אהל אברהם נה

ונטל סאה כשר ואפי' יותר מרובו. והוא קושיא עצומה דלמה תני במים שאובין דלא מעלין ובמי פירות מעלין דבחסר ממ' סאה, גם מי פירות לא מעלין. ובמ' סאה בנתן סאה ונטל סאה אפילו במים שאובין מעלין. ונ"ב מרבינו המחבר ז"ל וז"ל הזהב ונ"ל ליישב דבמים סלקא בהו השקה שנעשו כשרים למקוה ולא שייך לומר מעלין. משא"כ מי פירות דלא שייך בהו השקה ומעלין בתורת מי פירות דנתבטלו עכ"ל הגליון. והכוונה פשוט דבמים לא שייך לומר שהם מעלין את המקוה, שהם בעצמן נעשו מקוה כשרה ע"י ההשקה משא"כ במ"פ דמעלין רק משום דנתבטלו ודפח"ח ושפתים יושק

ג) אהלות פי"ג משנה ו' תיו"ט כתב מהר"ם וז"ל קשה מאי אצטריך למתני שאינו ממעט בחלון פשיטא דבלאו טומאה שבבית איהו גופיה הכזית מביא הטומאה לבית שאצלו עיי"ש מה שתירץ ודברים תמוהין הן עכ"ל ונ"ב כי"ק רבינו ז"ל ול"נ ליישב דיש בחור עצם כ"ש שממעט על הכזית שבחור ולא ממעט על העצמות שבבית ושפיר צריך התנא לאשמעינן דהכזית מן המת אין ממעט ונמשך הטומאה מהעצמות שבבית ודוק עכ"ל, והדברים מתוקים מאוד

ד) נדה נ"ח ע"ב תוס' ד"ה מ"ש. נראה ליישב קו' מדקאמר רב ששת ולענין דינא תנן מוכח אבל לענין טומאה לא משכחת כלל דתולה [השני' בהראשונה] ואפי' אם השניה בחזקת מסולקת כגון עוברה באינה עוברה לקמן ס' ע"ב. והרי הראשונה במה שאומרת שבדקה מקלקלת השניה. דאם נאמין להראשונה היא טהורה וחברתה טמאה ואם לא נאמין, השניה [שעוברה] טהורה והראשונה טמאה וא"כ ראוי' שיהיו שניהן טמאין כמו בנתעסקו כסלע ודוק

ה) שם נסתפקתי בהך דינא דב' שנתעסקו בצפור ואחת עוברה אם תולה באינה עוברה כהך דלקמן ס' ע"ב ולכאורה דמיין להדדי אך אחר עיון יש לחלק, דלקמן דאינה עוברה מקולקלת מעצמה דאין לה במה לתלות. ואך בנשים שוות שניהם מקולקלות דא"א למתלי בחדא יותר מחברתה אבל כיון שאחת בחזקת מסולקת שפיר היא תולה באינה מסולק' ואותה שאינה מסולקת דמים היא מקולקלת מעצמה. אבל הכא דנתעסקו בצפור דגם שאינה עוברה יש לה במה לתלות ורק היא מקולקלת מכח חברתה שנתעסקה ג"כ ומצאה. וא"כ א"א לאותה [שעוברה] לטהר כיון שהיא מקלקלת לחברתה ודוק היטיב ועדיין צריך תלמוד איך הדין

סי' לט

עובדא בא לידן באשה המקשה לילד בשבת קדש עד שהוצרכו הרופאים לירד לחדרי בטנה של האם וליקח הולד ונתעלף הולד עד שבצאתו מרחם אמו כמעט לא הרגישו בו רוח חיים וע"י תרופת הרופאים החזיקו הולד וטרם בא השמש כבר היה הולד בחזקת בריא. ואמרתי שיש לו דין חלצתו חמה שמבואר בש"ס וש"ע להמתין ז' ימים מעל"ע. ולהיות המילה בשבת קדש יום שמיני בשעת מנחה ופשיטא בנדון זה שאין בו רק דחיות זריזות מצוה. אך גם לדחות המילה בזמנו י"ל שיש לנדון זה דין חלצתו חמה דכיון שנחלש כל גופו מחמת קושית הלידה הוה כחולי ודוקא בחולי אבר א' אין צריך להמתין רק כדי שיבריא, וכל ספק נפשות להקל ויען כי הוא דבר חדש בעיני המון שאלתי את פה י"נ הרה"ג מו"ה יודא אסאד נ"י אבדק"ק ס"ה אם מסכים אתי והודה לדברי ולית דין צריך בשש להורות למעשה כאמור וחתמתי שמי לאות הק' אברהם שאג

סי' מ

לי"נ הרבני המופלג צדיק תמים מו"ה אבא חייא נר"ו בק"ק טשארנא

יען כי הפציר בי עד מאוד לעיין בדברים אשר דבר עמי להלכה למעשה פה אל פה וידעתי נפש צדיק כי רק דעתו לעמוד על האמת ואם כי כבר הרחיב דבורו לגאוני הדור נפשו אותה לדעת אם גם דעתי מסכמת עמו. לכן באתי לעשות רצון יראיו ואען ואומר כי כאשר דמיתי להשיב לו מיד לפום רהיטא כן עוד דעתי לאחר עיון קצת בדברי הפוסקים והנה דעת מעלתו מלשון התנא ודברי רש"י מוהלין ופורעין דמילה היא חתיכת עור הבשר ופריעה היא קריעת קרום התחתון וצריך דוקא לחתוך העור הערלה חיצונה עד למטה מעטרה ולא ישתייר שום ציץ החופה רוב גובה העטרה גם אם מסיר הציץ מבשר העטרה ולא יחפה את העטרה כלל לא קיים מצות מילה אם יש בציץ כדי לחפות רוב עטרה דהיינו גם שהוא למטה כל שיש בו שיעור כדי לחפות רוב עטרה גם שהעטרה מגולה לגמרי לא קיים מצות מילה וכן מטין דברי רש"י שצריך דוקא לחתוך. ואני אומר כי לא כן הדברי' לומר שהקפידה התורה על החתוך העור העליונה דוקא ורק הדברים כמבואר בלשון הרמב"ם וש"ע כי המילה היא להסיר העור החיצונה מהעטרה בין ע"י החתוך או שקורע הנשאר ומגלה העטרה מהעור החיצונה ופריעה היא להסיר הקרום התחתון לגלות בשר עטרה שלא יהיה עלי' שום קרום אבל לענין הסרת הקרומים אין חילוק בין העליון או התחתון וכמו שמהני הסרת הקרום התחתון ע"י שקורע אותו עד למטה מעטרה ומניחו שם, גם בעור החיצון גם שלא נחתך עד למטה מעטרה כדרך המוהלים וע"י הקריעה בשעת פריעה מסיר שניהם למטה מעטרה קיים מצות מילה כדת וכתורה

ומנא אמינא לה דהרי גם פריעה יילפינין בש"ס דידן [יבמו' ע"א ע"ב] מקרא דמול שנית הרי דגם פריעה יקרא בשם מילה ובירושלמי שבת ייליף פריעה מהמול ימול, או מחתן דמים למולות תרתי משמע, הרי על שניהם נאמ' מילה וכמו שמהני קריעה לקרום התחתון דמצות התורה רק להסיר הקרום מהעטרה ולגלות בשר העטרה, כן מצות מילה מעור החיצון ג"כ כזה להסיר העור החיצונה ולגלות העטרה, ורק לאברהם אבינו לש"ס דידן לא ניתן הפריעה ורק המצוה לגלות העטרה מעור החיצון ואין מעכב הקרום התחתון. ובמדבר נצטוו שיהושע יפרע בשר הגיד גם מקרום התחתון שיהי' בשר העטרה מגולה מכל וכל. והתנא דנקט מוהלין על החיצונה לישנא דקרא נקט וגם שלא יתכן לעשות בלא חתוך. ורש"י דנקט כל העור (רק) [עד] למטה מעטרה [אב"ה בדף קל"ג ע"ב ד"ה כל זמן, שכתב בציצין מעכבין שאינו כשרה עד שיחתכה וחוזר וחותך גם שאינו מעכבין כ"ז שלא סילק ידיו] היינו שיהיה מגולה עד שם וכיון דמתניתין נקט מוהלין דהיינו חתיכה נקט רש"י הדין על זה שהסרת העור צריך עד למטה מעטרה ולאו דוקא בחתיכה כן כוונת המפרשים. וחלילה לומר כי המוהלים שאין חותכי' העור החיצונה עד למטה מעטרה ורק ע"י הפריעה מגלים העטרה, שלא מקיימין מצות מילה. ופירוש ציצין המעכבין שחופין את רוב העטרה יוכיח דדוקא אם חופה אבל כיון שאין חופה שנדבק למטה גם כי לא נחתך נכנס בברית קודש ולפרש בשר החופה שיעור חופה כמו שעלה על דעת מעלתו פי' משובש הוא

אך זה צ"ע גדול כי באמת לפעמים עור החיצונה עב וקשה מאוד ואם לא נחתך כשיעור רק ע"י הפריעה נדחק למטה אם לא יהיה זריז לדחוק בסמרטוטין שקורין (טרפליש) עד שנדבק למטה ולא יעלה למעלה מעטרה. ואם לא יהיה זריז בכך ויעלה העור החיצונה למעלה שיעור חופה רוב גובה או רוב הקיפה, יש ספק עצום אם רק דינו כמשוך שכבר נימול כדת ואין צריך רק להיות נראה כמהול כמבואר בש"ס וש"ע. או דנימא כיון שלא חתך העור והוא בטבע עולה למעלה גם שנתגלה העטרה ע"י הדוחק באצבע בשעת מילה, עדיין לא קיים המצוה והוא ערל עד שיתקן כדת. לכן ודאי יהיה המוהל זריז וזהיר לחתוך כשיעור באופן שלא יעלה האור למעלה, כי הדין של הש"ע הוא רק שהבשר רך ומדולדל אבל לא אם הסיבה שלא חתך כשיעור שצריך לגלות. ולענ"ד זה כוונת הב"ח דלולא זאת אין פירוש לדבריו דפשיטא דבציצין המעכבין דהוה ערל וחייב כרת כל אלה נראה לעניית דעתי