אהל אברהם סה

מה מוסיף איכא הרי אשת איש הוה מוסיף לעלמא אך זה אינו דהרי בל"ז היא אסורה מטעם יבמה לשוק דהרי מוקי הש"ס דנפלה לפניו ליבום ושפיר אכ"ל דא"א הוה מוסיף וכן ראיתי בריטב"א יבמות דס"ל דאשת איש הוה מוסיף לעריות וע"כ צ"ל כהנ"ל. ואך עדיין קשה דאפשר לאוקמא דעבר זקן דהוה מוסיף כגון שחלץ ליבמתו דליכא רק לאו דנא יבנה ותופסין קדושין והוה מוסיף מטעם א"א וצריך לומר דהש"ס מהדר לאשכח מוסיף אפי' בכה"ג דמוקי לעיל דיבמה ולא עבר רק על שניות וק"ל

ח) הנה הרמב"ם ס"ל דאיסור הנאה הוה מוסיף ועל קושי' תוס' חולין ק"א [סוד"ה איסור] דא"כ בב"ח הוה מוסיף העמיק בפי' המשניות כריתות בנקודה נפלאה וחזי מאן גברא רבה קמסהיד במשנה למלך דדבריו צריכים ביאור דגם בהקדש נוכל לומר כיון דאין איסור חל על איסור אין כאן איסור הנאה בלא אכילה ולא הוה מוסיף. והנה לפמ"ש בס' אבני מלואים חלק שני סי' י"ג דהרי הקדש הוה איסור חפצא ובודאי חייל הקדש לאיסור אכילה והנאה שאסור עלי' מפאת ההקדש רק איסור מעילה דגברא ובל יחל אין חל עלי' דאין איסור חל על איסור. הדברים ברורים לחלק דבב"ח דהוה רק איסור גברא וכיון דאין אחע"א והנאה אסור בגררא דאכילה כיון שא"א לחול איסור אכילה אין כאן איסור בב"ח ונדחה לגמרי ולא נוכל לומר דהנאה הוה מוסיף דעלי' אנו דנין אם חל איסור בב"ח כלל לענין אכילה והנאה. אבל בהקדש דאיסור חפצא וחל איסור חפצא להיות איסור הנאה על החפץ עלי' דהרי גם איסור אכילה חל על החפץ. וכיון שעל הגברא אין איסור הנאה שפיר חל איסור הנאה של הקדש על הגברא דלא נדחה איסור הנאה לגמרי דהרי על החפץ חל ושפיר חל על הגברא והוה מוסיף

ט) לדעת תוס' דהנאה הוה רק חמור וא"כ צריך לפרש הא דקאמר הש"ס כריתות בהקדש דאתוסף היינו חמור והרי לא קאמר הש"ס רק דס"ל כולל ומוסיף ולא חמור וע"כ כוונת הש"ס דכולל חמור משום דלא חל רק כולל חמור. וא"כ קשה יו"כ מה חמור איכא וצ"ל כד' תוס' חולין ק"א ע"ב [ד"ה הזיד] דיו"כ הוה חמור גם לענין שבת דהוה יום כפרה ומחילה גם שמדברי תוס' אין ראיה דהוה באמת חמור רק דהוא שב מידיעתו דבעיניו חמור הדבר ועיין שבת ס"ט תוס' ד"ה אלא דהוה שב מידיעתו אפי' בדבר קל ממנו כמו קרבן. והנה אם בהמה בחייה לאברים אין הקדש חל מחיים וא"כ אם נטמא תחלה גם שאין איסור מעילה חל מחיים על איסור אמ"ה אבל הקדש הוה וחל איסור טמא במוקדשין וא"כ איך חל מעילה לאחר שחיטה ע"י כולל הרי ליכא כולל דכבר נאסר מטעם טומאת הגוף. ואולי נאמר כיון שעל הבשר חל מעילה עלי' דהוה מוסיף דנאסר לטהורין וכיון שחל מעילה על הבשר חל ג"כ על החלב מטעם כולל לאחרים וממילא חל עלי' מטעם מוסיף וכמ"ש הרמב"ם בת אחת ומוסיף בברא לסבא ודוק

מהדורא תליתאי

ששניתי תחלת קיץ תרלמ"ד ה' יגמור בעדי

איסור בת אחת

א) הנה איסור ב"א משכחת לה בכמה פנים. א) כגון שבת ויו"כ בחולין קיא ע"ב דב' האסורים האלה לא היו בעולם כלל עד שהעריב שמש ובאים שניהם כאחת לחול וכן אשת איש ואשת אח שבשעה שקידש ראובן אשה באים כאחת לחול ובגוונא דמוקי הש"ס ביבמות ל"ד דשוינהו שליח דאיסור אשת איש ואשת אח ואחות אשה באים ממש כאחת שלא היה שום איסור באותן חתיכות לשום אדם עדיין. אופן ב) משכחת איסור ב"א בהא דקמשני הש"ס דאיכא ברא לסבא וכמו שפי' הרמב"ם במשניות ברא קטן דעלי' באים כלם כאחת הרי על שאר האחין חלין שאר האסורים מקדם כגון אשת אח שהיה ראשון, רק על הקטן באים כאחת אשת האב עם שאר האסורים ואמרינין דחלין כולן כאחת על הקטן הזה. והנה יש מקום אומר גם אם יש דס"ל איסור ב"א בגוונא קמייתא דאין לאחד יתרון על השני אבל בכה"ג באופן ב' דאותן איסורין כבר מצאו מקים לחול על שאר האחין גם על הברא דבאין כאחת נדחה איסור אשת אב ולא חלין רק מה שחלו כבר על שאר האחין ודוק אופן ג) משכחת ב"א כגון נבלה שנתנבלה ביו"כ דאיסור יו"כ קדים על אותה חתיכה רק שא"א לחול בחייה דאיכא איסור אבר מן החי או אינה זבוחה עיין תוס' שבועות כ"ד ד"ה האוכל ולאחר מיתה באים נבלה ויו"כ כאחת על אותה חתיכה. ובת אחת כזה י"ל דגרע משנים הראשונים דהרי לקוברו בין רשעים אמרינין אחע"א וא"כ גם שלא היה חל איסור יו"כ בחייה לענין עונשין מ"מ מתלא תלי וקאי ואיהו קדים לחול במצאה מקום לחול

ב) הנה למ"ד דס"ל דלא אמרינין אפי' איסור בת אחת מוכח מרש"י חולין ק"א ע"ב דס"ל דאין א' מדחה חבירו אך דאמרינין דאי אפשר לחייבו שתים אבל אחת חייב בין שגג בשבת או שגג ביו"כ עיי"ש. ולכאורה קשה דמוכח מיבמות ל"ג דפליג בר קפרא ור"ח באיסור ב"א וקאמר ב"ק דחייב רק אזרות או בעל מום אך באמת לק"מ דשם הרי איסור זרות או בעל מום גורם לאיסור שבת או טומאה ונבלה ולהכי מדחה הגורם [את] השני אשר בגרמו בא לחול וזה פשוט ואמנם יש מקום לומר למ"ד דאין אחע"א בבת אחת אם יש לא' מעלה על השני הוא מדחה השני כגון שאחד קמור משני במיתה או כרת נגד חבירו. או שהאחד כולל יותר או שהוא מוסיף האיסור אשר הוא יותר ראוי לחול מדחה השני והרי מצאנו שמוסיף עדיף מכולל, וכולל מחמור. וא"כ כל אחד מדחה חבירו הקל ממנו במדרגה והבן

ג) הנה הראב"ד ז"ל הביאו הראשונים ביבמות כ' הא דקאמר הש"ס אלא מליקה בב"א היינו כשהביא ב' שערות נתחייב בזרות ובנבלה. ועיין חי' רמב"ן א"כ חמותו ונעשית א"א, איסור א"א קדים ולמה נדון משום חמותו וכבר תירץ הרשב"א והריטב"א דבכה"ג לא מדחה א"א איסור חמותו שחל עליו כבר קודם שנעשית א"א חתיכה זו עיי"ש. והנה גם בהא דאמר ר"ש דנבלה ביו"כ פטור כתבו בשם הראב"ד דאע"ג דנתנבלה ביו"כ מ"מ איסור נבלה קדים ועיין בריטב"א קדושין ע"ז האריך שם. ולענ"ד יש לבאר דברי הראב"ד דאין כוונתו דאין דנין על החתיכה רק על הגוף אך דס"ל לראב"ד דלא נקרא איסור בת אחת גם שעל החתיכה באים כאחת כגון נבלה דנתנבלה ביו"כ דבאים כאחת על החתיכה דבחייה אסורה משום אמ"ה כמ"ש התוס' שבועות מ"מ לא נקרא איסור ב"א רק אם שניהם כאחת דאקרקפתא דגברא וגם אחתיכה באים כאחת כגון זר ומליקה וזר שהביא ב' שערות בשבת. אבל אם אקרקפתא חל אחד קודם חבירו. אע"ג דעל חתיכה באים כאחת אין שניהם חלין ואותו איסור דחל אקרקפתא תחלה מדחה השני כן סברת הראב"ד ז"ל והיא עצה נכונה וישרה. והנה לדעת ראב"ד זה יש שני גוונא איסור ב"א האחד שאיסור בא על שניהם כאחת הן אגברא והן אחתיכה כגון בתו ואחותו שבא על אמו והולידה בת ולא היה לו בת ואחות זולתה דשניהם אגברא ואקרקפתא כאחת והשני שאחתיכה באים כאחת אבל אקרקפתא דגברא אחד קדים לחבירו שכבר יש לו בת או אחות מקדם ובא על אמו דאחתיכה זו בתו ואחותו באים כאחת אבל לא אקרקפתא דגברא ודוק

היוצא מדברינו דאיכא איסור בת אחת מדרגות א' חמור מאידך והם. א) דהאיסור בא גם אגברא גם אחתיכה כאחת. ב) דבאים כאחת על החתיכה ולא אגברא אבל על החתיכה לא היה שום איסור משניהם לשום אדם ג) דגם על החתיכה היה איסור א' קדים אך על אדם זה באים כאחת. ד) דגם על אדם זה קדים איסור א' לחבירו רק שלא היה מקום לחול מכח שהיה איסור אחר עליו ואין אחע"א, הפוך בה

ודע דלפמ"ש בסברת הראב"ד דלא משכחת בת אחת גמור רק בבאין כאחת גם אקרקפתא דגברא, בכל העריות