אהל אברהם סח

בסברא זו ויש להסביר חילוק זה והוא דלברר אם הוא מאיסור או מהיתר כגון בזרק אבן לגו הרי אנו דנין איזה מהם יכה האבן ואקבע האיסור וע"כ אנו דנין גם על המיעוט אין כח ברוב להכריע כיון דאתחזק גם (ישראל) [נכרי] ואנו דנין אם יפול על ישראל או נכרי אבל במכוין לזה דרק אנו דנין על האיש הלזה ולא נגרע כח הרוב ע"י שאתחזק נכרי כיון שא"צ לדון על הכלל רק על האיש הזה שלא אתחזק בו דבר. וכן בסנהדרין אנו דנין על האיש שלא אתחזיק דבר שפיר אזלינין בתר רוב

והנה לפי הנ"ל יש סברא בהא דקבוע כמחצה על מחצה, דבאתחזק איסור בינייהו לא אזלינין בתר רובא לברר אחד מחבירו והרי כבר כ' בשיטה כתובות דאע"ג דוארב לו בדיני נפשות כתיב ודלמא דוקא שם אמרה התורה בקבוע דל"א בתר רוב ומנ"ל באיסור. דהיינו משום דהא דאזלינין בכל כתורה בתר רוב יילפינין מד"נ וקם דינא כמו בד"נ קבוע כמע"מ עיי"ש ולכאורה יש לפקפק לפי תי' רש"י בחולין [ריש דף י"ב ע"א] דרובא דליתא קמן ע"כ הלכה וא"כ צא יילפינין מד"נ ולהנ"ל א"ש דאע"ג דרובא דל"ק הוה הלכה, ברובא דא"ק דאתחזיק לא ידעינין רק מד"נ. אך א"כ ק' למ"ל כלל מיעוט דקבוע כמע"מ תיפוק לי' מסברא דל"ל קרא דאזלינין בתר רובא היכא דאתחזיק לברר האיסור וצריך לומר כיון דכתיב בתורה סתם אחרי רבים להטות משמע בכ"ג אפי' אתחזק אך כ"ז לרבנן דס"ל מתכוון להרוג את זה [והרג את זה] חייב דמשכחת רוב באתחזק זרק אבן לגו, אבל לר"ש דלא משכחת כה"ג וזו"ז לא משכחת בד"נ אתחזיק לפי הנ"ל שכ' המרדכי דבמכוין לא הוה אתחזיק. וא"כ א"צ מיעוט לקבוע דליל קרא למיזל בתר רוב ודוק

ג) הנה רוב הפוסקים ס"ל דפירש לפנינו הוה קבוע דאוריי' ורק ההפרש בין פירש לפנינו ושלא בפנינו וזה החילוק כיון דפירש הדבר לפנינו ונולד לנו או לזה שפירש לפני' הספק במקום הקביעו' ועל גוף הקבוע עדיין קודם שפירש אם זה האיסור או לא וגזרה התורה לומר דהוה כמע"מ וכיון שבעת שפירש הוה הספק במקום קביעות לומר עלי' דהוה כמע"מ ואסור קם דינא דאסור לעולם מטעם קבוע אבל פירש שלא בפנינו דנולד הספק כשפירש אמרינין דמרובא פריש. ואך כ"ז באיסור קבוע שניכר במקומו כגון תשע חניות או ט' נכרים שפיר י"ל בפירש מרובא פריש דהספק רק על הפרישה מאין נפרש ובמקומו לא היה ס'. אבל בעירוב חניות או דבר חשוב שנתערב דכבר הספק במקום קביעות ואסור משום דלא שייך ביטול ולמשוך ג"כ אסור מטעם קבוע וא"כ גם בפירש שלא בפנינו אמאי מותר הרי כבר נאסר מטעם קבוע על הספק ואיך יחזור להיתרא

ורציתי לפרש דזה כוונת תוס' פסחים ט' ע"ב [ד"ה היינו] שהקשו מזבחים דמה פריך נכבשינהו דכבר נולד הספק במקום קביעות ועיין מהרש"א מפרש דקו' תוס' משום דפירש לפנינו ולענ"ד כוונתם כהנ"ל כיון שכבר נאסרו מספק במקום קביעות לא מהני פירש וע"ז נבין תי' שכתבו משום דהוה דרבנן ולפי פי' מהרש"א יפלא מנ"ל לש"ס להקשות והרי אפשר לומר דדרבנן נמי אסור כדאורייתא אך לפמ"ש יובן דהרי אי עירוב חניות מדאורייתא בטל לא משכחת קבוע דאורייתא רק בניכר האיסור או דנימא דבלא ניכר ל"ש קבוע דאורייתא אפי' היכא דלא שייך ביטול וא"כ הרי בקבוע דאוריי' בפירש שלא בפנינו לא משכחת דין קבוע כהנ"ל ולא החמירו בדרבנן יותר מדאורייתא ומדוייק ד' תוס' שכתבו בסוף ד' ולהכי גזרינין טפי שמא יקח כיון שאין האיסור ידוע ונולד הספק בקבוע ואין חילוק בין פירש ללקח ודוק היטיב והרווחנו בזה דלמ"ד עירוב חניות דאורייתא שפיר שייך לומר דגזרינין שמא יקח ולא הוה גזירה לגזירה וממילא אסור גם בדרבנן ולמ"ד דעירוב חניות דרבנן א"ש כהנ"ל

ואין מתוס' הללו סתירה לד' תוס' זבחים שכתבו דאייר, דפירש שלא בפנינו דגם בפסחים ס"ל דע"כ איירי פירש שלא בפנינו רק דקשיא להו דגם בזה ראוי לאסור כיון שהספק כבר היה במקום קביעות. ואמנם להנך שיטות דס"ל עירוב חניות הוה קבוע דאורייתא וע"כ גם בעירוב חניות בפירש שלא בפנינו אמרינין דמרובא פריש [דאל"כ גם בבעלי חיים תאסר לעולם דליתא לדברינו הנ"ל וכבר כתבתי דדברי מהרש"א לא נייחא לי] ע"כ צ"ל דלהכי בפירש מותר אע"ג דכבר נודע הספק במקום קביעות ונאסרו מטעם כל קבוע כמחצה אעפ"כ אם פירש אח"כ אחד שלא בפנינו כיון שנפרש ממקום הס' ונתפרדה מהם ואין בה איסור קבוע הדין לומר דמרובא פריש ולא גזרה התורה לומר דקבוע כמחצה על מחצה רק כ"ז שקבוע האיסור ביניהם וכן בפירש לפנינו. דגם בשעה שפירשה פירשה לפנינו מן הקביעות והספק על הקבוע ולכן גם בשעת פרידתה אסורה מטעם קבוע וקם בה דינא שתהיה לעולם אסורה כיון שגם בעת פרידתה מהקביעו' נאסרה אבל בפירשה שלא בפנינו כיון שנתחדש בה שנתפרד מהחבילה להיות פרוש ועומד בפני עצמה ואין בה קביעות איסור רק ס' אמרינין דמרובא פריש ועיין. ויתר מזה מבואר בש"ס נזיר דפריך אימר בשוקא קדיש ופי' רש"י ותוס', הבעל וא"כ קשה הרי מ"מ אחותה קבוע וא"כ הרי עיקר הקביעות שם שבודאי יש לו אשה וכל קבוע כמחצה דלמא אחותה של זו מקודשת לו ומאי מהני דפירשה זו לשוק שמקדש עתה מ"מ הוה ס' ערוה מטעם דלמא אחותה נתקדשה לו דהיא קבוע אך צ"ל דכך הדין כיון שהיא פירשה לשוק ושייך לומר דמרובא פריש דאינה ערוה לו, היא מותרת כיון שעלי' אנו דנין אם היא ערוה והיא פירשה ועיין שם שיטה מקובצת

ד) הנה הא דפירש אמרינין מרובא פריש לפמ"ש באות ג' דהיינו כיון שנפרד מתערובת המקום שנקבע שם האיסור ופשיטא אע"ג דהדר אקבע במקום אחר ודאי מותר וכד' הש"ס זבחים וכי מגיסא נאסרה והיינו כיון שכבר נפרש ממקום הקביעות ואמרינין דמרובא פריש יצא (להתיר) [להיתר] ופשיטא אם נקבע במקום אחר כגון תשע חניות או בבעלי חיים דאמרינין דמרובא פריש ואם מניחו במקום אחר שאין שייך לומר הדרא לניחותא והוה קבוע דהרי אין שם מקום הספק שמ"מ הוא נפרד מהאחרים אשר בתוכם האיסור קבוע אלא אפי' הדרא למקום הקביעות כגון בט' חניות ששוב הניחה באחת החניות רק שמכירה שאין נתערבה באחרים מ"מ מותרת מטעם דכבר פריש וכהנ"ל וכי מגיסא נאסרה וע"כ צ"ל כיון דאשה ממילא הדרא לקביעותה הוה כלא פירש ואין כאן היתר ע"י פירוש וגם נודע מיד בשעת פרישה שתחזור לקביעתה. ואך כ"ז בקבוע שאינו ניכר דהוה הספק בכל מקום ורק מחמת שניידה ממקום קביעתה תהיה מותרת דאין עליה דין קבוע שפיר ראוי לומר דתהדר לקביעותה והספק שהי' מעיקרא תהיה ג"כ כמעיקרא אשר לא זע ממנו אכן בקבוע הניכר כגון תינוקת שנאנסה ותינוק הנמצא בשוק דהאיסור וההיתר ניכרים במקומו וע"ז הספק אם הוא מאיסור או מהיתר שפיר אמרינין כל דפריש ולא שייך לומר דהדרא לקביעותי' דהרי מקום הקביעות אין בו ספק

והנה לפמ"ש לעיל דהא דמהני פריש בקבוע דרבנן גם שאין שם ס' לומר דמרובא פריש רק כיון דבקבוע דאוריית' מהני פרוש עיי"ש א"כ גם לזה ראוי לומר כיון דבקבוע דאוריי' לא שייך הדרא לניחותא מותר גם בקבוע דרבנן וכדמוכח כהנ"ל לפי פי' תוס' שם וע"כ צ"ל דהוה רק קנסא ושפיר כתבו תוס' בנזיר דקנסא וק' דתהוי קבוע דרבנן וכל יתומות מותרות דלא ימלט שפירשו ממקום קביעות בתוך הזמן וניתרת ודוק ובאמת בפשטות י"ל דתוס' ס"ל כשיטת ר"י דבתערובת שא"נ בכ"מ גזרינין שמא יקח וא"כ הרי ק' מה מהני פריש דפריך הש"ס אימור [בשוקא קדיש] וע"כ צ"ל דאין ראוי לגזור ולאסור כה"ג א"כ גם עיקר קבוע ראוי לומר כך כיון דהוה מדרבנן ואך בזה עדיין לא יתיישב מנ"ל לש"ס להקשות בזה דהרי בקן ליכא קבוע כלל דצפור נודד לא נודע אם היה קבוע ועיין

ה) עיין במרדכי פ"ק דחולין הקשה מסנהדרין דאזלינין בתר רוב אע"ג דהוה רובא דאית' קמן ובאמת אפשר לומ' דשם הטעם דהתורה אמרה דבטל דעת המיעוט נגד הרוב והרי קבוע לא שייך רק היכא דלא שייך ביטול דהיינו בניכר