אהל אברהם סג

'גופא ביבמות ל"ג ד"ה ב"ק רק תוס' דחקו לחלק בין השוין לר יוסי מכח מתני' דכריתות דמשמע דר' יוסי ס"ל מה דתני ברישא וכלתו ע"כ מב' שמות ולפמ"ש משם אין ראי' דמשכחת משם אחד. היוצא מזה דלר"י דל"ל כולל מב' שמות גם מוסיף ל"ל וא"ש הגירסא בכריתות דאיכא ברא לסבא ליישב אליבא דר' יוסי דל"ל מוסיף מב' שמות ומוכח משם דאיסור מוסיף וכולל הוא דוקא כשיש בעולם האנשים שנאסר כמ"ש הרמב"ם פ"ד מהלכות שגגות [הל' ג'] ואע"ג דלדינא לא צריכנא לאוקמתא ברא לסבא מ"מ מאוקמתא דש"ס לר"י מוכח כן ודוק היטיב

והנה הא דכתבנו דמוכח אפי' כולל מב' שמות מא"א ונעשית חמותו לרבנן לא כמ"ש תוס' דחמותו לא משכחת רק כולל מב' שמות דלענ"ד משכחת משם אחד דהרי לא כתיב בתורה חמותו רק אשה ובתה. וא"כ כשמקדש אשה מה שנאסר באמה ובבתה הם משם אחד דכל אחת היא אסורה מערות אשה ובתה והוא שם אחד ובזה תימא ג"כ על ד' תוס' כריתות י"ד ע"ב ד"ה הבא עיי"ש דלענ"ד ברור כי זה המה שם אחד ואעפ"כ שפיר מוכח דלרבנן ס"ל אפי' כולל משני שמות דהרי ליכא למימר דמתני' דא"א ונעשית חמותו איירי בכה"ג דכולל משם א' דא"כ מה טעמא דר"י הרי ר"ח ס"ל דר"י ס"ל כולל אלא ודאי דאיירי משני שמות [אב"ה. פשוט כגון דליכא בת לאשתו רק אחיות] ומוכח דרבנן ס"ל כולל מב' שמות. היוצא מזה דפלוגתא דמוסיף וכולל מב' שמות פלוגתא דרבנן ור"י ודוק. הן אמת דגם לדינא אין ראי' דאכ"ל דלא אמרי' מוסיף מב' שמות וחמותו דס"ל לרבנן דא"א ונעשית חמותו נדון משום חמותו אין טעמיי' מצד כולל רק משום דהוה חמור וס"ל (כר"י) דחמור על קל אמרינין אבל באמת מוסיף וכולל מב' שמות לא אמרינין ועיין

והנה שיטת הרמב"ם הנ"ל דלא אמרינין איסור כולל ומוסיף רק דוקא כשהאנשים מצויים בעולם לכאורה סוגיא דקדושין [ע"ז ע"ב] מתנגד לזה דקאמר דזונה הוה מוסיף משום דשם זנות אוסרת [אכ"ע בא"א] כמ"ש רש"י שם ורמב"ם גופא כתב כן בחבורו [הל' א"ב פי"ז הל' ט'] הרי מוכח דאע"ג דהשתא האיסור אין מוסיף כיון דמשכחת הוה מוסיף ואשר נ"ל לחלק הוא דודאי זונה על שם גרושה דמה שגרושה אסור גם זונה אוסרת דהיינו תרומה וכהונה וזונה עוד יש בה תוספת איסור לבעלה. שפיר הוה זונה מוסיף משום דשם זונה הוה מוסיף נגד חללה דכל מה שיש בחללה הוא בזונה ועוד משכחת יותר אבל איסור מוסיף כגון אשת אח או אשת אחי אביו הרי ליכ"ל דאיסור אשת אחיו הוה מוסיף נגד אחות אשה דלא ראי זה כראי זה דמי שנאסרה מחמת אשת אח לא נאסרה מחמת אחות אשה וכן להיפך [אב"ה דאין אשת את אוסר מה שאוסר אחות אשה ורק במקרה שניהם באחת ע"כ א"א לומר דיש בעולם איסור אשת אח. משא"כ זונה דאוסרת הכל מה שחללה אוסרת והאיסור זונה בעצם הוא תוספת ועיין במ"ב] וא"כ אין ליתן מחמת האפשרי שם מוסיף רק אם הוא מוסיף בפועל ודוק כי זה נכון

מהדורא תנינא

איסור בת אחת

א) עיין חי' רמב"ן יבמות הביא בשם הראב"ד דזרות ונבלה הוה בב"א אע"ג דבאותו חתיכה, נבלה קדמה כיון שעל הגוף כשהגיע לגדלות חלו שניה' כאחת הוא בת אחת. ומה שהקשה הרמב"ן ז"ל שם דא"כ חמותו ונעשה אשת איש הרי א"א קדמה ולמה נדון בחמותו כבר יישב הריטב"א בחי' דודאי כיון דפגע חמותו ברישא חל ואין נדחה אח"כ מפני א"א דאין איסור דוחה איסור. ואולי הרמב"ן ז"ל ס"ל כמ"ש תוס' [יבמות ד"ה ותו] וכגי' ותו חמותו [דהקושי'] דמוכח דס"ל (לר"ש) [לר"י] דנדון רק משום חמותו ולא משום א"א אם התרה בה משום א"א דל"ל מוסיף ולשיטת הראב"ד הרי א"א קדים ואפי' ל"ל מוסיף חל א"א ג"כ משום דקדים. אך על הראב"ד ליכא תיובתא וכמ"ש הריטב"א דליתא לגירסא זו. אך מ"ש הראב"ד ליישב הא דנבלה ביו"כ אין חייב לר"ש אפילו נתנבלה ביו"כ משום דנבלה קדמה לחול עליו ע"ז פריך גם הריטב"א בקדושין דא"כ איסור מדחה איסור וגם זה י"ל דס"ל לראב"ד דשניהם נבלה ויו"כ אין חלין בחייה משום איסור אינה זבוח וכשנתנבלה חל נבלה ולא יו"כ משום דאיסור נבלה קדים שחל עלי' כשנעשה גדול קודם יו"כ ובכה"ג מדחה מלחול איסור יו"כ [אב"ה הכוונה דוקא בחמותו ונעשית א"א דעל החתיכה חל איסור חמותו מתחלה ואלו בא עליה היה חייב שריפה. אע"ג כשהגדיל חל עליו איסור תחלה, מ"מ איסור שבו להיכן הלך. משא"כ כשלא קדים על החתיכה איסור יו"כ, ודאי מהני הקדימה אגברא שלא לחול דבזה אין מדחה] והא דס"ל איסור בת אחת דוקא כששניהם חלין עליו כאחד כגון זרות ומליקה אבל נבלה ויו"כ לא. אך כבר הקשו עוד על סברת הראב"ד דא"כ גיד ומוקדשים הוה איסור [בת אחת] וכן חלב וטרפה ואמ"ה דאיתניי' בעולם הוה ב"א והוא נגד הסוגי' דש"ס חולין [ריש ג"ה] עיין בריטב"א

והנה על מ"ש הראב"ד ליישב הא דנבלה ויו"כ ליכא קושיא מזה דאכ"ל דסברת הראב"ד היא רק שאם ב' האסורי' חלים כאחד על החתיכה כגון שנתנבלה ביו"כ, איסור נבלה דהיה תחלה אגברא קדים ואין חל איסור יו"כ על איסור נבלה דכל איסורי תורה הם איסור גברא כמ"ש הר"ן נדרים וכיון שחל תחלה עליו נבלה אין חל יו"כ עמו כשבאים בבת אחת על החתיכה אבל גיד וקדשים כיון שאיסור הקדש חל תחלה על הבהמה (עלי') עד שלא נתקשר הגיד אין חל גיד על איסור הקדש שיש כבר עליו ועל החפץ ולא מהני מה שחלו על הגברא בב"א [אב"ה הכוונה דבא' משניהם סגי דלא להוי ב"א, בין אם אגברא לחוד בין אם אחתיכה לחוד קדים האחד] ואך דברי הראב"ד שכ' בזר שאכל מליקה דהוה ב"א אע"ג שקדם איסור נבלה משמע דכה"ג חל אע"ג שקדם איסור נבלה על החפץ וקשי' כהנ"ל. ומעתה י"ל דכוונת הראב"ד רק לס"ד (דשם) [דש"ס] דפריך זר ומליק' בב"א הוא דמשכחת לה והיאך משכחת ב"א הרי נבלה קדים וע"ז קאמר דהיינו בב"א על שם נבלה וזרות וגם זה מקרי בב"א. ומעתה נמצא איסור בב"א משני פנים אם מפאת גברא שחלו על גברא כאחד כשנעשה גדול ולא על חתיכה ובב"א ממש שחלו [גם] על החתיכה כאחת.. והנה בשלשתן גם בזר ששמש בשבת ובטמא בעל מום משכחת בב"א על הגברא ולא על החתיכה כגון בשעה שנעשה גדול היה בעל מום וטמא וא"כ שניהם חלו כאחד עליו ואם נטהר בינתיים ואח"כ שוב נטמא הוה דומיא דזר ומליקה וכן אם נעשה גדול בשבת, בשבת הבא אח"כ הוה ג"כ כזה ואיסור ב"א כזה גרע ממוסיף ופליגי בזה ר"ח וב"ק אי ר"י ס"ל ב"א כזה או לא ונדחה למסקנ' הש"ס דפליגי ב"ק ור"ח באיסור ב"א לר"ש והיינו בב"א גמור שנעשה גדול כשהיה איסור זה בעולם וגם בזרות כה"ג [אב"ה, ובזר שאכל מליקה צ"ל כד' תוס' והראשונים דהוה ב"א גם על החתיכה דקדמו איסור מעילה] וב"א כזה ודאי עדיף מאיסור מוסיף ומיושב קושית תוס' שם ד"ה באיסור בת אחת [אב"ה. הא דא"ח אלא משום אשת אח בלבד או משום אחות אשה בלבד. דעל החתיכ' לא חלו בב"א] ופלוגתא דר"י ור"ש באשת אח ואחוה אשה לס"ד ג"כ פליגי לר"ח בב"א כזה שחלו שניהם על הגברא כאחד ולא על הנדון וכגון שעשו האחים שניהם שליח לקדש שתי אחיות אבל לא אלו או שראובן עשה שלית לקדש אחת משתי אחיות ושמעון עשה שליח זה לשליח לקדש לו אשה אחת ושתי נשים אלו עשו ג"כ שליח לקבל משליח זה הקדושין וא"כ חל אחות אשה ואשת אח על הגברא כאחד אבל באותן שתי אחיות שנפלה אחות אשתו ליבום משכחת או בנשא חי ואח"כ מת וכן אפכא וא"כ למסקנא גם הראב"ד מודה בב"א כזה לא מן השם שיהיו שניהם חלין ורק לזה מהני דאם שניהם בב"א חלין על החתיכה כגון נבלה שנתנבלה ביו"כ איסור נבלה חל ומיושב ד' הראב"ד ודוק היטב ולפי מ"ש הראב"ד דפליגי בב"א כה"ג וברייתא דפליגי ר"י וריש בב"א ג"כ איירי כה"ג מיושב קושית תוס' דשפיר אכ"ל דתני תרוויי' והיינו דר"ש דל"ל ב"א כזה חל איזה שקדם תחלה על אותו חתיכה ובנשא חי תחלה חייב משום אחות אשתו ובנשא מת משום אשת אח ודוק היטיב

והנה גם שתוס' והראשונים לא ס"ל להא דהראב"ד דמפאת שחלו על הקרקפתא דגברא בשוין (לא) הוה ב"א [וס"ל]