אהל אברהם נח

צריכין מחמת הלבוד לעשות ממנו דבר אחר רק תורת כלי להכשיר וזה ברור ונכון

ומה שתמה על מה שאמרתי וכי עשיה לשמה הרי גם באיספלידי נימא הרי איכא פצימין וכי עשיה לשמה במחילת כבודו לא ידעתי מה זה הרי כה דברי הן באכסדרה דמלבד הפצימין משמש כניסה ויציאה ואין התשמיש של הכניסה ע"י הפצימין ובלא מזוזות אין חיוב מזוזה וכיון דהפצימין הן לאחזוקי תקרה אין כאן מזוזות ופטור ממזוזה דאין הפצימין משמשין למזוזת הבית אבל בגגין הללו דמשמש בו לדירה ויש בו פתח ומזוזות כדינא לחייב במזוזה גם כי לא נעשה עיקר הגג לתשמיש לדירה מ"מ חייב דא"צ עשיה לשמה

ומה שהביא מעלתו דוגמא מכסא עדיות פ"ב משנה ח' שנטלו שנים מחפויו ופי' שם משום דעיקרו לישיבה ואם נתבטל העיקר בטל מלהיות כלי קבול. במחילת כבודו דמי להאי עורבא שהביא אש מה ענין טומאה לכאן דשם מהני יחוד ושינוי מעשה. ואם ירצה לדון בדוגמא יש להביא מסנדל של בהמה שבת נ"ט יעיי"ש, ד' ידידו החותם באהבה הק'

סי' מד

לאהובי תלמידי החביב הרב המאור הגדול צדיק וישר כבוד מו"ה יעקב משה נ"י אבדק"ק קראסנא

שאלתך שאלת חכם חצי תשובה הגיעני וכל דבריך בנויים על אדני האמת והישר ואני יען כי בעו"ה לעת קבלתי מכתבך לא הייתי במזג השוה. וגם עד הנה עודינה לא מצאה ידי כביר כח להשיב כראוי. אך יען כי ארכו הימים אמרתי להשיב מפני הכבוד. כי לעת הגיע תור ההלכה כבר דברו מזה גאוני מוסדי ארץ הגאון חכם צבי והגאון בנודע ביהודה ואחרון הכביד מורי ורבי הגאון מהרמ"ס זצ"ל [בסי' רצ"ט]. ובאתרא דתלו וכו' ולא באתי אך להשתעשע עמך בתורת ה'. והנה שאלתך במה שפסק רמ"א בסי' ש"ה סעיף כ"ג כד' מהרי"ק דגם בזמן הזה סומכין אם לא נתרקם. וע"ז תמה החכם צבי גם אם נימא דאפי' באתחזיק אם ע"י בדיקה שאין ריקום ליכא למימר רוב מ"מ הרי מדינא דגמ' אין אנו סומכין על הבדיק' ואין זו חומרא מאחרוני' [אב"ה כמהרי"ק שורש קמ"ג הובא בבד"ה לב"י בסי' ש"ה משמע אפי' לא בדקו כלל חייב הבא אחריו, משום חזקה דלא נפטר רחמה וע"ז הקשה הח"צ סי' ק"ד מש"ס נדה כ"ט דאיכא רוב נגד החזקה ואפילו מביאה קרבן ונאכל. אך בעובדא דמהרי"ק שראו הנשים שלא נתרקם סמכינין אבדיקתם, דהטור רק מחמיר בנדה שלא לסמוך אבדיקה ולא להקל לפטרו מפדיון עיי"ש אך גם ע"ז חזר והקשה, דאם גם נאמר דע"י הבדיקה שלא נתרקם אתרע הרוב אפילו בהוחזקה עוברה, אך הא דלא סמכינין אבדיקתם שמביא הטור בסי' קצ"ד זה אינו חומרא רק מדינא דגמ' דאין אנו בקיאין כדאמרינין בנדה כ"ה מעולם לא דכו שפיר בנהרדעי וא"כ הו"ל בדיקתם כלא היה וכאלו נפל למים והיה לו לפטור מפדיון מספק ממון לקולא] (ע"כ הג"ה מב"ה). הן לולא דמסתפינא אמינא דבר חדש נגד דעת האחרונים שנראה מהם כי יצירת הולד, שגבלו רז"ל לאחר מ' יום הוה יצירת הולד, זה איננו ריקום ולריקום הולד אין זמן מוגבל מפי חז"ל. ולבבי לא כן ידמה וכן מטין דברי הרמב"ם דיצירת הולד היא הריקום שהביא אבא שאול [נדה כ"ה ע"א] ואם מבורר לנו שכבר עברו מ' יום מזמן קליטת הזרע ודאי הוה היצירה שפיר מרוקם ובתורת הבית כתב הא דקתני מתני' דף ל' לאחר מ' תשב לנדה זה דוקא מ"א מ"ב דיש ספק דלא נקלט כזרע עד יום ג' ועדיין לא עברו מ' יום אבל ליום מ"ג דא"א דנקלט הזרע לאחר ג' ובודאי כבר עברו מ' יום אין חוששין לנדה והיינו ע"כ באין ניכר ריקום דבריקום אין חשש ספק ומשמע כדברינו דריקום זה הוא יצירת הולד [ודאי אפשר לומר דדברי הרשב"א בנויים ע"פ דברי הש"ס [דף כ"ט ע"א] דבהוחזקה עוברה מביאה קרבן ונאכל] אך פשטות משמע כדברינו. וע"פ הדברים האלה נוכל לפרש הא דקאמר הש"ס הוחזקה עוברה היינו שכבר עברו מ' יום משעת בעילתה ולא היתה לאיש בתוך הזמן דודאי כבר נתרקם ונוצר הולד. ורק אנו מסופקים אם נוצר ונתרקם ובזה אמר ר' יהושע בן לוי רוב נשים יולדות ולד מעלי' וכיון שלא נבדק שהפילה לנהר אזלינין בתר רוב וקרבן נאכל וגם סוגי' דלעיל דף כ"ה פלוגתא דרב ושמואל ור"י ורבי איירי בכה"ג דודאי כבר עברו מ' יום שעת ריקום ורק מחמת ריעותא שאין אנו רואין שום ריקום פליגי דרב ס"ל דאין חוששין שנתרקם ונמוח ואתרע רוב יולדו' ולד מעלי' דכל היולדות מעלי' ניכר הריקום וכמ"ש האחרונים אלא ודאי שנשחת הזרע לאחר קליט' קודם היציר' ולא שנתרקם ונמוח דלאחר רקימה יש חזקת חי לעובר כמ"ש הנמוקי ריש האשה בתרא. אבל קודם היצירת הולד ודאי ליכא חזקת חי ומעתה פלוגתא דרב ושמואל דס"ל לשמואל דחוששין היינו במפלת שפיר ובודאי עברו מ' יום משעת בעילתה וקליטת הזרע. דודאי נקלט הזרע כיון דמפלת שפיר עור הולד ואך הספק אם כבר נתרקם ואח"כ נמוח וטמאה לידה או שנשחת קודם קליטה וע"ז ס"ל לשמואל דחוששין דרוב המתעברות ונקלט הזרע איכא יצירת הולד לאחר מ' יום וחוששין שנימוח אח"כ אבל אם האשה יושבת תחת בעלה משמשת והולכת וגם שמפלת שפיר לא נודע מתי נתעברה ונקלט הזרע אם כבר עברו מ' יום אחר הקליטה או לא דאכ"ל דנתעברה אח"כ ולא עברו עדיין מ' יום לקליטה דאיכא מיעוט שלא נתעברות מיד וגם מיעוט שלא נתרקם הולד ונשחת קידם ריקום וחזקת שלא נתרקם ולעומת זה לאחר ריקום מתנגד חזקת חי כה ג גם שמואל מודה דלא חיישינין שנתרקם ונמוח אך אומרים שעדיין לא הגיע זמן ריקום ולא עברו מ' יום ובכה"ג איירי מהרי"ק זה אשר חשבתי ליישב דעת מהרי"ק ודעת הטור [בסי' קצ"ד] היא רק חומרא אלה דכרי רבך הדורך שלומך הק' אברהם שאג מפ"ש

סי' מה

נסתפקתי הא דמבואר בש"ס דקודם מירוח אין איסור טבל מדאורייתא ואפ"ה אם תורם ומעשר קודם מירוח תרומתו תרומה וכן בחלה אם הפריש חלה קודם גלגול משנתן מים. אם חייב על התרומה וחלה מיתה גם קודם מירוח (וגלגול) דכבר הוא תרומה וחלה אע"ג שעדיין אינו מירוח ולא היה עליו החיוב להפריש תרומה וחלה. כך המצוה שאם הפריש תרומה יש לו דין תרומה וחייב מיתה עליו. או דנימא דכיון שלא נתמרח עדיין התבואה ולא חל עליו חיוב הפרשה אין על התרומה חיוב מיתה אך שאמרה התורה שאם מפריש חל עליה מיד שם תרומה שנתקן הכרי על ידי זה גם שאם נאכל טרם נתמרח הכרי הוה הכרי מתוקן ע"י זה אח"כ. וסברת התורה מכרעת לדעתי הפעוטה שודאי היא תרומה גמורה מיד וחייב עליה מיתה גם שלא נתמרח הכרי אח"כ כלל וכלל כמו שאם נאכל או נאבד התרומה קודם מירוח שמתוקן הכרי ע"י זה לאחר מירוח דכך המצוה שמיד לאחר קצירה חל הפרשת תרומה ומעשר גם שאין עליה איסור טבל עדיין. ועיין ר"ן נדרים י"ב פי' טעם אחר הא דחלת אהרן ותרומתו לא הוה דבר הנדור [אב"ה וז"ל דאע"ג דבקריאת שם מחסרי כיון שאינו אסור לכל, דבר האסור מקרי ולא דבר הנדור] ולא כ' טעם שכתב הרא"ש שם דמעיקרא נמי אסור משום טבל רק התיר השירים. ולפמ"ש להכי השכיל הר"ן להמציא טעם אחר דגם חלת אהרן ותרומתו אין מתיר האיסור והוה דבר הנדור אם הפריש החלה והתרומה קודם מירוח. ולדעת הרא"ש צל כיון דסתם תרומה וחלה עיקר הפרשה לאחר מירוח מסתמא הוה דבר האסור ולא דבר הנדור. או די"ל דס"ל לרא"ש כיון דעיקר הפרשתו להתיר הטבל לאחר מירוח אין לו דין דבר הנדור

ואם כנים אנחנו בדבר הזה דמה שמפריש קודם מירוח דין תרומה עליה לחייב מיתה דהוה תרומה גמורה, מצאנו מקום ליישב מעט מה שקשה עלי ימים רבים לפמ"ש הכ"מ פ"א