אהל אברהם סו

משכחת דבאים כאחת אקרקפתא דגברא שבשעה שהביא שתי שאר שערות חלים כאחת זולת אחות אשה דא"א אלא ע"י קדושין אחר שהביא ב' שערות לפי דעת תוס' יבמות ל"ד [ד"ה מתוך] אך גם זה אפשר שאחות אשה ואשת אח באים כאחת אקרקפתא דגברא כגון שאחות אשתו היתה פחות מבת ג' וקדשה אחין ולא היה זולתה עדיין אשת אח ואחות אשה והם באים על קרקפתא דגברא כאחת. אך אם גם איסור מוסיף לא אמרינין רק איסור ב"א לא משכחת ב"א אקרקפתא דגברא אחות אשה ושום ערוה ע"י קדושין שלו בב"א דהרי בשעה שהביא ב"ש חל עלי' איסור א"א דעלמא וא"כ איך חל עליו איסור אשת אח אאשת איש ע"כ בקידש אחיו קודם שנעשה הוא בר חיוב דבאים אשת איש ואשת אח עליו כאחת וא"כ א"א להיות אחות אשה כאחת עמם. דוק ועיין בה. וכן הא דקאמר הש"ס יבמות ל"ד בב"א כר"ש לדעת תוס' שם א"א למשכחת אקרקפתא דגברא בב"א דהרי כמה אשת איש בעלמא שחל עליהם מיד שהביאו ב' שערות

ד) הנה לכאורה יש לחקור דקאמר הש"ס שבועות דטעמא דמ"ד דל"ל כולל אע"ג דאית ליה מוסיף משום דלא אמרינין מגו מחתיכה לחתיכה הרי כל אסורי תורה איסורא דגברא כמבואר בר"ן נדרי'. וא"כ מסברא נהפוך הוא דמסתבר' לומר כולל דאחות אשה חל על אשת אח במגו דחל על איש זה ע"י הקדושין שקידש [על] שאר אחיות משום אחות אשה חל גם [על] אשת אח. מלומר איסור מוסיף בקידש החי תחלה דכבר נעשה אחותה ערוה דאחות אשה עליו ואח"כ בקידש אחיו אחות אשתו (של המת) דצ"ל מגו דחל אשת אח אשאר אחים חל ג"כ עליו דהוה המגו מגברא לגברא. אך לק"מ דהרי בשעה שנעשה בר חיוב כשהביא ב' שערות כבר חלו עליו כל אסורי תורה. וא"כ אקרקפתא דגברא באים כאחת כל אסורי תורה ואך על החתיכה אנו דנין שפיר מסתבר לומר איסור מוסיף מכולל כסברת הש"ס שם ודוק היטב בסברא זו. ומעתה נבלה ביו"כ בנתנבלה ביו"כ הרי איסור נבלה קדים אקרקפתא אם לא נעשה בר חיוב ביו"כ ומשו"ה ס"ל לראב"ד דנבלה מדחה יו"כ כמ"ש באות ג'. וא"כ אי ס"ל לר"ש איסור מוסיף בעלמא כש"כ דבזה ראוי לומר איסור כולל. דהרי מפאת החתיכה באים כאחת אם נתנבלה ביו"כ ורק מפאת קרקפתא דגברא חל נבלה ולא יו"כ שפיר ראוי לומר מגו מגברא לגברא ודוק היטב

איסור מוסיף

ה) הנה גם איסור מוסיף משכחת לכמה פנים. האחד ששם זה מוסיף איסור לשאר אנשים ולא עליו כגון חמותו נעשית אשת איש. ב) אם האיסור מוסיף גם על האיש הזה אשר כבר נאסר עליו כגון איסור הנאה לדעת הראשונים דהוה הנאה מוסיף הרי נתוסף איסור להאי גברא גופא לענין הנאה. וכן נותר דנאסר לגבוה להקריב. ג) הנה מוסיף דמצינו בש"ס הוא רק במקרה ואין באיסור אחד מה שהוא בשני כגון אשת אח ואחות אשה שקידשו שניהם ב' אחיות. אבל משכחת איסור א' לבדו ואין אשת אח אוסר מה שאוסר אחות אשה. ד) אבל יש מוסיף שהוא אוסר הכל מה שהאיסור האחד אוסר ובו אתוסף איסור כגון גרושה על אלמנה או חללה. וכן זונה על גרושה וחללה דשם זונה פוסל לכהונה ותרומה כמו גרושה וחללה ויש בה תוספת לאסור בישראל א"א לבעלה. ובזה יש ליישב הא דקאמר הש"ס בקדושין דזונה חל על חללה דשם זונה אוסר בא"א משמע דמפאת זה הוה מוסיף וחל והרי כלל גדול באחע"א הא דחל ע"י כולל או מוסיף היינו דוקא כשהדבר בפועל שנמצאים בעולם מי שחל עליו האיסור הנוסף כמבואר ברמב"ם. ולהנ"ל שפיר יש לחלק דודאי איסור מוסיף שאינו רק מוסיף בפרטות זה אבל אין באיסורו מה שיש באיסור השני שם הכלל דדוקא בנמצא מקום לחול התוספ' אבל בכה"ג שהאיסור בעצם הוה באיסורו תוספת על האיסור השני כשם זנות בכל אופן חל ודוק

ו) הנה גם באיסור בת אחת עוד יש חילוק כזה. האחד אם האיסור בא בתולדה בב"א כגון בתו ואחותו. או אחותו ואחות אביו ואחות אמו. הב') שבאים ע"י מעשה קדושין שקידש אחיו אשה שאיסור אשת איש ואשת אח באים כאחת על האח והם כרוכים זה בזה שאי אפשר להיות אשת איש מבעל זה ולא אשת אח. ואם הקדושין קדושין ע"כ היא אשת איש ואשת אח. הג') כגון אשת אח ואחות אשה שקדשו שניהם כאחת דאין אחד תלוי בחבירו דקדושין של כל א' מהם אפשר להיות לבדו ורק ע"י שנעשו שני מעשים אלו כאחת חלו שניהם בשעה אחת ודעת התורה מסכמת דהנך ג' גונא ב"א כל א' עדיף מחבירו והשלישי הוא הגרוע מכולם. ובמ"ש יש ליישב למאן דל"ל ב"א הא דדרשינין בכריתות דף ב' וט"ו דאחותו אתי לרבות שהיא אחות אביו ואחות אמו דחייב ג' הרי מוכח דאמרי' בב"א דחלו שניהם. ולהנ"ל יש לחלק דבכה"ג דהאסורים בתולדה באו כאחת כ"ע מודו דאמרינין איסור ב"א אבל אם הדבר רק במקרה כגון יו"כ ושבת או אשת איש וא"א לא אמרינין. וגם יתיישב בזה לס"ד דש"ס ביבמות דבר קפרא ס"ל לר"ש דל"א איסור ב"א וכתבו תוס' דהא דמחייב ר"ש משום א"א היינו דאשת אח מדחה לאחות אשה דחמור עיי"ש ל"ג ד"ה באיסור. ולכאורה קשה כיון דל"ל איסור ב"א אין חל איסור אשת אח במקום איסור (א"א) [אשת איש] דהוה חמור ומוסיף. אם לא שנאמר דמ"מ אשת אח מדחה גם לאשת איש משום דא"א יש לו היתר בגירושין. אבל להנ"ל א"ש די"ל דדוקא איסור ב"א כגון אחות אשה ואשת אחיו ל"ל דאינם תלויים זה בזה רק שבמקרה באים כאחת אבל אשת איש ואשת אח מודה דחלין כאחת כיון דע"כ ע"י מעשה קדושין האחד שניהם חלין

ז) עיין ראב"ד פ"ט מהלכות ביאת מקדש הל' י"ב בהשגה כ' הא דזר ששמש ובעל מום ששמש בטומאה משכחת בב"א וכבר תמה עליו הכ"מ דהרי למסקנא חייב מטעם כולל לדידן דס"ל אחע"א בכולל והנה לכאור' יש לומר דאע"ג דקיי"ל אחע"א בכולל. מ"מ בכה"ג לא אמרינין איסור כולל ומטעם שכתבו תוס' ל"ג ד"ה בר קפרא דס"ד דש"ס ל"ל איסור ב"א עיי"ש והא דקתני בברייתא דמותיב בה לב"ק פלוגתא דר"ש ור"י ושיירי למליקה דע"כ איירי בכולל ומחייב ר"י ב' היינו לקוברו אך א"א לומר כן דא"כ היאך מותיב הש"ס לב"ק מהך ברייתא דשפיר יש לומר כבר קפרא דאפי' בבת אחת פוטר ר"ש דאין חייב אלא אחת ופליגי ר"ש ור"י בתרתי דבכולל מחייב ר"י ב' לקוברו ור"ש פוטר ובב"א מחייב ר"י עונשין ור"ש רק לקוברו. אך לאחר העיון נראה ליישב עדיין כהנ"ל והט אזנך לענ"ד לפרש דברי הש"ס אשר לענ"ד יתיישבו כמה קושיות ודקדוקים. והוא דהנה הפלוגתא דר"י ור"ש בברייתא קמייתא אי חייב ב' או רק משום אשת אח או אחות אשה לבד כר"ש א"כ הא דקאמר ר"ש דחייב משום אשת אח ור"י מחייב ב' צריך לתרץ בא' מג' פנים או דפליגי בכולל דר"י ס"ל איסור כולל. וע"ז קשה מא"א ונעשית חמותו. עיין תוס' ל"ב ע"ב ד"ה איסור. או דר"י לא מחייב רק לקוברו וזה דוחק דנימא דר"ש פליג דאפי' לקוברו אין אחע"א. או דאיירי בב"א ור"ש ל"ל אפי' איסור ב"א וסתמא דש"ס דדחקו וכן ר' יוחנן מתרצים דפליגי לקוברו משום דס"ל דאיסור ב"א כ"ע מודו ואיסור כולל ל"ל לר"י ולא מתרצא רק דר"י קאמר לקברו ופליג ר"ש דאפי' לקברו אין חל. ועל זה קאמר הש"ס בפלוגתא ורצה הש"ס תחלה לומר דפליג ר"ח וב"ק אי ר"י ס"ל כולל. והיינו דר"ח ס"ל לר"י איסור כולל ואתיא פלוגתא דר"י ור"ש לענין חיוב. וב"ק ס"ל דל"ל לר"י כולל וע"כ כשינוי' דש"ס לעיל דרק לקוברו וקמדחי הש"ס זה ממליקה. דפליגי בב"א אליבא דר"י. והנה מד' תוס' מוכח דכוונת הש"ס דפליגי ר"ח וב"ק אי ס"ל לר"י בת אחת באיסור אחות אשה ואשת אח דלב"ק הא דקאמר ר"ש אין חייב אלא משום אשת אח ור"י מחייב ב' הוא דוקא לקוברו אבל איסור בת אחת ל"ל ודברי תוס' לא זכיתי להבינם דא"כ אכתי ק' דהוה ס' הפוכות דאיך ס"ד דש"ס דר"י ל"ל ב"א אע"ג דס"ל מוסיף ואי כתירוץ תוס' דוקא בת אחת כזה וסברת הש"ס דגם אשת אח ואחות אשה דאחד גורם לחבירו ל"ל איסור ב"א לבר קפרא א"כ היכי קאמר ר"ש דחייב משום אשת אח הרי אחות אשה דהוא הגורם