוב ישראל מפקחין. דיש לחלק דביומא איירי שלא הי' דנין עליו כ"א לענין פ"נ וספיקו להקל, משא"כ בתינוק דלענין שאר דברים נחליט מס' לחומרא. ואם תקשי א"כ מאי פריך אשמואל ממתניתין דמכשירין, דלמא סבר שמואל אפי' ברוב נכרים מפקחין משום דדנין רק אפ"נ. דז"א, דאם יש רוב נכרים מתנגדת, אם נרצה לחלק בסברא הנ"ל, נוכל רק לומר דאם אנו דנין רק אפ"נ אמרה התורה שלא ניזל בתר רובא דהרוב מתנגדת אין מזיק. אבל הוה רק כס' השקול ושפיר פריך הש"ס לפי הס"ד במתני' דמכשירין דגם בספק השקול אין מפקחין אשמואל דס"ל מפקחין אפי' ברוב נכרים וזה א"א לומר דעשתה התורה בפ"נ רוב מתנגדת כאלו רוב ישראל. ושפיר מיושב פסק הרמב"ם דפסק פט"ו מהל' א"ב דבתינוק מע"מ מפקחין משמע אבל ברוב נכרים לא ובפ"ב מהל' שבת פסק אפי' ברוב עכו"ם מפקחין כר"י. וטעמי' דמחלק בין תנוק להא דיומא כסברא הנ"ל דס"ל גם בתנוק בס' השקול מפקחין. דמס' אין מחליטין לשום צד. וגם לא תקשי דלס"ד לפריך ממתני' דיומא דלהרמב"ם לפי הס"ד קאי שמואל דמפקח את הגל אמחצה על מחצה ישראל והבן] (ע"כ הג"ה מב"ה). [אב"ה. זה מצאנו בכי"ק ישן נושן ולא נזכר במהדורות]

עיין פרי מגדים בסי' ק"י חקר חקירות חכם אם בקבוע אזלינין בתר חזקה עיי"ש רוצה להביא ראי' מט' שרצים וצפרדע א' דטהור מכח חזקת גברא ודחאה. ולענ"ד דחזקה כזה מהני בקבוע יש ראי' ברורה דהרי ב' שבילין א' טמא וא' טהור ואפי באו בבת אחת טהור כל אחד ואחד [אב"ה. עיין תוס' פסחים יו"ד ע"א ד"ה בבת אחת] והיינו ע"כ מכח חזקת טהרה לא מטעם ס' טומאה ברשות הרבים כמבואר בתוס' ריש נדה וחולין [ט' ע"ב ד"ה התם] ונזיר [נ"ז ע"א ד"ה באומר] והרי ב' שבילין אין לך קבוע גדול מזה ומוקמינין גברא בחזקת טהרה וא"א לדחות במ"ש שם הפרי מגדים [אב"ה. דטעמא דהלכת' גמירי, דלא גמרינין מסוטה אלא דבר שאפשר להיות]. ואמנם לענ"ד במ"כ תורתו שגה רזה. דודאי אכ"ל דבקבוע לא מהני חזקה והיינו החזקה אשר בחתיכה אשר היא קבוע כגון ט' חניות מוכרת בשר שחוטה וא' נבלה לא מהני חזקת איסור שאינה זבוחה כיון דהוה קבוע והספק במקום קביעות אבל האיש אשר נגע בס' שרץ או צפרדע וכן ההולך בשביל ס' טמא או טהור שפיר יש לומר דמוקמינין גברא אחזקתיה אע"ג דהס' במקום קבוע מ"מ החזקה בהאיש חוץ לקבוע וזה נכון וברור

והנה אם בקבוע מהני חזקה והרי מוכח מתוס' נדה י"ח [ע"א ד"ה אחר] דבתשע חניות הוה חזקה דאינו זבוח אע"ג דאקבע כאן בשר שחוטה כמו בשר נבלה מ"מ החתיכה אשר עלי' ספק אם היא מחנות שחוטה או נבלה אפשר לאוקמא אחזקה. א"כ בנתערבה חתיכה טרפה בחתיכה היתר נתיר כל אחד ואחד מטעם חזקה. דהרי לענין טרפה איכא חזקת כשרות וכמ"ש הראשונים חזקה מחמת רובא דרוב בהמות כשרים. וא"כ דוקא באחת מוכרת בשר נבלה הדין קבוע לאסור אבל בבשר טרפה מותר מטעם חזקה והוא נגד דעת פוסקים וש"ע דאפי' בטרפה הדין קבוע כמבואר בסי' ק"י ובסי' נ"ז בדרוסה. ותערובת חד בחד יהיה מותר מדאורייתא מטעם חזקה והוא דבר פלא. אלא ודאי מוכח דבכה"ג לא מוקמינין אחזקה דכיון דאתחזיק עכשיו בשר טרפה כמו שחוטה והספק בחתיכה זו אם טרפה או כשרה א"א לאוקמא אחזקה קמייתא ואין הטעם מכח קבוע דא"כ בתערובת חב"ח אכתי יהיה מותר מדאורייתא דהרי בדלא ניכר האיסור לא שייך קבוע ויהיה מותר מטעם חזקה דאע"ג דהא בדלא ניכר לא שייך קבוע היינו משום דבטל ברוב אבל חב"ח דליכא רוב גם (בחד בחד) [בל"נ] שייך קבוע. וכמו בדבר חשוב דהוה קבוע כיון דלא בטל מ"מ אי יש כאן חזקה וכיון דלא ניכר האיסור ניזל בתר חזקה וליכא קבוע כמו דאמרינין אם יש רוב דלא הוה קבוע דבטל ברוב ה"ה נימא כיון דלא ניכר האיסור אזלינין בתר חזקה ומותר ואין כאן קבוע. אלא ודאי דבכה"ג ליכא למיזל בתר חזקה כיון דאקבע כאן איסור כמו היתר ותוס' לא כתבו כן בנדה רק דיש קצת חזקה וא"ש דקאמר ר' יוחנן בג' מקומות עיי"ש בסוגי'. זה נלע"ד

וא"כ לפמ"ש אין מקום לחקירת פרי מגדים הנ"ל אי חזקה מהני בקבוע דהחזקה אשר היא באדם ודאי מהני כהוכחה שכתבתי מב' שבילין והחזקה בגוף הדבר אינו חזקה כלל אפי' בלא ניכר האיסור דליכא קבוע כהוכחתי מב' חתיכות טרפה וכשרה ועיין היטיב

ואך זה ראיתי תוס' כתובות ר"פ אלו נערות בד"ה ועל הכותית כתבו דלהכי כותית יש לה קנס למ"ד שפחה נטמעו בהן אע"ג דהוה קבוע. דכל אחת מוקמינין אחזקה הנה לכאורה מוכח דבקבוע מהני החזקה אפי' באותו דבר שיש הקבוע מהני חזקה והדבר צריך עיון אשר אין כעת פנאי לאסוף פה עד כי ירחיב ה' גבולי. והנה עלה בדעתי לחלק דהרי זה חידוש דחזקה מהני אפי' היכא דאי אפשר כגון ב' נזירין כמ"ש תוס'. ואך כל זה אם עדיין לא נתחזק אחד נגד החזקה ולא ניכר מעולם מי יצא מחזקה כגון ב' נזירים כה"ג מוקמינין אחזקה אע"ג דא"א אבל שני חתיכות אחת טרפה ואחת כשרה ודאי לא מוקמינין כל חדא אחזקה כיון שיש לאחת כבר קודם התערובת חזקת איסור ונתחזק בטרפה כה"ג לא אזלינין בתר חזקה דמעיקרא כיון דאי אפשר ששניהם יהיו כשרים ובכותית שנטמעו בהן שפחה הספק מעיקרא ולא ניכר מעולם מי מהם יצא מחזקה כה"ג מהני החזקה דמעיקרא והבן תן לחכם ויחכם. אח"כ מצאתי בשב שמעתא לבעל הקצות שמעתא ד' פ"ב הערה בדברי תוס' נדה

מהדורא תנינא

א) הנה דעת רוב הפוסקים דפירש לפנינו הוה קבוע דאורייתא דעיקר החילוק בין לקח לנמצא דבלקח מחנות א"כ לו הספק נולד בשעת לקיחה מאיזה חנות לקח אם מהטרפה או מכשרות וכיון דהספק [דלא] נודע לו מאיזה חנות