אהל אברהם נז

אמת שבמג"א [סי' תק"ב ס"ק ט'] חולק דדוקא גבי טומאה הלכתא גמירא דל"א לבוד אבל בעלמא אפי' להחמיר אמרינין לבוד. אמנם אני נבוך בזה איך יש במציאות שפועי אהלי' דלא יהיה להם גג טפח כדין לבוד כיון שאהל משפיע ועולה א"כ עד פחות מג' נאמר לבוד וא"כ יהיה גג רחב ג' טפחים פחות משהו ואמאי דוקא נימא לבוד בגבהו נימא לבוד ברחבו ובאמת רש"י סובר בסוכה כן שאם הרחיק הסכך מהכותל טפח ונסמך על יתדות אמרינין לבוד. אבל מ"מ לרש"י ג"כ קשה אם עשאה כמין צריף או שסמכה לכותל נימא כה"ג לבוד לרחבו וכי מגרע גרע ע"י הסכך דאם לא סכך השפוע לרש"י אמרינין לבוד ובאם הסכך עד למעלה פסול. ולשיטת הפוסקי' דחולקין על רש"י דבכה"ג ל"א לבוד שאין אויר חשוב אתי שפיר דליכא למימר לבוד לרחבו כנ"ל דאויר לא חשיב כגג. וצריך ליישב דהיאך אמרינין בפחות מג' סמוך לגג [דאמרינין] דהוה אהל אע"ג דבאויר לא אמרינין לבוד וע"כ צריך לומר משום דאמרי' חבוט ולבוד וזה נמי אמרינין עיין עירובין ט'. אך לפ"ז בחבוט ולבוד מודה מ"א דל"א להחמיר כמ"ש בהל' סוכה [סי' תרל"ב ס"ק ב'] וא"כ יצא לנו בגנים שלנו דהוה רק אהל ע"י חבוט ולבוד פטור ממזוזה אך ק' לפ"ז היאך קאמר הר"ן בשבת דרי"ף ס"ל דבפחות מג' סמוך לגג טפח חייב חטאת ומוכח דס"ל דאמרינין חבוט ולבוד להחמיר ומכל הדברים האלה יש לצדד ולהקל בגגים הנ"ל דפטורים ממזוזה ולולא דמסתפינא אמרתי עוד היתר לפטור גגים כנ"ל ממזוזה מהא דאיתא פ' הקומץ [דף ל"ג ע"ב] איספלידי דבי רבה דאית ליה פצימין ופטורים לאחזוקי תקרה עבידי הרי אנו רואין גם שהוא פתח כדינו לחייב במזוזה כיון שלא נעשו רק לאחזוקי תקרה פטורים ובעירובין בכמה דוכתי מבואר דמחיצה עשוי' לאויר לאו שמי' מחיצה כ"ב שם. ובדף צ' דמחיצה העשוי' להבריח מים אינה מחיצה וא"כ גגים דעיקרם למחסה מזרם וממטר ולא לדירה לא הוה מחיצה לדירה ופטור. והאריך השואל בדברים האלה וחלה פני להשיבו על כל פרט ופרט ולא העתקתי רק תוכן הדברים למען יבין הקורא תשובתי

תשובה. שפעת חיים וברכה לי"נ האברך הרב הגדול חריף ובקי מו"ה דוד כ"ץ נ"י. - נעימת ידו מגלה מעולפת ספירים הגיעני וצרופה אמרתו יורד לעומק הלכה עד רום עלי' בנדון פתחי הגגות אם חייבים במזוזה והראה כח דהיתרא מטעמים רבים ודמי להאי צייד. ויען כי ראיתיו מנגח צפונה ונגבה לפרק הרים בונה וסותר מותיב ומפרק בדברים הנוגעים ברום הלכות מסיני מחיצות, אמרתי להעריך הדברים הנאמרים מסיני ומפי סופרים רבותינו הראשונים המה הורונו בדבר ומאירים עינינו וסמכתי על רוחב בינתו להבין דבר מתוך דבר אם באתי בקצירת אומר כי כן דרכי מאז

הנה פלוגתא דשפועי אהלים אי הוה כאהל או לא, עיקר פלוגתייהו דמאן דסבר דלאו כאהל ס"ל דהוה רק כדופן עקומה שאין עליה תקרה כלל ואין כאן אהל הצריך תקרה. ואידך סבר דנדון כתקרה עקומה וגם התחתון כדופן עקומה. ולכן סבר' דאם יש בפחות מג' סמוך לגג טפח מאחר דהעקמימו' כל כך שבתוך ג' מאהיל טפח דהוא השיעור דאמרינין ביה לבוד כ"ע מודו דיש לו דין אהל ולא מטעם לבוד או חבוט רק כך הלכה כיון שבתוך ג' העקמימות מאהיל טפח תקרה שמה, וכמו תל המחזקת י' חתוך ד' דנדון כמחיצה ועיין מלחמות פ"ק דסיכה שם מצאתי שורש לדברים האלה ובזה די להשיב על צד ההיתר אשר רצה מעלתי לחדש מטעם דלבוד וחבוט לא אמרינין

ומה שקיהה מעלתו ותמה לשיטת רש"י בסוכה דהרחיק מכותל טפח אפי' באויר אמרינין לבוד א"כ בכל שפועי אהלים נימא לבוד ולמה יגרע אם השפוע עולה עד למעלה הנה למה העלים מעלתו עין מדברי רש"י שם [דף י"ט ע"ב] ד"ה (לא) [או] שמסיים דאמרינין לבוד בשוה ולא בשפיע עכ"ל עיי"ש. נראה בעליל מדבריו הקדושים דראוי' היה לומר הלבוד בשפוע כיון שכל הכותל משפע והולך רק אעפ"כ אין התחתון מכריע בזה דנאמר הלבוד בשפוע ואנחנו הולכים נתיב הישר לאמור לבוד בשוה לנגדו וכל זה אם באמת רק אויר למעלה אכל אם הכותל משפע והולך לאמתו עד קצהו למעלה וכלה עד כאצבע א"א לומר לבוד בשוה וזה פשוט

עוד יש לחלק דדוקא בהרחיק וסמך הכותל שלמטה על יתדות בשוה נוכחו שפיר אמרינין הלבוד בשוה אבל אם השפוע כלה למעלה ושם יתדותיה לסמכו כה"ג א"א לומר לבוד נוכחו בשוה. ועוד בה שלישיה דמעולם לא נאמר לבוד רק דנאמר דהאויר פחות מג' הוה כסתום במלואו. ואם כן אם הוא כבר סתום למעלה בשפוע אין כאן דרך לומר לבוד בשוה לחשבו כסתום כיון שכבר הוא סתום והא דבסמוך (לג') [לגג בפחות מג'] טפחי' מהני כבר מלתי אמורה לא מטעם לבוד רק דבכזה נדון העקמימות כתקרה עקומה והבן

וידע מעלתו כי לכאורה דברי רש"י צריכים ביאור שכתב לא בשפוע דמה בכך הרי גם בשפוע אם נאמ' הלבוד כשר דהרי יש בתוך ג' טפח וע"כ כוונת רש"י דנימא הלבוד בשיפוע לפי ערך השפוע שלמטה ולא יהיה בתוך ג' טפחים ופשוט. ועתה אחרי אשר בארנו כל הדבר הקשה אשר הביא מעלתו בסוגיא נשובה ונחקורה על כל פרטי ההיתר שצידד מעלתו

ההיתר מצד לבוד וחבוט ל"א כבר מבואר מתוך דברינו שאין כאן נדון כלל מזה. ההיתר לדמות' לאיספלידי דבי רבה דהפצימין לאחזוקי תקרה תמה אני היאך מדמה זה לזה הרי העליה משמשין בה לדירת עצים ויש בה מחיצות כראוי וגם הסולם והפתח הם כהלכתן לחייבן במזוזה ומעתה וכי עשיה לשמה בעי שנאמר הואיל ועיקרן למחסה פטורים ממזוזה. וברם בפצימין אין כאן מחיצה ופתח כלל והוה אכסדר' בלא מחיצה, ויציאה וכניסה משמש בלא פצימין ואין הפצימין מחייבים במזוזה. וידע מעלתו כי גגים שלנו גם למטה יש להם מחיצה טפח בקורה אשר מונח על הבית מבפנים שקורין (מויער באנד). וגם שמבחוץ השפוע הולך למטה עליה אין עלי' דין שפוע אהלים כיון שמבפנים הקורה בשוה וגובה טפח. וא"כ גגים שלנו למטה מחיצה טפח ולמעלה בפחות מג' טפח ולכ"ע הוה אהל ואם נסמוך על דעת הרמב"ם דדוקא בנשים מקשטות חייב היא דעת יחיד בדבר הזה. אך מעלתו מספק עלינו בדבר שצריך דוקא דירה חשוב ארבע אמות אם שפוע אהלים כאלה חשוב כזה ואולי דוקא לענין סוכה ושבת אני לא באתי למדה זו אם גם שהלכה לענין מזוזה צריך דירת קבע של ארבע אמות אבל בענין התקרה כיון דבכה"ג שפועי אהלים חשוב תקרה גם בזה לא יגרע כח התקרה ואדרבא הלכה זו רופפת בידינו דהרי שערי חצירות חייבים במזוזה וכבר כתב הרא"ש דמה שדרכו בכך חייב במזוזה. וא"כ גם גגים שלנו ג"כ לוא יהיה שאין להם דין תקרה ראוי' לחייבם במזוזה. עד כאן מצאתי העתק מחשובתי כי לא יכולה הנייר והשאר נאבד ממני

סי' מג

שנית להרב הגדול חריף ובקי מו"ה דוד הנ"ל

נועם מכתבו הגיעני שנית הנה על החילוק שאמרתי לחלק בנדון לבוד שאם השפוע כלה למעלה אין ראוי לומר הלבוד נוכחו בשוה ופ"ז בא מעלתו להשיג לאמור טול קורה מבין עיניך כי מעירובין י"ד דקאמר הש"ס בקורה עקומה דאמרינין פחות מג' לבוד ואמרינין הלבוד בשוה. הנה לא דמי זה לזה כלל, כי עצם החילוק כך דבשפוע אהלים אם אין בגגו טפח דהוה רק דופן עקומה ולא תקרה כמו שהקדמנו בדברינו הראשונים. ואך מפאת הלבוד נאמר שנדון כתקרה, ע"ז שפיר קאמינא כיון דחזותא וממשו מוכיח להיות כלה כאצבע למעלה בתורת דופן עקומה לא נאמר לבוד להיות תקרה. לא כן בקורה עקומה שם בעירובין דקורה שמיה ומפאת הלבוד ג"כ קורה ואך משום דלמעלה מכ' או לחוץ למבוי פסול והלבוד מכשירו שפיר אמרינין הלבוד בקו הישר להכשירו דאנן לא