אהל אברהם סד

דאין אנו דנין על השם דאיסור רק על החתיכה אעפכ יש סברא לומר למאן דס"ל דאפי' בב"א אין שני אסור חלין ואין חייב רק א' ובאיזה משניהם ששגג חייב וכדמוכח בחולין ק"א ע"ב היינו אם שניהם שוין אבל אם אחד יש לו שום מעלה אותו איסור חל וכמ"ש תוס' דלהכי חייב לר"ש משום אשת אח לר"ח דמוקי פלוגתייהו בב"א. ומעתה י"ל דגם לשי' תוס' וראשונים אם אחד משני האסורים [אשר] חלין כאחת [על החתיכה] (ואחד) קדום לחול אקרקפתא דגברא מהשני זה חל ומיושב קושית תוס' דשפיר אכ"ל דלמה דס"ד דר"ח ס"ל דפליגי ר"י ור"ש בב"א תני תרוייהו והא דקתני ר"ש אשת אח היינו אם זה האיסור חל עלי' מקודם שקודם שנשא הוא אשה כבר נשא אחיו ואם הוא קדש אשה דעלמא קודם שנשא אחד מאחיו אחות אשה קדים וחייב משום אחות אשה והוא נכון היטב הדק

והנה לפי מה שכתבתי בדעת הראב"ד דאפי' אם חלו שני אסירים בב"א על החתיכה אם קדם אחד לחבירו על הקרקפתא דגברא השני נדחה יתיישב היטיב הסוגיא דחולין ק"א ע"ב בשבת ויו"כ דפליגי ר' יוסי הגלילי ור"ע דר"ע מחייב שתים ומשמע בכ"ג בין שקדם בגברא שבת או יו"כ וליכא בת אחת וע"כ רק חל בכולל או מוסיף. וגם דברי רש"י שם יש לפרש כן דהא דכתב דל"א בת אחת רק בכולל ומוסיף היינו בב"א כה"ג והא דפריך הש"ס על הא דשלח משמיה דר"י דשבת חייב ולא יו"כ וקאמר מטעם דשבת קביעי אע"ג דמשכחת כגון דשבת קדים אבל ר"י שלח סתמא דבכל גוונא חייב רק אשבת והיינו ע"כ משום דקביעי וקיימא ודוק היטב

ב) והנה עלתה על זכרוני דבימי חרפי עמדתי על חקירה אחת הא דאמר רבא בשבועו' [כ"ד ע"ב] דטעמ' דמ"ד דל"ל כולל רק מוסיף דמחתיכה לחתיכה לא אמרינין מגו. ולכאורה אפכא מסתברא דהרי כל אסורי תורה הם איסור גברא ולא איסור חפצא וכמ"ש הר"ן נדרים. וא"כ יותר מסתבר לומר כולל גם דהוה מחתיכה לחתיכה מ"מ הוא באותו גברא למשל יו"כ על נבלה דמגו דחל יו"כ עליה לענין שחיטה ה"ה אנבלה וכן אחות אשה, מלומר מוסיף כגון אשת אח דמגו דחל אשת אח אשאר אחין יהי' חל עליו דמה לנו דהיא נאסרת לשאר אחין משום אשת אח מ"מ אגברא אין חל א סיר אשת אח וצ"ל מגברא לגברא. וניחא לן דהרי כבר חשב הראב"ד לומר דזרות ומליקה הוה ב"א מטעם ששניהם חלו אגברא כאחד וגם שדחו אותו בשתי ידים אבל קם סברא דלענין גברא יותר מסתבר לומר מגו באותו חתיכה כיון דהוא כבר מוזהר ועומד משעה שהביא גדלות על כל האסורים ושפיר שייך מגו דחל אשת אח על שאר האחין חל עליו באותו חתיכ' גם שהוא מגברא לגברא ולא אחות אשה מטעם כולל דהוה מחתיכה לחתיכ' גם שהוא באותו גברא. ומעתה לפמ"ש לעיל דראב"ד ס"ל דנבלה ביו"כ היינו אפי' בנתנבלה ביו"כ ול"ל לר"ש ב"א כה"ג משום דנבלה חל תחלה אקרקפתא דגברא ומדחה יו"כ לחול דל"ל לר"ש ב"א רק אם שניהם באו כאחד אגברא ואחתיכה וא"כ אי ס"ד דר"ש ס"ל מוסיף בחתיכה אחד מגברא לגברא משום דכבר חל אקרקפתא דגברא האיסור משנעשה גדול כש"כ דראוי לומר ב"א בזה דהרי מפאת החתיכה שניהם באו כאחד נבלה ויו"כ ורק מפאת גברא שנבלה חל תחלה עלי' א"כ נאמר כיון שחל יו"כ לענין שחוטה ה"ה לענין נבלה ודוק כי חריף הוא ועצה עמוקה

ג) מה שהקשו תוס' ד"ה באיסור דאם פליגי ר"י ור"ש בב"א היאך מתרצא הא דא"ח אלא משום אחות אשה ונדחקו לכאורה יש ליישב בפשטות דר"ש דל"ל בת אחת גם דל"ל כולל ומוסיף מ"מ אם שני אסורים חלין בב"א ואחד מהם כולל או מוסיף הוא חל. וא"כ י"ל הא דקאמר אשת אח איירי ביש אחין עוד ואין כאן אחיות ואידך איירי שיש אחיות ולא אחין. אך זה אינו, דהרי כיון דלר"ש ל"ל בת אחת ואיירי שעשו שניהם שליחות לקדש הרי חל איסור אשת איש ולא חל לא אשת אח ולא אחית אשה רק בשעת מיתה חלין עליה שניהם כאחד אשת אח ואחות אשה. ועל האחין אין כאן איסור כלל דזקוקה ליבם ואין כאן לא כולל ולא מוסיף דהרי על שאר אחיות הפנויות כבר חל אחות אשה בשעת נישואין וגם בל"ז ליכ"ל כהנ"ל דהרי בעל מום ששימש בטומאה דהוה טומאה כולל ואפ"ה קאמר ב"ק דרק בעל מום ולא טומאה משום דעיקר האיסור מכח בעל מום וא"כ נם באחות אשה נימא כן [אב"ה, דאחות אשה גורם לאשת אח דאל"כ מותרת לו ביבום] ולכן נ"ל כך דודאי יותר מסתבר לחייב משום אחות אשה דהוא הגורם וכמו שהקש' הש"ס חייבם יבומי וראוי לומר דחל אחות אשה. אך אם יש כאן אחין מהאם דהוה אשת אח מוסיף יותר מסתבר שתחול אשת אח ומתלא תלי אבל אם אין כאן אחין מהאם וליכא מוסיף חל אחות אשה משום דזה גורם שלא תתייבם ודוק היטיב וע"כ צ"ל דסברא דאחות אשה חל משום דזה גורם מהא דפריך הש"ס לעיל והתניא משום אחות אשה משמע דכל ברייתא בפני עצמה ניחא לי' ולפי מה דלא אסיק אדעתי' דכאן בנשא חי וכו' א"כ תקשי למה יחייב משום אחות אשה וע"כ צ"ל משום דזה גורם ואיירי ג"כ בנשא (חי) [בב"א[ וק"ל

ד) ותתייבם יבומי ק' הרי בל"ז ק' על הבריית' ראשונה ותתייבם יבומי. ונלענ"ד דודאי אסיק אדעתי' דמתלא תלי רק דס"ל כיון דע"כ מכח אחות אשה הוה אשת אח גם שנשא חי מ"מ עכשיו שמת ואיכא יבום דאין כאן אשת אח רק משום אחות אשה הוה כאלו שניהם באו כאחת. ומעתה אם ר"ש ס"ל איסור בת אחת ראוי שיחולו שניהם אבל אי פליגי בב"א ור"ש ל"ל ב"א גם דמכח תתייבם הוה כאלו באו שניהם כאחת מ"מ חל אשת אח ולא אחות אשה כסברת תוס' לקמן דהוה חמור וא"כ בל"ז לא תקשי ליה דתתייבם דשפיר אסיק אדעתיה דמתלא תלי והוה בב"א ומדחה אשת אח לאחות אשה אבל לפי מה דמשני כאן שנשא חי ופליגי במוסיף וכולל אבל ב"א גם ר"ש מודה תקשי דתתייבם יבומי דאם מתלא תלי יחולו שניהם כאחד ומשני דאפ"ה נא פקע ומדחה לאחות אשה ודוק

ה) עיין פי' משניות לרמב"ם כריתות פי' דאיכא ברא לסבא קטן דחל עלי' אשת אב [ואשת אחי אביו] בב"א וממילא חל ג"כ על אביה מטעם מוסיף א"כ נלמוד מזה כלל גדול דאם האיסור השני חל על אחד מטעם ב"א הוה מוסיף וא"כ ממילא בכל איסורי תורה האסורים לכל ישראל כגון נבלה או יו"כ וכדומה גם שהנבלה נתנבלה מעיו"כ דאיסור נבלה קדים מ"מ אם נעשה בישראל אחד בר חיוב דחל יו"כ על הנבלה בבת אחת הוה מוסיף גם לדידיה וא"כ יש ליישב קו' תוס' בכריתות כ"ג [ד"ה ומי] דמדאמר ר"ש סתם אין חייב אלא אחת [באוכל נבלה ביו"כ] מוכח דל"ל מוסיף דאל"כ הרי בכה"ג מחייב שתים ועיין

ו) הנה הא דעבר זקן ונשאה דדחק הרמב"ם מה דהוה מוסיף דהרי בל"ז אסורה והרי אי מוסיף משני שמות אמרינין כדמוכח מכלתו א"כ פירוש דאיכא ברא לסבא עוד אח שהיתה מותרת לו ליבם ובמה שיבם הזקן נאסרה לו משום אשת אח והוה מוסיף ומדוייק מלת סבא דהיינו אבי הזקן וע"כ צ"ל דס"ל לרמב"ם דאין חילוק בין כולל למוסיף ור"י ע"כ משום דלא מחייב בחמותו [בא"א ונעשית חמותו] ס"ל דכולל מב' שמות לא אמרינין וה"ה למוסיף משני שמות ול"ל לר"י דחייב בכולן וכן מבואר כאן בתוס' ישינים [כריתות י"ד ע"ב ד"ה מודה] ולפיכך צריך להמציא איסור מוסיף דאש אב בקטן. ודע דתוס' ביבמות לא הוכיחו מוסיף מב' שמות רק מכלתו אבל מאשת אחי אביו לא מוכח זה גם דרש"י ותוס' ישנים פי' בכריתי' כן הוא פלא דכרי משכחת כשהי' יותר אחין לאבי' ולהם בנים דחל עליהם אשת אחי אביו ופשוט

ז) הנה תוס' הוכיחו דמוסיף מב' שמות אמרינין מכלתו. ולכאורה נראה דדוקא ב' שמות מאיסור עריות כגון אשת אח וכלתו דשני האסורין מפאת עריות הוה מוסיף אבל איסור אשת איש עם עריות לא אמרינין דהוה מוסיף וכן מוכח מלשון הרמב"ם בפסקיו דקאמר דדוקא אם הנך עריות בעולם ואם אשת איש הוה ג"כ מוסיף אין צריך לכל אלם [אב"ה הכוונה פשוט דבכל פעם שנשא אותה אחד מאלו האוסרים עליו נעשית אשת איש] ולכאורה מוכח כן מהא דדחיק הש"ס בעבר זקן